אחת מקריסות הדיג הנרחבות שנרשמו במפרץ מקסיקו התרחשה בסוף שנות ה-80, כאשר שלל הדיג באזור צנח בחדות והשפיעה על מגוון רחב של מינים ימיים. מפרץ מקסיקו הוא מערכת אקולוגית ימית התלויה במידה רבה באספקת נוטריינטים מנהר המיסיסיפי, שהם הבסיס ליצרנות הראשונית ולמארג המזון הימי כולו.
בשל תלות זו, שינויים חדים בזרימת הנהר ובהעברת חומרי ההזנה מהיבשה לים עלולים לערער את יציבות המערכת האקולוגית ולהשפיע ישירות על הדגה ועל ענפי הדיג המסחריים באזור. נוסף על כך, מיני בעלי חיים ימיים רבים נודדים כחלק ממחזור חייהם מהים לשפך הנהר ולנהר, והצטמצמות בתי גידול אלה כתוצאה מהתייבשות עלולים לפגוע בשלב חיים רגיש זה בבעלי חיים אלה.
במחקר שפורסם בכתב העת Nature Communications, ביקש ד"ר יגאל ברנשטיין, מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, יחד עם חוקרים מאוניברסיטת מיאמי, מאוניברסיטת דרום מיסיסיפי ומאוניברסיטת פלורידה, להבין מה גרם לקריסה הנרחבת בביומסת הדגה במפרץ מקסיקו והאם הבצורת החריגה והמתמשכת שפקדה את ארצות הברית הייתה הגורם המרכזי לאירוע זה.
5 צפייה בגלריה
מימין: תנאים רטובים (ריבוי גשמים) מגבירים את זרימת נהר המיסיסיפי ואת הובלת חומרי ההזנה למפרץ מקסיקו, ובכך מעלים את היצרנות הראשונית ואת תפוקת הדיג. משמאל: בצורת חמורה וארוכה שמפחיתה את זרימת הנהר ואת כניסת חומרי ההזנה, מה שמוביל לירידה ביצרנות הראשונית, כמו גם לירידה בביומסת הדגים ולפגיעה בתפוקת הדיג
(איור: ד"ר יגאל ברנשטיין)
במסגרת המחקר שילבו החוקרים ניתוח מקיף של נתונים שנאספו לאורך עשרות שנים, ובהם: נתוני אקלים, זרימות מים מנהר המיסיסיפי, היקף העברת חומרי הזנה מהיבשה לים ונתוני דיג ממפרץ מקסיקו. נתונים אלה נותחו עם מודל של מערכת אקולוגית אזורית, המדמה את מארג המזון הימי ואת קשרי התזונה (יחסי טורף-נטרף) בין המינים העיקריים המרכיבים את המערכת האקולוגית, זאת במטרה להבין כיצד שינויים סביבתיים רחבי היקף משפיעים על הייצור הימי ועל שלל הדיג.
שילוב הגישות אפשר לחוקרים לבחון בנפרד את השפעת הבצורת והירידה בזרימת הנהר, ולהשוות אותה להשפעת פעילות הדיג על המערכת הימית.
מתוצאות המחקר עולה כי הבצורת החריגה והמתמשכת שפקדה את ארצות הברית באותה העת הייתה גורם מרכזי לקריסה רחבת היקף במערכת הדיג של מפרץ מקסיקו. בתקופה שלאחר הבצורת נרשמה ירידה של כ-42% בכמות הכוללת (ביומסה) של הדגה ושל כ-34% בשלל הדיג בהשוואה לשנים שקדמו לתקופה זו.
"הממצאים מראים כי הקריסה בביומסת הדגה נבעה מתהליך סביבתי רחב היקף שהחל בפגיעה בדגי מספוא, הניזונים בעיקר מפיטופלנקטון (אצות מיקרוסקופיות), ולא כתוצאה ישירה מהיקף פעילות הדיג", מסביר ד"ר ברנשטיין, שעמד בראש צוות המחקר. "פגיעה זו יצרה תגובת שרשרת שפגעה בהדרגה גם במיני דגים גדולים יותר ובכמות הדגים שנתפסה בדיג".
הפגיעה החלה במין מרכזי של דגי המנהדן שבבסיס מארג המזון הימי, שם נרשמה ירידה של כ־43% בכמות הדגה וכ־38% מכמות הדגים שנתפסה, ובהמשך השפיעה גם על מיני דגים גדולים ועל הדגה המסחרית. בסך הכול, כ־89% מקבוצות המינים שנבחנו הציגו ירידה בכמות הדגה, וכ־63% מכמות הדגים שנתפסה בדיג.
כמו כן, השפעת הבצורת הייתה רחבה וחמורה יותר מהשפעת פעילות הדיג עצמה. יתר על כן, סימולציות בצורת עתידיות בהינתן תרחיש פליטת פחמן גבוהות (RCP 8.5) מצביעות על כך שבתנאי האקלים הצפויים תחת תרחיש זה, המאופיינים בתקופות בצורת תכופות וחמורות יותר לעומת כיום, שלל הדגה במפרץ מקסיקו צפוי לרדת בכ-60% עד אמצע המאה ה-21 ובכ־70% לקראת סופה, אם לא יינקטו צעדים מתאימים.
"הנתונים מבהירים שבצורת יבשתית בארצות הברית היא איום ישיר על המערכות האקולוגיות הימיות במורד הנהר ועל ביטחון המזון מן הים במפרץ מקסיקו (הנקרא לאחרונה גם מפרץ אמריקה)", מסכם ד"ר ברנשטיין. "ללא התאמה של מדיניות הדיג למציאות אקלימית משתנה, היכולת של המערכת הימית להתאושש מאירועים קיצוניים כאלה צפויה להיפגע באופן ניכר".
