בית המשפט המחוזי בבאר שבע התיר לחברה להגנת הטבע ולארגון לובי 99 להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה נגד אישור תוכנית בריכות הפוספוגבס של חברת רותם אמפרט (כיל רותם – ICL).
מדובר בהחלטה שיפוטית חריגה, ששמה במרכז את הדאגה לסביבה, גם אם הדבר בא על חשבון האינטרסים הכלכליים של החברה. "קיימת חשיבות להגנה אזרחית וציבורית על האינטרס הסביבתי", קבע השופט גד גדעון. העתירה שהוגשה לבג"ץ בנושא תידון בידי השופטת יעל וילנר רק לאחר הדיון בערר.
תחילתה של הפרשה באישור שנתנה הוועדה המחוזית לחברה להשתמש בשני מאגרי פוספוגבס ישנים, המכילים תוצרי לוואי תעשייתיים עם חומרים מסוכנים כמו חומצות ומתכות כבדות, במקום להקים בריכה חדשה. זאת למרות התנגדויות רשות המים, רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, שביקשו שהחברה תקים בריכות חדשות ובטוחות יותר.
בחברת רותם אמפרט החליטו לסגור עסקה עם רשות הטבע והגנים והמועצה האזורית תמר, כדי שאלה לא יערערו על ההחלטה למועצה הארצית, שכן רק להם הייתה נתונה הרשות לערער. הבריכות הישנות עמדו במוקד ביקורת ציבורית, לאחר שב-2017 קרסה הדופן של אחד המאגרים והובילה לזיהום חמור של נחל אשלים, באופן שגרם להרג חיות בר ולזיהום הקרקע. לכן החליטו החברה להגנת הטבע ולובי 99 לעתור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בבקשה שייתנו להם רשות לערער למועצה הארצית.
חברת ICL ניסתה להימנע מהקמת בריכות חדשות, בטענה שהעלות גבוהה מדי. ברשות המים הסבירו כי התוכנית תפעיל לחץ על שכבת הבוצה מתחת למאגרים, והנוזלים המזוהמים עלולים לגרום לזיהום של משאבי המים והקרקע. כאמור, למרות ההתנגדויות, התוכנית אושרה ברוב קולות, וברשות המים ורט"ג החליטו למשוך את העררים שלהם.
השופט גדעון קבע שהדבר אינו מבטל את המחלוקת הציבורית בנושא. "התנגדותה הנחרצת של החברה להגנת הטבע, המייצגת עשרות אלפי אזרחים, והפיצול המקצועי העמוק בתוך הוועדה המחוזית עצמה, מעידים על רגישות ציבורית וערכית מיוחדת", קבע השופט. "העובדה שרשויות המדינה המקצועיות הגיעו להסדרים מול היזם – ולא מן הנמנע כי תחת אילוצים שונים, כלכליים או שלטוניים – אינה מייתרת את זכותו של הציבור להביא דילמה תכנונית לפתחה של המועצה הארצית".
שיקום נחל אשלים
(צילום: תום זילברברג, רשות הטבע והגנים)
השופט העלה ספקות באשר לשאלה אם החברה אכן תפעל לפתרונות בסוגיית המאגרים הישנים, ואם אכן מדובר בפתרון זמני: "הארכת הזיכיון (זיכיון כרייה, א"ק) ב-20 שנים, המבוססת על הוכחת כדאיות כלכלית להפקת פוספט, הופכת את שאלת הזמניות של התוכנית לשאלה עקרונית: האם אישור תוכנית ל-4 שנים במאגרים המזוהמים הוא אגן 'גשר' לפתרון קבע, או שמא מדובר בקביעת עובדות בשטח שינציחו את השימוש במאגרים אלו לעשורים קדימה?"
עו"ד ד"ר עינת סולניקצילום: יובל וייצןהשופט הבהיר כי הסיכון בהפעלת המאגרים הישנים, הממוקמים מעל אגן הניקוז של שמורת הטבע עין בוקק, חורג גם מגבולותיו הגאוגרפיים של מחוז דרום. "נוכח אופיו הלאומי והחריג של הנושא, חומרת הפגיעה הצפויה באקוויפר והמתח המבני שבין הזיכיון ארוך הטווח לפתרון הביניים, סבורני כי ההחלטה שלא להעניק רשות ערר (לחברה להגנת הטבע וללובי 99, א"ק) מצדיקה התערבות בית משפט זה", כתב.
נציגת לובי 99, עו"ד ד"ר עינת סולניק, אמרה בתגובה: "זוהי עוד חוליה בשרשרת של מאבק ארוך שמבהירה לכיל ולבעלים שלה, עידן עופר, שהם לא יכולים להמשיך ולהיבנות מהפרות דין".
תגובת חברת רותם אמפרט: "בית המשפט ציין כי המשמעות המשקית של השבתת המאגרים, הכוללת פגיעה מיידית באלפי מקומות עבודה ובייצוא הדשנים של מדינת ישראל, אף היא בעלת משקל אסטרטגי לאומי, וכי גם הכרעתה של הוועדה לא נסבה רק על שיקולים תכנוניים אלא גם על שיקולים כלכליים-ציבוריים.
"בעת אישור התוכנית על ידי הוועדה, נבחנו לאורך שנים מכלול השיקולים – ובהם עתידם של אלפי עובדים בנגב, הכנסות המדינה, שיקולי ביטחון לאומי ועוד, ולצידם ניתן מענה סביבתי מקיף שאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה, רשות המים, רשות הטבע והגנים ומועצה אזורית תמר. התוכנית אושרה על ידי הוועדה וללא התנגדות מצד 'אדם טבע ודין', לאחר שעברה התאמות בהתאם לדרישות המחמירות של הגופים המקצועיים ולהסדרים שהחברה הגיעה אליהם, ועל כן פסק בית המשפט כי התוכנית בתוקף. כלל ההסדרים מול כלל הרשויות הוצגו לבית המשפט, וכל ניסיון לפרש אחרת ולהציג את הדברים לא כהווייתם חוטא לאמת".
