יום הכיפורים 1973, האזעקות בשתיים בצהריים בישרו את תחילתה של מלחמה עקובה מדם בין ישראל למצרים וסוריה. ארצות הברית נחלצה לעזרת ישראל והפעילה רכבת אווירית עצומה של נשק וציוד לצה”ל, שנתפס לא מוכן למלחמה ממושכת. בתגובה הטיל מלך ערב הסעודית פַיְיסַל אמברגו נפט על ארצות הברית ומדינות נוספות. החלטתו ערערה את הכלכלה העולמית וחשפה עד כמה חזקה התלות שפיתחו מדינות העולם בנפט, במיוחד מהמזרח התיכון. מחיר הנפט זינק במאות אחוזים והחל משבר כלכלי עולמי. שש שנים לאחר מכן, עם פרוץ המהפכה האסלאמית באיראן, מחיר הנפט זינק שוב.
מאז משבר האנרגיה המקורי עברו כמעט 53 שנים אך כפי שאנו רואים עכשיו, בעקבות סגירת מצרי הורמוז בידי הרפובליקה האסלאמית של איראן, הקשר ההדוק בין אנרגיה, מלחמה וכלכלה נותר בעינו גם כיום. האם העתיד יהיה שונה?
10 צפייה בגלריה
האמברגו ערער את הכלכלה העולמית וחשף עד כמה חזקה התלות שפיתחו מדינות העולם בנפט. מכוניות עומדות בתור לדלק בפורטלנד שבארצות הברית בזמן משבר האנרגיה, 1973
(צילום: ויקימדיה, U.S. National Archives and Records Administration)
מיליוני שנות הכנה
הנפט, הגז הטבעי ופחם האבן בעולמנו נוצרו בבטן האדמה, בתהליכים טבעיים שארכו מיליוני שנים. החומרים הללו אוצרים בתוכם אנרגיה שאגרו יצורים חיים לפני מיליוני שנים, ותנאי הסביבה הביאו לידי כך שהאנרגיה נשמרה לאחר מותם, בלי שתנוצל בידי חיידקים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
המלחמה בחצבת והחצבת במלחמה
בונובו: לא פחות תוקפניים, אבל תוקפניים בצורה שונה
מרוצים מהמדע
כמו האצות והצמחים בימינו, גם אלה שהתקיימו לפני מיליוני שנים ניצלו את אנרגיית השמש כדי להמיר מים ופחמן דו-חמצני לסוכרים ופחמימות עתירות אנרגיה אחרות. האצות והצמחים, וגם בעלי החיים שאכלו אותם, מתו לבסוף ובדרך כלל רקמותיהם הזינו חיידקים, שפירקו אותן וצרכו את הפחמימות האצורות בהן.
עשן מיתמר מבית הזיקוק בבחריין, לאחר התקיפה
(צילום: רויטרס)
אך חלק קטן מהצמחים ובעלי החיים הקדומים נקברו עם מותם בסביבה דלת חמצן, שפעילות החיידקים בה מוגבלת. הפחמימות שבהם נשמרו זמן רב וכוסו אט-אט בעוד ועוד שכבות של משקעים. במעמקי האדמה הם נחשפו לסביבה לוהטת וללחץ גבוה מאוד. תחת התנאים הללו התפתחו מהם בהדרגה דלקי מחצבים: הנפט ורוב הגז הטבעי נוצרו משרידים של יצורים ימיים, ואילו הפחם נוצר מצמחים. כשאנו שורפים את הדלקים האלה אנחנו מנצלים את האנרגיה שנאגרה בהם לפני מיליוני שנים, ובתוך כך פולטים לאוויר פחמן דו-חמצני רב.
השימוש בפחם, שנחשב לדלק המזהם ביותר, החל כבר בעת העתיקה, ואלפי שנים לאחר מכן היה לדלק המרכזי של המהפכה התעשייתית. היום הפחם משמש בעיקר לייצור חשמל ולהפעלת כבשנים תעשיתיים, והוא מספק כרבע מהאנרגיה שהאנושות צורכת. נכון להיום סין לבדה צורכת יותר מחצי מאספקת הפחם העולמית השנתית.
נפט גולמי משמש להפקת מגוון דלקים נוזליים, כמו בנזין וסולר למכוניות, מזוט לאוניות, ודלק סילון למטוסים. כמו כן משתמשים בו לייצור פלסטיק, אספלט, וחומרי סיכה מסוימים. דלקי הנפט מספקים כשליש מצריכת האנרגיה האנושית, בעיקר להנעת אמצעי תחבורה.
ולבסוף, גז טבעי עשוי בעיקר מהגז מתאן, והוא מנוצל לייצור חשמל, לשימושים תעשייתיים, לבישול ולהסקת בתים בארצות קרות. הוא מספק כרבע מצריכת האנרגיה העולמית. בסך הכול דלקי המחצבים מספקים למעלה מ-80 אחוז מהאנרגיה שהאנושות צורכת.
10 צפייה בגלריה
הנפט, הגז הטבעי ופחם האבן בעולמנו נוצרו בבטן האדמה, בתהליכים טבעיים שארכו מיליוני שנים. אילוסטרציה של יצירת דלקי מאובנים
(איור: Shutterstock, lala firdaa)
מאה מיליון חביות נפט ביממה
כדי לספק לאנושות דלקי מחצבים באופן שוטף נחוצות שרשראות אספקה עצומות שפועלות ללא הפוגה. הן כוללות כרייה או שאיבה של הדלקים, הובלתם למגוון יעדים, עיבודם ממחצבים גולמיים לדלק מתאים לשימוש ואחסונם לאורך זמן. לשם כך נחוצות תשתיות רחבות היקף.
מדי יום שואבים מבארות נפט ברחבי העולם כמאה מיליון חביות נפט, שהן כ-16 מיליארד ליטרים של נפט גולמי – כשני ליטר בממוצע לכל אדם בכדור הארץ. בארות הנפט דורשות קידוח מבעד לשכבות סלע הנתונות תחת לחץ רב ובטמפרטורה גבוהה, לעיתים בעומק רב. שאיבת הנפט היא לפיכך תהליך מורכב, שמחייב לשמור את הנפט בלחץ מבוקר ולמנוע דליפות ופיצוצים. הובלת הדלקים תופסת כשליש מכלל התעבורה הימית בעולם, ואליה נלוות תשתיות מורכבות להעמסה ופריקה של דלקים בנמלים ורשתות של צינורות ומכליות להובלת הדלקים ביבשה לבתי זיקוק, למכלי דלק עצומים ולצרכנים. תהליך הזיקוק מפריד את הנפט הגולמי למרכיביו, ועיבודים כימיים נוספים מאפשרים להפיק ממנו מגוון מוצרים.
השימוש הנרחב בנפט הוביל במהלך המאה העשרים למיצוי וירידה בתפוקה של בארות ברחבי העולם, ועורר חששות שהמשאב המוגבל הזה יאזל. עם זאת, שיפורים טכנולוגיים ועליית מחירי הנפט הגדילו במידה ניכרת את כמות הנפט שאנו יכולים לחלץ מהקרקע בצורה רווחית – כלומר את עתודות הנפט המוכחות, שהיקפן מוערך באמצעות סקרים גיאולוגיים והנדסיים.
בעבר הפיקו נפט בעיקר מאתרים שבהם הנפט היה חופשי לזרום מבעד לסלעים נקבוביים, כך שהיה אפשר לשאוב אותו בקלות. מאז שנות ה־70 תפוקת הנפט בארצות הברית הלכה ופחתה ככל שמוצו המאגרים האלה. שיפורים טכנולוגיים כמו סדיקה הידראולית (Fracking) וקידוח אופקי איפשרו לחלץ נפט ביעילות גם מפצלי שמן – סלעים שהנפט לכוד בהם ללא מוצא. השיטה הזאת, שפוגעת מאוד בסביבה, הגדילה לאין שיעור את עתודות הנפט המוכחות של ארצות הברית, והפכה אותה ליצרנית הנפט הגדולה בעולם, בפער ניכר מכל השאר. על פי קצב הצריכה הנוכחי, עתודות הנפט המוכחות בעולם צפויות לספק את צורכי האנושות למשך עוד כמאה שנה לפחות. כל זה כמובן רק אם מתעלמים לגמרי ממשבר האקלים, שמחייב אותנו להשאיר את רוב הנפט בקרקע, ולא לשרוף אותו.
10 צפייה בגלריה
שיפורים טכנולוגיים כמו סדיקה הידראולית וקידוח אופקי איפשרו לחלץ נפט ביעילות גם מפצלי שמן. אילוסטרציה של סדיקה הידראולית
(איור: Shutterstock, TarikVision)
מפרץ הנפט והגז
דלקי המחצבים לא מפוזרים באופן אחיד ברחבי העולם. כמחצית מעתודות הנפט המוכחות וכ-40 אחוז מעתודות הגז המוכחות בעולם נמצאות בשטח קטן יחסית, במדינות שלחופי המפרץ הפרסי. הנפט והגז נמצאים שם בשדות ענקיים ונגישים יחסית, ובהם שדה גוואר בערב הסעודית, שהוא הגדול בעולם. עד כה נשאבו ממנו למעלה מ-60 מיליארד חביות נפט וכנראה נותרה בו כמות דומה. האזור מספק כחמישית מהנפט והגז הטבעי בעולם.
לפני כ-200 מיליון שנה, בתקופת שבה יבשות העולם היו מחוברות ליבשת אחת ענקית, כיסה את האזור שבו שוכן כיום המפרץ הפרסי ים קדום בשם תטיס, שבו שגשגו אצות ויצורים ימיים נוספים. כשהיצורים הללו מתו, שרידיהם שקעו לקרקעית הדלה בחמצן, וזרמי ים ריכזו אותם באזור שהפך להיות המפרץ הפרסי. בסך הכול הצטברו שם כ-12 קילומטר של שכבות משקעים שכללו גם את החומר האורגני של היצורים שלא התפרקו, מהם נוצרו נפט וגז, וכן סלעי משקע נקבוביים, שמקורם בשלדי היצורים הללו.
השכבות הנקבוביות הפכו למעין ספוג ענק שאחסן את הדלקים ואפשר להם לנוע בקלות. התאדות מי הים תרמה להיווצרותן של שכבות עשירות בגבס אטום יחסית, שמנעו מהדלקים להתפזר או לצאת מהקרקע. אם לא די בכך, תהליכים טקטוניים יצרו חללים ענקיים סמוך לפני השטח שבתוכם נכלאו הנפט והגז. החללים הללו מקלים לשאוב את המשאבים הטמונים בקרקע.
10 צפייה בגלריה
כמחצית מעתודות הנפט המוכחות וכ-40 אחוז מעתודות הגז המוכחות בעולם נמצאות במדינות שלחופי המפרץ הפרסי. אסדת נפט במפרץ
(צילום: Shutterstock, Plamen Galabov)
המלחמה הנוכחית מדגישה את הבעיות שיוצר הריכוז הגיאוגרפי של הנפט והגז במפרץ הפרסי, ושמשפיעות על ההפקה והיצוא של הדלק מהאזור כולו. מאז תחילת המלחמה איראן תקפה תשתיות אנרגיה ברחבי המפרץ, והובילה לסגירת בית הזיקוק הגדול בערב הסעודית, ראס תנורה, (Ras Tanura) ואתר הנזלת הגז הטבעי ראס לפן (Ras Laffan) בקטאר, שהוא הגדול בעולם. הנזלת הגז מאפשרת להוביל אותו במכליות, ולא רק בצינורות.
אך נקודת החנק העיקרית במשבר האנרגיה המתהווה, שכבר חוללה את הזעזוע הגדול ביותר בתולדות אספקת הנפט העולמית והובילה לעלייה חדה במחירים, היא כמובן עצירת תנועת המכליות במצר הורמוז.
מצר הורמוז הוא אחד המעברים הגיאוגרפיים החשובים בתעשיית האנרגיה העולמית, שכן דרכו מגיע כמעט כל הדלק מהמפרץ הפרסי לשאר העולם. בשנת 2025 נעו דרך צוואר הבקבוק הזה שבין איראן לחצי האי ערב כעשרים מיליון חביות נפט גולמי ומוצריו ביממה – כרבע מתנועת הנפט הימית בעולם, וכן כחמישית מתנועת הגז הטבעי. כל הכמות הזאת מתכנסת לתוך מעבר ימי שרוחבו קילומטרים ספורים.
החלופה העיקרית למצר היא צינורות נפט סעודיים, אך תכולתם מוגבלת והם מסוגלים להוביל רק כרבע מכלל כמות הנפט שעוברת במצר. עצירת ייצוא הדלקים גם גרמה לכך שמאגרי האחסון במפרץ התמלאו עד קצה גבול הקיבולת שלהם, והמדינות מפיקות הנפט באזור צמצמו את השאיבה בהיקף של כעשרה מיליון חביות נפט ביממה לפחות. חידוש השאיבה יחייב תיקונים והכנות, כך שגם אחרי המלחמה יידרש זמן לחזור לרמת הייצור הקודמת.
10 צפייה בגלריה
מצר הורמוז הוא אחד המעברים הגיאוגרפיים החשובים בתעשיית האנרגיה העולמית. צילום לוויין של המצר
(צילום: ויקימדיה, Strait of Hormuz and Musandam Peninsula)
ביטחון אנרגטי לטווח הקצר
מטבע הדברים מדינות העולם מודעות היטב לסכנות הכרוכות בריכוזו של חלק ניכר מהנפט הגולמי העולמי במפרץ הפרסי, ובתלות שלהן במעבר צר במזרח התיכון – אזור למוד מלחמות וקונפליקטים. ב-1974, במהלך משבר האנרגיה העולמי, הוקמה סוכנות האנרגיה הבינלאומית. הסוכנות היא גוף עצמאי, שמנתח ומייעץ למדינות החברות בו איך למנוע משברי אנרגיה נוספים. בסוכנות חברות 32 מדינות, ועוד 18 מדינות בחברות חלקית, בהן גם ישראל.
אחד הכלים שמציעה הסוכנות לריסון משברי אנרגיה היא הקמת מאגרי חירום. המדינות החברות בסוכנות נדרשות להחזיק מצבורי נפט או דלקים המופקים ממנו בכמות השווה להיקף ייבוא הדלקים השגרתי של המדינה לאורך 90 ימים לפחות. כמות הנפט והדלק שהחזיקו חברות הסוכנות ערב המלחמה עמדה על כ-1.8 מיליארד חביות נפט, וצפויה להספיק להן יחד ליותר מארבעה חודשים.
החברות בסוכנות גם מחייבת את המדינות לסייע לשאר המדינות החברות. ב-10 במרץ השנה, 11 יום אחרי תחילת המלחמה, החליטו פה אחד המדינות החברות לשחרר לשוק הנפט העולמי כ-400 מיליון חביות נפט ממאגריהן – שחרור הנפט הגדול בתולדות הסוכנות. הכמות הזאת שקולה פחות או יותר לכמות הנפט שעובר במצר הורמוז במשך עשרים ימים.
שיטות נוספות להתמודד עם מחסור בנפט בטווח הקצר הן הגברת השאיבה, כפי שערב הסעודית כבר עושה, ועידוד הציבור לחסוך באנרגיה, כפי שעשו חלק ממדינות אירופה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. גם כעת, מדינות רבות, רובן עניות, יזמו קמפיינים לחיסכון באנרגיה, וסוכנות האנרגיה פרסמה המלצות לחיסכון, כגון עבודה מהבית, הגבלת מהירות הנסיעה בכבישים ומעבר לשימוש בתחבורה ציבורית.
10 צפייה בגלריה
אחד הכלים שמציעה הסוכנות לריסון משברי אנרגיה היא הקמת מאגרי חירום. העליות והירידות במחיר הנפט בשנים האחרונות
(איור: ליאת פלי בעזרת ג'מיני, נתונים מהאתר Federal Reserve Economic Data)
חבית הדלק של ישראל
היקף מצבורי הדלק לשעת חירום של ישראל הוא סוד לאומי, אך אפשר להניח שהמאגר נועד לאפשר לה אורך נשימה גדול מהמקובל במדינות אחרות. ישראל צורכת מעל ל-200 אלף חביות נפט ביממה, כמעט כולו נפט גולמי מיובא שמזוקק בשני בתי הזיקוק של ישראל: בתי זיקוק לנפט (בז"ן) במפרץ חיפה, ובית הזיקוק באשדוד. מוצרי הנפט משמשים בארץ בעיקר לתחבורה, ואילו ייצור החשמל בישראל מבוסס כיום בעיקר על גז טבעי מאסדות הגז הישראליות בים התיכון – כשבעים אחוז מהחשמל מיוצר מגז, ועוד כעשרה אחוזים מפחם מיובא.
החברה הממשלתית "תשתיות אנרגיה" מנהלת שבע חוות לאחסון דלק ברחבי הארץ. אליהן מצטרפים עוד כשלושים אתרי אחסון עצמאיים של חברות כמו קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון) וחברות הדלקים. גם הבטחת האספקה של גז טבעי לישראל מציבה אתגר לא קטן, שכן כלכלת ישראל מושקעת בגז טבעי יותר מכל מדינה אחרת ב-OECD. אף שבימי שגרה ישראל מפיקה בעצמה את כל הגז הטבעי הנחוץ לה, ואף מייצאת את חלקו, בעיתות מלחמה היא חשופה למחסור בגז. אסדות הגז בישראל הושבתו כבר מספר פעמים בשנים האחרונות משיקולים ביטחוניים, וגם כעת השאיבה פסקה בשניים משלושת מאגרי הגז המרכזיים שלה בים התיכון. בנוסף, אין בארץ מאגר לאחסון גז טבעי, ואין תשתיות מספקות לייבוא גז מארצות אחרות.
בצל החששות שהתעוררו בציבור מהפסקות חשמל ממושכות במהלך מלחמת שבעה באוקטובר, הצהיר שר האנרגיה אלי כהן באפריל 2024, "יש לנו מאגרי אנרגיה מתחת לפני האדמה, מעל לפני האדמה, גז, פחם ודלקים שונים, ואנחנו פועלים לתת מענה ככל שיידרש". עם זאת, מבקר המדינה מצא כי היערכות המדינה לא עודכנה בעקבות המלחמה והצביע על פערים רבים, שחלקם אינם גלויים לציבור.
10 צפייה בגלריה
ייצור החשמל בישראל מבוסס כיום בעיקר על גז טבעי מאסדות הגז הישראליות בים התיכון. אסדה לטיפול בגז טבעי ממאגר לווייתן
(צילום: ויקימדיה, Amir.bendavid)
פצצה מתקתקת
תשתיות הנפט בארץ יוצרות סכנה לציבור ולטבע. בתי הזיקוק של בז"ן בחיפה הוקמו עוד בימי שלטון המנדט הבריטי בארץ, במטרה לזקק נפט שמקורו בעירק לפני ייצואו לאירופה. לשם כך אף נבנה צינור נפט מעירק לחיפה, שהושבת ב-1949 בעקבות הקמת מדינת ישראל. בתי הזיקוק הפכו כמעט מהרגע הראשון ליעד צבאי. במהלך מלחמת העולם השנייה תקפו אותם האיטלקים; ב-1945 ניסו לוחמי הלח"י לחבל בהם; ואיראן תקפה אותם וגרמה להשבתתם הזמנית במהלך מלחמת 12 הימים ביוני 2025, ושוב במלחמה הנוכחית. התלות של משק הדלק בישראל בשני בתי הזיקוק היא נקודת תורפה בביטחון של משק האנרגיה הישראלי. בנוסף, במשך שנים היה בז"ן המפעל המזהם ביותר בישראל, עם חריגות רבות בפליטות חומרים מסרטנים, שנרשמו שוב גם לאחרונה.
הימצאותו של מפעל מזהם בלב מטרופולין עירוני גדול מסוכנת לבריאותם ולבטיחותם של תושבי חיפה והקריות. בשנת 2022 החליטה הממשלה לסגור את בתי הזיקוק עד שנת 2030, כפי שנעשה בסגירת אתר הגז בפי גלילות ב-2004, והריסת מכל האמוניה במפרץ חיפה שסיכנו את הציבור. בהתאם להחלטה, פעילות בתי הזיקוק תוחלף בייבוא של אותם תוצרים שהופקו בהם עד כה.
לפי דו"ח של המכון הלאומי למדיניות אקלים וסביבה, הפגיעה האיראנית בבתי הזיקוק פותחת הזדמנות להאיץ את סגירתם ולעבור לאנרגיות מתחדשות ולכלי רכב חשמליים, כפי שעצירת אספקת הגז הרוסי בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה האיצה באירופה את המעבר לאנרגיה מתחדשת. עם זאת, מבקר המדינה התריע לאחרונה כי מסתמן שישראל לא תעמוד אפילו ביעד הרשמי של סגירת בתי הזיקוק בשנת 2030. לדבריו, הממשלה לא נערכת כראוי לסגירה הצפויה ולא מקדמת את החלופות, והדבר עלול לפגוע בביטחון משק האנרגיה של ישראל.
תשתית נפט מרכזית נוספת שנבנתה בישראל היא קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א). הצינור הורכב בשנת 1968 בשותפות עם ממשלת איראן במטרה להפיק רווחים מהובלת נפט איראני לאירופה כתחליף לתעלת סואץ. לאחר ניתוק היחסים עם איראן כמות הנפט שיובא דרך נמל הנפט של קצא"א באילת הייתה זעירה, והחברה עסקה בעיקר באחסון נפט בהיקפים גדולים.
עם זאת, לאחרונה התעוררה סערה ציבורית מחודשת סביב השימוש במתקני קצא"א. בשנת 2020 חתמה ממשלת ישראל על מסמך הבנות עם חברה מאיחוד האמירויות שיתיר לה להשתמש בצינור הנפט לעקיפת תעלת סואץ בדרך לייצוא שלו לאירופה. הממשלה ממשיכה לקדם את ההסכם כיום בלי לפתוח דיון ציבורי על השלכותיו ובלי לחשוף את פרטיו לציבור.
מומחים רבים מזהירים ששימוש נרחב בצינור יסכן את מי השתייה ואת הטבע. כבר בשנות ה-70 אירעו בקצא”א דליפות שפגעו פגיעה קשה בשוניות האלמוגים במפרץ אילת; בשנת 2014 התרחשה דליפת ענק בשמורת עברונה בערבה, שהייתה אחד מאסונות הטבע הגדולים שידעה ישראל; ודליפה חמורה נוספת התרחשה בנחל צין בנגב.
יתר על כן, מרבית מי השתייה לשימוש ביתי בישראל מותפלים ממי הים התיכון. דליפת נפט ממכלית ליד החוף או ממתקני החברה עלולה להשבית חלק ממתקני התפלת המים לזמן ממושך. על כן קולות רבים קוראים לממשלה להסתפק בשימוש החיוני שנעשה בתשתיות הצינור לצורכי אספקת האנרגיה המקומית, ולא לאפשר העברת כמויות גדולת של דלק מחצבים מזהם דרך ישראל למטרות רווח.
"ההסתמכות על נפט אינה רק מטרד סביבתי או בריאותי, אלא נקודת תורפה אסטרטגית המאיימת על היציבות, הביטחון והכלכלה העולמיים, ובכלל זאת ביטחונה וכלכלתה של ישראל", אמר לאתר מכון דוידסון נדב בכר, חוקר במכון הלאומי למדיניות אקלים וסביבה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "מדינת ישראל ניצבת בפני הזדמנות היסטורית לנצל את משבר האנרגיה הנוכחי כנקודת מפנה: להאיץ את סגירת התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה, לשמר את מדיניות "אפס תוספת סיכון" במפרץ אילת, ולעבור למשק אנרגיה מתקדם ובטוח". בכר קורא לממשלת ישראל להפנות את משאביה לקידום משק אנרגיה מבוזר, המבוסס על אנרגיות מתחדשות ואגירה, ולהימנע מהנצחת תשתיות מזהמות ריכוזיוֹת ופגיעות, שלדבריו משרתות אינטרסים עסקיים צרים. "רק צמצום דרסטי של השימוש בדלקי מחצבים יבטיח עצמאות אנרגטית, חוסן ביטחוני ועתיד בר-קיימא לישראל", טוען בכר.
10 צפייה בגלריה
דליפת נפט ממכלית ליד החוף או ממתקני החברה עלולה להשבית חלק ממתקני התפלת המים לזמן ממושך. דליפה ממכלית
(צילום: Shutterstock, GreenOak)
ביטחון בר קיימא
העולם ניצב בפני אתגרים משמעותיים בתחום הביטחון האנרגטי. צריכת האנרגיה עולה בהתמדה בכל רחבי העולם, בשעה שתשתיות האנרגיה עומדות בפני איומים בלתי פוסקים, ובראשם מלחמות ואסונות טבע – שתכיפותם עולה עקב משבר האקלים.
בנוסף, מערכות אספקת החשמל כיום הן דיגיטליות, חכמות ויעילות יותר מבעבר, אך גם רגישות הרבה יותר להתקפות סייבר. רשתות החשמל מורכבות מאינספור מכשירים אוטומטיים המחוברים לאינטרנט ומעצבים את צריכת החשמל: הם מתאימים את הפקת החשמל בתחנות הכוח בהתאם לביקוש המשתנה ולתנודות שחלות בייצור החשמל המתחדש עקב שינויים בעוצמת הרוח וקרינת השמש, שולטים ברשתות אספקת החשמל ובניצול אמצעי האגירה, ואף שולטים בדוד החשמלי או בהטענת מכוניות חשמליות ומתקשרים עם מוני חשמל חכמים. כל אחד מהמכשירים האלה חשוף למתקפות סייבר, שעלולות לשבש את אספקת החשמל.
הגישה המסורתית להגברת הביטחון האנרגטי מסתמכת על מאגרי חירום וגיוון מקורות האנרגיה ושרשראות האספקה, אך היא מוגבלת. הצורך באספקת דלק עצומה ורציפה, בשעה שהמקורות שלו מעטים ומתרכזים באזורים מעטים, מותיר את כלכלות העולם רגישות במיוחד לשיבושי אספקה.
המעבר לאנרגיות מתחדשות ולתחבורה חשמלית משנה מהיסוד את משק האנרגיה ואת הביטחון האנרגטי. עוד בשנות ה-70, המדינות המפותחות הבינו את הצורך ביצירת מקורות אנרגיה חדשים, והגדילו משמעותית את משאבי המחקר והפיתוח שהם משקיעים בתחום. בשנת 1974, למשל, הקים נשיא ארצות הברית ג’רלד פורד מינהל ממשלתי למחקר ופיתוח אנרגיה, שמילא בהמשך תפקיד מכריע בהכשרת טכנולוגיית הפאנלים הסולריים לשימוש מסחרי. כיום זוהי הדרך הזולה ביותר להפיק חשמל, שמאפשרת לכל אחד לייצר חשמל באופן עצמאי ומקומי, בלי להיות תלוי בדלק שנכרה מהאדמה בקצווי עולם.
10 צפייה בגלריה
הדרך הזולה ביותר להפיק חשמל, שמאפשרת לכל אחד לייצר חשמל באופן עצמאי ומקומי. לוחות סולריים על גג בניין
(צילום: ויקימדיה, Noam95)
המעבר לאנרגיות מתחדשות מבזר את ייצור החשמל – במקום שהוא ירוכז בכמה אתרים גדולים, הוא מפוזר באינספור טורבינות רוח ופאנלים סולריים. הביזור הזה עוזר לצמצם את הרגישות של משק האנרגיה לשיבושים בתשתיות הדלק בעת מלחמה או אסון טבע. בשעה שטיל אחד יכול להשבית בית זיקוק או תחנת כוח פחמית גדולה, פאנלים סולריים וטורבינות רוח מפזרים את הסיכון על פני נקודות ייצור רבות. אגירת החשמל בסוללות אף מאפשרת לבנות קהילות אנרגיה מקומיות, המספקות לעצמן את החשמל הנחוץ להן ואינן תלויות ברשת האספקה הארצית.
מעבר לשיקול הביטחוני, שריפת דלקים היא המקור העיקרי לזיהום האוויר בעולם, שמוביל מדי שנה לתמותה בטרם עת של למעלה מ-4 מיליון אנשים ולמרבית גזי החממה שאחראים להתחממות כדור הארץ. המלחמה הנוכחית מאיצה את המעבר העולמי לאנרגיות מתחדשות, ומדרבנת ממשלות לשקול מחדש את יחסן לאנרגיה גרעינית. עם זאת, מדינת ישראל מפגרת אחרי העולם ביעדי השימוש באנרגיות מתחדשות, ולא עומדת אפילו ביעדים המתונים יותר שהציבה לעצמה.
המעבר לאנרגיות מתחדשות אינו נטול סיכונים. ייצור האמצעים הדרושים עבורן מחייב שימוש במתכות חיוניות, שהכרייה וההפקה שלהן ריכוזית אף יותר מזאת של דלקי המחצבים. בחלק ניכר משרשראות האספקה הללו סין שולטת כמעט לבדה, החל בכרייה וכלה במוצר הסופי, ובהיעדר מיחזור יעיל המתכות הללו מתבזבזות בקצב מהיר. גיוון שרשראות האספקה ואחזקת מאגרי חירום של המתכות עוזרים לשפר את הביטחון האנרגטי גם בתחום הזה, אך צריך להשיג אותו בנפרד עבור כל מתכת ומתכת.
עם זאת, אחד היתרונות הגדולים של הפקת אנרגיות מתחדשות הוא שמחסור רגעי במתכות לא צפוי להוביל לשיבושים נרחבים בתחבורה ובאספקת החשמל, כפי שמתרחש בעת מחסור בדלק, שכן המחסור לא משפיע באופן מיידי על אספקת האנרגיה. כך יש למדינות העולם זמן רב יותר להתמודד עם מחסור אפשרי, וזה גם מקטין את התנודתיות בכלכלות העולם.
לבסוף, חשוב לזכור שאף מדינה בימינו אינה אי בודד בתחום האנרגיה, וקיימת תלות הדדית רבה בין המדינות. הבטחת איכות החיים למשך שנים קדימה מחייבת שיתוף פעולה עולמי במטרה להשיג ביטחון אנרגטי, כפי שהוא נחוץ גם למניעת מגפות ולצמצום משברי הסביבה. מי ייתן ושיתוף הפעולה בין המדינות רק ילך ויגבר.
ד"ר יובל רוזנברג, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
