יותר מ-120 מיני דגים כבר היגרו מים סוף לים התיכון מאז נפתחה תעלת סואץ לפני יותר מ-150 שנה. כעת, פיתחו חוקרי אוניברסיטת תל אביב מודל סטטיסטי, שמסוגל לחזות אילו מינים צפויים להיות הבאים בתור. המודל, המבוסס על תצפיות שדה מקיפות בשני הימים, כבר מצביע על שלושה מינים בעלי פוטנציאל גבוה במיוחד לפלוש בעתיד לים התיכון: נפוחית הכוכבים (Arothron stellatus), בינתן שבע-קוצי (Parupeneus heptacantha) וצניניתן צהוב-טיפות (Turrum fulvoguttatum).
המחקר נערך בהובלת ד"ר שחר חייקין, במסגרת עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' יוני בלמקר מבית הספר לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. במחקר הששתתפו גם ד"ר טל גבריאל, הדוקטורנטית אייברי דבטו ושחר מלמוד. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Animal Ecology.
המודל החדש מדרג את מיני הדגים בים סוף לפי הסיכוי שלהם להפוך למהגרים עתידיים לים התיכון. החוקרים מסבירים כי מטרת המודל אינה רק להבין כיצד התרחשו פלישות בעבר, אלא לאפשר לרשויות ולחוקרי טבע להיערך מראש לפלישות עתידיות, במיוחד על רקע התחממות הים התיכון, שמאיצה את התפשטותם של מינים טרופיים צפונה.
לדברי החוקרים, רשימות מעקב כאלה עשויות להפוך לכלי חשוב בזיהוי מוקדם של מינים פולשים, בניטור סביבתי ובקבלת החלטות לשמירה על המערכת האקולוגית הימית.
מה הופך דג למועמד לפלישה?
כדי לענות על השאלה הציבו החוקרים מערכות צילום וידאו תת-ימיות סטריאוסקופיות (stereo-BRUVs) בעומקים של 5–150 מטרים במפרץ אילת ובחופי הים התיכון בישראל. באמצעות מאות שעות צילום הם ניתחו 179 אוכלוסיות של דגים והשוו בין מינים שכבר פלשו לים התיכון לבין מינים שנותרו בים סוף. בניגוד למחקרים קודמים, שהתמקדו בעיקר במינים שכבר פלשו, המחקר בחן גם את אוכלוסיות המקור בים סוף, וכך הצליח להפריד בין התכונות שאפשרו את הפלישה לבין השינויים שהתרחשו לאחריה.
דגים שנבחנו במסגרת המחקר
(קרדיט צילום: אוניברסיטת תל אביב)
הממצא המרכזי היה מפתיע: הגורם החשוב ביותר אינו דווקא היותו של הדג "ג'נרליסט", כלומר כזה שמסוגל לחיות במגוון רחב של בתי גידול, אלא דווקא היעדר תלות בשוניות אלמוגים.
ד"ר שחר חייקין הסביר: "תעלת סואץ והים התיכון כמעט אינם כוללים שוניות אלמוגים, כמו אלה שמאפיינות את ים סוף. לכן מינים שתלויים באלמוגים ככל הנראה לא מצליחים לעבור את המסלול. מי שמצליחים לפלוש הם דווקא הדגים שמלכתחילה אינם זקוקים לשוניות האלמוגים כדי לשרוד".
כשהדגים מגיעים לים התיכון - הם מחליפים הרגלים
המחקר חשף גם כיצד מתנהגים הדגים לאחר שהצליחו להתבסס בים התיכון. בניגוד לציפייה שישמרו על אותם בתי גידול שבהם חיו בים סוף, החוקרים מצאו שהם משנים במהירות את העדפותיהם ומנצלים את בתי הגידול הזמינים בסביבתם החדשה.
ד"ר שחר חייקין ופרופ' יוני בלמקר
(קרדיט צילום: אוניברסיטת תל אביב)
יתרה מכך, בניגוד להשערה הרווחת שלפיה מינים פולשים תופסים "גומחות אקולוגיות ריקות", נמצא כי הדגים המהגרים משתמשים באותם בתי גידול שבהם חיים גם המינים המקומיים. המשמעות היא שפוטנציאל התחרות על מזון, מחסה ומרחב בין הדגים הפולשים לבין הדגים המקומיים עשוי להיות גבוה מכפי שסברו עד כה.
פרופ' יוני בלמקר סיכם: "עד היום ניסו להבין פלישות בעיקר באמצעות בחינת המינים שכבר הגיעו לים התיכון. אנחנו הלכנו צעד אחד אחורה ובדקנו מה מאפיין את המינים עוד לפני שהם יוצאים לדרך. ההבחנה הזו מאפשרת לעבור מהסבר של פלישות שכבר קרו - לניבוי של הפלישות הבאות".
החוקרים מוסיפים כי ככל שהים התיכון ממשיך להתחמם, יכולתם של מינים טרופיים להתבסס בו צפויה לגדול. לדבריהם, שילוב של מודלים מסוג זה בתוכניות ניטור עשוי לסייע בזיהוי מוקדם של מינים חדשים ובהיערכות טובה יותר לשינויים הצפויים במערכת האקולוגית של הים התיכון.
