כריות ללא נוצות, מכחולים סינתטיים נטולי שיער בעלי חיים וגרביים חמות ללא צמר - הם רק חלק מרשימת החפצים שאני מחזיקה בביתי, כטבעונית מעל לעשור. עבור טבעונים רבים, אורח החיים לא כולל רק שינויים בתפריט המזון והשתייה, אלא גם בחירה מחודשת במוצרים רבים שכוללים ב"שגרה" מרכיבים שעשויים מבעלי חיים, ושחלקם עשויים להיות מפתיעים. למשל, כלי נגינה, שמתגלים כמי שקשה למצוא להם תחליף ללא חומרים מין החי.
אחד מכלי הנגינה המאתגרים עבור טבעונים – ולא רק בגלל המיומנות שנדרשת עבור הפקת צלילים נעימים ממיתריו - הוא הכינור. בעוד שלחלק מהרכיבים שבכינור, כמו הלכה שבה מצפים אותו והשיער שממנו מורכבת הקשת שמנגנת עליו, נמצאו פתרונות טבעוניים לאורך השנים - עדיין נהוג להדביק את חלקי הכינור השונים באמצעות דבק מן החי. עם זאת, לאחרונה הכריז פוריג או'דולי, בונה כינורות אירי שמתגורר באנגליה, שהוא פיתח את הכינור הטבעוני הראשון - כינור שלא מכיל אף מוצר מן החי. איך הוא עשה את זה? מסתבר שהסוד נעוץ בדבק.
הדבק שממשיך את המסורת
מהי חשיבותו של הדבק לכינור? לדברי איל הופמקלר, רסטורטור (משחזר עתיקות) ובונה כינורות, כלי הנגינה מורכב מלמעלה מ-70 חלקים, ולכן לחומר שמחבר ביניהם יש אחריות רצינית. "מצד אחד, דבק לכינורות צריך להיות חזק מספיק כדי לחבר את כל החלקים זה לזה", מסביר הופמקלר. "מצד שני, הוא צריך להיות לא חזק מדי, כך שאם נרצה לפתוח ולתקן את הכינור – אפשר יהיה להוריד אותו מבלי שיפגום בכלי. בשל כך, עליו להיות מבוסס מים".
לדבק עוד מאפיין מפתיע. בהתאם לכך שבניית כינורות היא מלאכה מסורתית עתיקה - גם הדבק שבו נהוג להשתמש לתיקונו ולבנייתו הוא אותו הדבק שבו השתמשו הקולגות הוותיקות, מלפני מאות שנים, של בוני ומשחזרי הכינורות כיום: דבק נגרים שמיוצר מעצמות, גידים ורקמות חיבור. לטענת הופמקלר, תחליף אפשרי לדבק הנגרים הזה כבר קיים: דבק קזאין, שעשוי מחלבון של חלב, וששימוש בו הופך את הכינור ל"צמחוני"; אומנם יש בו גם רכיבים מהחי, אך לא בשר או עצמות.
כשמדע ומסורת נפגשים
עם זאת, או'דולי לא הסתפק בכינור צמחוני. לכן, הוא שם לו למטרה לפתח דבק חדש לגמרי. לדבריו, כוונתו הייתה ליצור כינור דומה ככל האפשר לכינור קלאסי, ולהחליף רק את החלקים שמכילים מוצרים מן החי. "אני בונה כינורות מסורתי, ועברתי הכשרה בסגנון הקרמונזי (מסורת בניית הכינורות שמקורה בעיר קרמונה שבאיטליה – נ.ס) של יצרני כלי-הקשת אנטוניו סטרדיווארי, משפחת אמאטי ואחרים, כך שאני חש נאמנות כלפי המסורת", מסביר או'דולי. "במקביל, אני גם רסטורטור כינורות מוסמך שעובד עם מוזיאונים ועם קרן הנאמנות הלאומית (ארגון שימור בריטי – נ.ס) כדי לשמר את המורשת שלנו".
או'דולי מוסיף ואומר שרסטורציה (שחזור אמנותי) של כינורות היא תחום עיסוק מודרני יותר מבניית כינורות, שקשור במדע יותר מאשר במסורת. לדבריו, השילוב בין שני התחומים הוא שאיפשר לו לעבוד בתוך המסורת ובמקביל לפתח תחליפים מבוססי-מדע. כך פיתח או'דולי דבק משלו, שעשוי, לדבריו, מחומרים יציבים לחלוטין, לא רעילים ולא מזיקים לסביבה או לאדם, שעומדים בסטנדרטים הטבעוניים: מים ממעיין מקומי, אגסים מאודים עבור הדבק וגרגרי יער לצביעה.
בנוסף לדבק, או'דולי פיתח גם גרסה משלו לשני מרכיבים חיוניים בכינור: ללכה, שמרכיביה לעיתים כוללים חומרים מהחי, ולפסים המשובצים בצידו הקדמי והאחורי של הכלי - ששומרים על הכינור מפני סדקים וגם תורמים לעיצובו הייחודי. במקום להשתמש באותם פסים מוכנים מראש, שמודבקים בדבק שמקורו לא ידוע - או'דולי רוכש פסי עץ לבוד, שאותם הוא צובע בשיטה מסורתית מהמאה ה-17, ומדביק באמצעות הדבק הטבעוני שהוא ייצר.
רוצים לשים את ידכם על כינור טבעוני?
עם זאת, שיקולים סביבתיים כוללים יותר מוויתור על שימוש במוצרים מין החי. לדברי הופלמקר, אם ברצוננו לפעול מתוך שיקולים אלה בבחירת החומרים לבניית כינורות, ראוי שנתייחס לנושאים נוספים שלא נוגעים רק לדבק או ללכה. "בעולם מנסים להגן ולשמור על מיני עצים אקזוטיים שמשמשים לבניית קשתות, כמו עץ הברזיל הדרום-אמריקני, ועץ ההובנה שמגיע מגבון ומזנזיבר, שמשמש לבניית השחיף (החלק בכינור שעליו מתוחים המיתרים – נ.ס), ושנחשב למין שהולך ונעלם".
גם ההכרזות על דבק טבעוני ראשון לכינורות מעוררת הסתייגות אצל הופלמקר: הוא מעיד שכיום הדבק מיוצר רק בסדנה של הממציא, באופן פרטי, שלא חשוף לציבור. מה לגבי מחקר בנושא, שיבטיח את התפתחותו של דבק הכינורות הטבעוני בעתיד? "זה תחום נישתי. מחקר שעוסק רק בו לא יהיה כדאי כלכלית", מסביר הופלמקר.
אך על אף ההסתייגויות, הכינור של או'דולי קיבל את הסימן המסחרי הטבעוני (Vegan Trademark) של האגודה הטבעונית, והוא הכינור היחיד בעולם כיום שזכה לסימון זה. או'דולי מייצר את החומרים שפיתח בסדנה טבעונית נפרדת, שנמצאת בתוך שטחי הסטודיו שלו, בגבעות מלוורן שבדרום-מערב אנגליה. כאמור, כיום הוא מייצר אותם באופן פרטי בלבד, ובימים אלה הוא בוחן את האפשרות להביאם גם ליצור מסחרי. עד אז, טבעונים שרוצים לנגן בכינור יכולים לשקול לשים את ידם על כינור יד שנייה, שעבורו לא התבצע שימוש בחומרים חדשים מן החי, או לבקר בסטודיו של או'דולי, אי שם בגבעות של אנגליה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
