בשנים האחרונות סימן מבקר המדינה מתניהו אנגלמן את משבר האקלים כנושא חשוב ובוער, ובצדק. באופן חריג יחסית אנגלמן פרסם שלושה דוחות בנוגע לפעולות הממשלה, או יותר נכון היעדר פעולות הממשלה, בקשר למשבר האקלים – דוח ביקורת מקיף בשנת 2021 ושני דוחות מעקב. דוח המעקב האחרון, שפורסם אתמול (יום ג'), בחן סוגיות של חקיקה, ניהול ובקרה, סיכונים כלכליים, היערכות לשינויי האקלים (אדפטציה), והפחתת פליטות גזי חממה (מיטגציה), ושם דגש על תיקון הממצאים ויישום ההמלצות כפי שניתנו בביקורות הקודמות.
גם הפעם המבקר לא חסך במילים קשות על הממשלה ועל העומד בראשה, וציין במכתב הנלווה לדוח כי: "דוח האקלים מרים שוב דגל אדום עבור הממשלה והעומד בראשה ומציין בפניהם באופן שאינו משתמע לשני פנים - הכתובת על הקיר". המבקר גם המחיש את גודל המחדל כשציין בדוח, בין היתר, ש"הוועדה לענייני אקלים שהקימה השרה להגנת הסביבה באפריל 2023 במטרה 'לשפר את פעולות הממשלה בנוגע להשלכות שיש לנושאי האקלים על המשק, החברה והסביבה בישראל', לא התכנסה ולו פעם אחת!" ו"שהמשרד להגנת הסביבה לא העמיד לרשותה את המשאבים הדרושים לה לצורך מימוש ייעודה ולא הצליח להביא להסדרת הסמכויות של המינהלת מול משרדי הממשלה האחרים, באופן שפגע ביכולתה למלא את תפקידיה".
מבקר המדינה על משבר האקלים
(צילום: דוברות מבקר המדינה)
אבל אליה וקוץ בה, כי בעוד שהמבקר מבצע מעקב צמוד על היישום של ממצאי הביקורת הראשונה מלפני כחמש שנים, הממשלה ממשיכה לא ליישם את ההמלצות. על כן עולה השאלה מה הטעם בדוחות הביקורת הללו אם הם נשארים לבסוף על המדף, כמאמר הקלישאה, ואיך יכול בכל זאת המבקר, למרות שאין לו ממש שיניים, להוביל שינוי? והתשובה נמצאת בפרטים הקטנים.
לדוגמה, בחלק העוסק באדפטציה, הדוח אומנם מציין ש"רק 53% מהמשרדים הממשלתיים ומהגופים הציבוריים הגישו תוכנית ההיערכות", וגם ש"13 מהם (72%) לא פירטו את ההערכה התקציבית הנדרשת ליישום התוכנית, ו-11 מהם (61%) לא כללו בהן לוחות זמנים ומדדי ביצוע מפורטים", ומסכם ש"25 מתוך 28 ממשרדי הממשלה ומהגופים הציבוריים שהכנת תוכניות היערכות רלוונטיות לתחומי אחריותם לא הגישו תוכנית היערכות משרדית ישימה".
אבל כדאי היה שהמבקר יבדוק גם את המה ולא רק את האיך, כלומר מה כתוב באותיות הקטנות בחלק מהתוכניות, לפני תקציבים, המדדים ולוחות הזמנים. אם היה עושה כן, היה מוצא שברבים מהמקרים מדובר בכותרות ובהצהרות ושגם התוכניות שהוגשו מלאות פערים וחורים.
הפגנת אקלים בתל אביב. ארכיון
(צילום: מוטי קמחי)
יתרה מכך, במקום שבו המבקר מצביע על סעיפים שתוקנו, ולפי הביקורת אפילו במידה רבה, הוא משחק לידי המבוקר, שכאילו פעל למרות שלא כך הם פני הדברים. לדוגמה, לפי הדוח "חל שיפור בשיעור ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות", אך באותה נשימה ומיד בהמשך המבקר מציין כי "ישראל עדיין אינה צפויה לעמוד ביעדים". שלא נדבר על כך שהיעד נמוך מראש, בטח מול הפוטנציאל ונוכח מה שקורה בעולם כולו, ושמדובר על מספרים על הנייר ולא במספרים בפועל. אז לומר שיש התקדמות רבה כשעדיין לפי התחזיות לעתיד לא נעמוד ביעד הנפסד זה לעג לרש.
גם בהקשר של יישום החלטת הממשלה משנת 2021 להחלה הדרגתית של מס פחמן על דלקים, המבקר מציין ש"הליקוי תוקן במידה רבה", כי הרי, לפי הממשלה ולתפיסתו, מתחילת שנת 2025 יש מס פחמן. הבעיה היא שאומנם המדינה השיתה מס על חלק מהדלקים, אבל בפועל לא ממש מדובר במס פחמן, כיוון שהיעד של מס פחמן הוא להפחית את פליטות גזי החממה משרפת דלקים, וכדי שזה יקרה צריך להעמיד חלופות ראויות במשק האנרגיה ובתחבורה. בד בבד, המדינה העלתה את מס הקנייה על מכוניות חשמלית, מופחתות פליטת פחמן, ואת הטבת המס הירוק של רכבים שאינם חשמליים אך פחות מזהמים. אז לא מספיק להסתכל בעדשה מצומצמת אם יש או אין מיסוי על דלקים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןלבסוף, כיוון ששינויי האקלים על השלכותיהם מתפתחים ומתעצמים, יש נושאים מהותיים רבים שלא נידונו בביקורת מ-2021 ומחייבים התייחסות עכשיו. זה הזמן לשאול שאלות אקוטיות בנוגע לסוגיית הקמת חוות השרתים בישראל, על היבטי האנרגיה והמים, שגם הם מופקים באמצעות הרבה אנרגיה, המשמעותיים שלה וההשפעות על פליטות גזי החממה, או על מדיניות הקמת תחנות כוח מונעות גז בישראל, ועוד. אולי כל זה לא מתאים לדוח מעקב ובכלל המבקר היה צריך לכתוב עוד דוח ביקורת.
משבר האקלים כבר כאן ועכשיו והיערכות ומוכנות מצילות חיים ומקלות על החיים. גל החום הכבד שהכה זה עתה באירופה וההתרעות על סופר אל-ניניו שעומד לפתחנו רק מחדדים את הצורך לפעול ומיד. בפתח הדוח מציון המבקר ש"לצד המערכה המתמשכת מאז 7.10.23 המחייבת מענה כלל-ממשלתי בהיבטים רבים, קיימת חשיבות לכך שהממשלה תיתן דעתה, גם במצבי חירום, על הסיכונים הרובצים לפתחנו בהיבטי סביבה ואקלים. לסיכונים אלה השלכות ארוכות טווח על מדינת ישראל, והם אינם נסוגים בשל מצב החירום." אז נכון, המבקר יוכל לומר בעתיד הזהרתי והתרעתי ומשכתי בדש מעילו של ראש הממשלה, אבל כל אלו לא יצילנו מידנו.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
