אזהרה: הכתבה חושפת פרטי עלילה מהותיים מהספר ומהסרט “פרויקט הייל מרי” (אם כי לא יותר ממה שניתן לראות בקדימונים לסרט). הקריאה על אחריותכם בלבד.
בספר "פרויקט הייל מרי" של אנדי וייר (Weir) - ובסרט בעל אותו שם שנעשה לפיו - מופיע יצור מאוד מוזר. גובהו כ-50 סנטימטר, והוא מזכיר יותר מכל סלע בעל חמש צלעות. מהסלע יוצאים חמש זרועות, שגם הן נראות כעשויות מאבן, ובקצה כל אחת שלוש אצבעות. אין לו פנים כלל - אי אפשר לזהות אצלו עיניים, אוזניים, אף או פה. הוא מפיק צלילים, שלא מתחברים למילים אלא לאקורדים ומנגינות. הגיבור האנושי של הספר, ריילנד גרייס, נותן לו את השם המקורי "רוקי", משום שהוא נראה כמו סלע (rock).
"פרויקט הייל מרי" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
רוקי, כמו שמן הסתם כבר הבנתם, הוא חייזר. אין מה להתפלא שהוא נראה מוזר: חייזרים אמורים להיות מוזרים. הם שייכים לעץ אבולוציוני שונה לחלוטין מזה שלנו, והתפתחו בעולם אחר, בעל תנאים שונים. זה היה משונה אם הם לא היו משונים.
ולמרות זאת, כשאנחנו קוראים או צופים ביצירות מדע בדיוני, נדיר למדי לראות חייזר באמת חייזרי. ברבות מהיצירות הללו החייזרים נראים פחות או יותר כמו בני אדם, וה”חייזריות” שלהם מתמצה באוזניים מוזרות או גוון עור יוצא דופן. כשמדובר בסרטים ותוכניות טלוויזיה, לא קשה להבין את ההיגיון שמאחורי זה: בסופו של דבר, השחקנים הם בני אדם, ויש גבול לעד כמה אפשר לשנות את צורתם עם מסכות גומי.
אבל אפילו בספרים החייזרים לעתים קרובות נראים אנושיים במפתיע, או לכל היותר כמו בעל חיים אחר שאנחנו מכירים מכדור הארץ. ב”מדריך הטרמפיסט לגלקסיה” של דאגלס אדמס, למשל, אומנם מופיע גזע חייזרי שמתואר כ"גוון סופר-אינטליגנטי של הצבע הכחול" - אולי הכי רחוק מאנושי שאפשר להגיע - אבל הגיבורים הראשיים עדיין נראים ממש כמו בני אדם, פלוס-מינוס ראש או זרוע.
רוקי הוא יצור מסוג שונה. אף אחד לא יכול לטעות ולחשוד בו שהוא התפתח בעולם שלנו: הביולוגיה שלו שונה משמעותית מזו של כל בעל חיים ארצי. אבל וייר לא רק יצר חייזר חייזרי - הוא חשב גם על התנאים שבהם יצור כזה היה עשוי להתפתח. רוקי הוא תבנית נוף מולדתו, ממש כמונו וכמו כל היצורים החיים על כדור הארץ. אז איך נראה העולם שהביא לנו את רוקי, ואיך הוא עיצב את האבולוציה שלו?
"בוא נציל כוכבי לכת!"
כוכב הלכת שממנו הגיע רוקי סובב סביב הכוכב 40 ארידיאני A. בתקופה בה וייר כתב את הספר, לפני שנת 2021, אסטרונומים חשבו שלכוכב הזה אכן יש כוכב לכת, ואף חישבו את המסה והמסלול שלו. אך מחקרים מאוחרים יותר הובילו למסקנה שזו הייתה טעות: הממצאים שנראה כאילו הם מעידים על קיומו של כוכב לכת נובעים כנראה מפעילות של הכוכב עצמו.
וייר, בכל אופן, מתבסס על הנתונים שחושבו עבור כוכב הלכת הפוטנציאלי, שהוא מכנה "אריד": זהו כוכב לכת סלעי, כמו כדור הארץ, אך כבד ממנו משמעותית, עם מסה גדולה פי כמעט 8.5. אריד קרוב מאוד לכוכב שלו, ומשלים הקפה סביבו כל 42 יום בערך, כך ששנה באריד נמשכת 42 ימי ארץ.
לכך הוסיף וייר נתונים משלו, שאינם מתחייבים מהנתונים ה"רשמיים" אך גם לא סותרים אותם. הוא דמיין את אריד כבעל אטמוספרה צפופה מאוד, שמכילה בעיקר אמוניה. הלחץ האטמוספרי שמורגש על האדמה הוא 28 אטמוספרות, כלומר פי 28 מהלחץ האטמוספרי בארץ - כמו הלחץ שנרגיש כ-280 מטר מתחת לפני הים, ופי כמה וכמה ממה שבני אדם מסוגלים לשרוד. הקירבה לכוכב והאטמוספרה הצפופה הופכים את אריד לכוכב לכת חם במיוחד, שטמפרטורת פני השטח שלו נעה סביב 210 מעלות צלזיוס. למרות זאת יש שם מים זורמים, שכן הלחץ הגבוה מעלה את נקודת הרתיחה של המים לרמה גבוהה יותר מהטמפרטורה הממוצעת.
כוכב הלכת אריד מסתובב מהר מאוד סביב צירו, כך שיממה נמשכת כחמש שעות בלבד. הסיבוב המהיר מקנה לאריד שדה מגנטי חזק פי 25 מזה של כדור הארץ. שדה מגנטי מסיט את החלקיקים הטעונים שמגיעים מהשמש ומהחלל, ומונע מהם להגיע אל כוכב הלכת. השדה המגנטי החזק של אריד מגן על עליו מקרינה בצורה יעילה הרבה יותר בהשוואה לשדה המגנטי של כדור הארץ.
"אני מפלצת חלל מפחידה"
בשל האטמוספרה הצפופה של אריד, המערכת האקולוגית בו מזכירה יותר את זו שנראית באוקיינוסים של כדור הארץ מאשר את זו שהתפתחה על היבשה. היצרנים שמבצעים פוטוסינתזה, המקבילים לצמחים ואצות אצלנו, הם יצורים מיקרוסקופיים שחיים בשכבות הגבוהות של האטמוספרה, שם הם חשופים לשפע של אור שמש. יצורים קצת גדולים יותר אוכלים אותם, ונאכלים בתורם על ידי חיות גדולות עוד יותר. בעלי חיים מסוימים עפים באטמוספרה כדי לצוד ואז שבים אל הקרקע, ואלו שחיים רק על פני השטח צדים ואוכלים את המעופפים. בני מינו של רוקי הם טורפי העל מבין בעלי החיים שוכני הקרקע.
הגזים באטמוספרה צפופים כל כך, והיצורים הקטנים שחיים בה רבים כל כך, עד שהם חוסמים כמעט לחלוטין את אור השמש ולא מאפשרים לו להגיע לפני הקרקע - ממש כמו בקרקעית האוקיינוס אצלנו. בהתאם לזאת, בני מינו של רוקי, כמו כל היצורים שוכני הקרקע באריד, מעולם לא פיתחו עיניים.
על כדור הארץ מוצף השמש, ראייה היא חוש חשוב מאוד, ועיניים מורכבות התפתחו כמה פעמים במהלך האבולוציה בקבוצות שונות של בעלי חיים. באריד לעומת זאת אין אור, ואין שימוש לאיבר שיוכל לקלוט אותו.
במקום זאת, יצורים אלו משיגים מידע על סביבתם בעזרת חוש אחר: השמיעה. מרכז הגוף של רוקי, אותו "סלע" מחומש, מצויד במאות אלפי חורים קטנים שמשמשים כאוזניים, כל אחד מהם קולט לתדירות מסוימת של צליל. כך הוא מסוגל להבחין בכל שינוי בגלי הקול באזור, ואף לדעת בדיוק מאיפה הם מגיעים.
מהמידע הזה רוקי ובני מינו מסוגלים לבנות מפה מנטלית, תלת ממדית, של סביבתם - ממש כמו שאנחנו עושים עם אור. הם גם יודעים להבחין בהדים שחוזרים מחפצים שונים, ועם האזור שקט במיוחד, הם עשויים לתופף על הקרקע עם אחת מזרועותיהם כדי לשמוע את ההדים. בכך הם מנצלים את אותו שיטה של איכון הד בה משתמשים עטלפים ודולפינים בכדור הארץ.
"נדהם! נדהם נדהם נדהם!"
כך התנאים של כוכב הלכת הכתיבו את החושים שהתפתחו אצל בני מינו של רוקי, ואלו בתורם משפיעים על תחומים נוספים בחייהם. בניגוד לאור שמגיע לעיניים שלנו מכיוון מסוים – הכיוון אליו אנחנו מסתכלים - גלי הקול מגיעים לחייזרים הארידיאניים מכל כיוון, ונקלטים ב”אוזניים” שמפוזרות באופן שווה מסביב לגוף. היות שכך, אין לארידיאנים כיוון מסוים שאליו הם פונים, ואין להם כלל מושג של "לפנות". בניגוד לרוב בעלי החיים בכדור הארץ, שפיתחו ראש ופנים ומכאן גם צד קדמי ואחורי, לארידיאנים יש סימטריה מחומשת, בלי העדפה לצד זה או אחר.
הארידיאנים הרבה פחות טובים מבני האדם בכל הקשור לזיכרון מרחבי, וזה נובע מהדרך בה הם קולטים מידע. כשרוקי נמצא בחדר, הוא מקבל כל הזמן מידע על כל החפצים שנמצאים סביבו, בכל כיוון, ולכן לא צריך לבנות במוחו זיכרון של איפה כל דבר נמצא. אנחנו לעומת זאת רואים רק את החלק של החדר שנמצא לפני העיניים שלנו, וכדי להתמצא במרחב בקלות עלינו לשמור במוחנו תמונה של שאר חלקי החדר. כך התפתחנו ליצור באופן אוטומטי זכרונות של המרחב שמסביבנו, בעוד הארידיאנים צריכים להקדיש מאמץ מיוחד בשביל לעשות זאת.
חוסר הכיווניות המובנה שלהם גם משפיע על הצורה בה הארידיאנים עובדים. הם רגילים להקדיש תשומת לב לכיוונים שונים בו זמנית, וקשה להם להתמקד במשימה אחת לאורך זמן. לעומת זאת, הם הרבה יותר טובים מבני האדם בעבודה על כמה משימות במקביל: יש להם חמש זרועות, והם עשויים לעסוק בבנייה בעזרת שתיים מהן ולחשב חישובים מתמטיים בלתי קשורים עם זרוע נוספת, בעודם עומדים על השתיים הנותרות.
"אני ישן טוב יותר אם אתה מסתכל"
כדי להתמודד עם התנאים הקשים על אריד, בעלי החיים שם התפתחו בצורה שונה מאוד מהחיים על כדור הארץ. הגוף שלהם מורכב ברובו מחומרים לא אורגניים, סלעים ומתכות, שנפוצות מאוד על כוכב הלכת. העצמות שלהם עשויות בעיקר מברזל, והנוזל שזורם בגופם, בדומה לדם שלנו, הוא כספית. כך הם יכולים לעמוד בחום ובלחץ שהיו הורסים את הגוף האורגני שלנו.
השרירים שלהם עובדים על חימום וקירור של מים שנמצאים בהם: חימום הופך את המים לקיטור וגורם להגדלת הנפח של השלפוחיות שמכילות אותם, וכך להזזת השריר כולו, שפועל כבוכנה. קירור מכווץ את השלפוחיות בחזרה. החימום והקירור נעשים על ידי שתי מערכות הובלה שונות, בעלות טמפרטורה שונה. המערכת ה”קרה” היא בטמפרטורה דומה לזו של הסביבה, כלומר, במקרה של אריד, סביב 210 מעלות צלסיוס. המערכת החמה שומרת על טמפרטורה של כ-305 מעלות. כתוצאה מכך, הארידיאנים הם יצורים חמים מאוד. אם הייתם יכולים להתקרב אליהם ולגעת בהם – ואתם לא יכולים, כי הלחץ האטמוספרי שבו הם חיים היה הורג אתכם – הייתם מקבלים כוויה. ממש בתחילת ההיכרות שלהם, רוקי שולח לגרייס חפץ שנמצא, לדעתו, בטמפרטורה נוחה ונורמלית: גרייס נוגע בו בידיים חשופות, ומיד מצטער על כך.
גם המבנה של השרירים משפיע על אורח החיים של הארידיאנים. רוקי מכריז שוב ושוב בפני הדמות הראשית, גרייס, שהוא מעוניין לצפות בו בזמן שהוא ישן. בהתחלה גרייס מניח שרוקי פשוט סקרן לגבי שנתם של בני האדם, אבל מאוחר יותר מתבהר לו שהנוהג קשור דווקא לביולוגיית השינה של רוקי. מערכת ההובלה החמה יותר שזורמת ב”עורקים” של רוקי ובני מינו צריכה מדי פעם להתקרר, כי רק כך תאי הגוף יכולים לעשות בה תיקונים נחוצים - הטמפרטורה הרגילה שלה תהרוג את התאים אם ייכנסו לתוכה. לצורך כך הארידיאנים נכנסים מדי פעם למצב תרדמה, שדומה לשינה שלנו אבל יותר עמוק – כשמערכת ההובלה החמה מתקררת, השרירים שלהם לא יכולים לעבוד והם משותקים. הם גם לא יכולים להתעורר במהירות, כי לוקח זמן למערכת להגיע שוב לטמפרטורה הרגילה שלה. כל זה הופך אותם לפגיעים במיוחד בזמן שינה.
בעקבות זאת התפתחה אצל בני מינו של רוקי מוסכמה לפיה כשאחד מהם ישן, אחרים שומרים עליו - ורוקי, רחוק מכל בני מינו, מבקש מגרייס לעשות זאת. זה לאו דווקא משום שהוא חושב שצפויה לו סכנה, או שגרייס יוכל להגן עליו – הוא פשוט לא רגיל לישון בלי מישהו ער לצידו.
"אפשרי שאנחנו משפחה"
הזכרתי את תאי הגוף, שמתקנים את מערכת ההובלה בזמן השינה. אלו הם החלקים האורגניים של הגוף, התאים שמתחזקים את החלק הלא אורגני, מתקנים אותו ומגדילים אותו לפי הצורך. וייר מדמה אותם לדבורים שחיות בכוורת שמסוגלת לזוז בכוחות עצמה.
עד עכשיו, כל מה שראינו לגבי הביולוגיה של רוקי שונה לחלוטין מהביולוגיה שהתפתחה על כדור הארץ. אבל אותם תאים דומים מאוד לתאים שלנו, ולתאים שמרכיבים את כל היצורים החיים בעולמנו, גם במבנה וגם בתפקוד. המולקולות שלהם מבוססות על פחמן, הם מכילים בעיקר מים, ויש להם אפילו אברונים דומים לאברונים שיש בתאים של בעלי חיים וצמחים ארציים.
איך קרה שה"חייזריות" של רוקי נגמרת ברמה התאית שלו? הספר מספק הסבר גם לכך. רוקי מציע שאולי הוא וגרייס הם “משפחה”, כלומר שהם התפתחו מאב קדמון משותף. עוד לפני כן, גרייס שם לב לדמיון יוצא הדופן בין התאים שלנו לאלו של היצור החייזרי הנוסף בספר, האסטרופאג’ים. אלו הם יצורים חד תאיים שניזונים מאנרגיות של כוכבים, וכך פוגעים גם בשמש וגם בכוכב של אריד ומפחיתים את הקרינה שהם פולטים. המפגש בין רוקי וגרייס התרחש במהלך משימה אליה יצא כל אחד מהם בנפרד - למצוא דרך להשמיד אותם, ובכך “לרפא” את הכוכבים ולהציל את כוכבי הלכת מהם הגיעו.
הדמיון בין האסטרופאג’ים לתאים בכדור הארץ מוביל את גרייס לפתח תיאוריה לפיה אב קדום כלשהו של האסטרופאג’ים הגיע לכדור הארץ לפני מיליארדי שנים, והחיים בכדור הארץ התפתחו מהם. זה אולי נשמע כמו משהו שיש לו מקום רק בספרי מדע בדיוני, אבל למעשה זה אינו רעיון חדש. קבוצה קטנה אך עקשנית של מדענים תומכת בהשערה שנקראת פנספרמיה (panspermia), לפיה החיים לא התפתחו לראשונה על כדור הארץ, אלא החלו במקום אחר ביקום. לאחר מכן חיידקים פשוטים, או אולי רק מולקולות אורגניות שהחיידקים האלו יצרו, הגיעו לכדור הארץ על גבי מטאוריטים ו"זרעו" בו חיים. זו השערה מעניינת, אך כיום אין שום דרך לאמת או לשלול אותה.
בספר לעומת זאת יש לגרייס יש ראיות תומכות חזקות לפנספרמיה, בדמות תאים חייזריים שדומים לשלנו. רוקי מציע שאותה "זריעה" של חיים באמצעות האב הקדמון של האסטרופאג’ים התרחשה גם באריד. אם כך, הרי שהמבנה הבסיסי של התאים שלנו ושל הארידיאנים דומה משום שהם התפתחו מאותו תא קדום. מאותו רגע, עם זאת, האבולוציה בשני כוכבי הלכת הובילה לכיוונים שונים מאוד, בהתאם לתנאים המקומיים.
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
המידע על הביולוגיה של רוקי ועל המערכת האקולוגית של אריד לקוח מהספר, וממסמך שחיבר אנדי וייר בזמן שעבד על הספר, ואותו שיתף בנדיבות עם קוראיו ברדיט. כותרות המשנה לקוחות מהספר, והן כולן דברים שרוקי אומר. הקומיקסים נוצרו בידי ד”ר מעיין קרלינסקי צור, ד”ר יונת אשחר וליאת פלי באמצעות מידג’רני וצ’אט GPT, והטקסט בהן מבוסס על התרגום לעברית של הספר "פרויקט הייל מרי".
