פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה שכנגד נגד מפעילת חוות התנינים בפצאל בסך של למעלה ממיליון שקלים, להשבת ההוצאות של הרג מאות התנינים במקום, שבהן נשאה המדינה. בתביעה נכתב כי "המדינה נאלצה לפעול במקומה של החווה ולבצע פעולות שהחברה הייתה מחויבת לבצע לשם הסרת הסכנה לציבור ולבעלי החיים". בחודש פברואר הגישה החווה תביעה בסך 53 מיליון שקל כנגד המדינה. החברה טענה שגורמים מטעם המדינה הרגו את כל התנינים בחווה המיתולוגית אותה הפעיל במשך 40 שנה.
חוות התנינים בפצאל, מבט מרחפן ב-2023
(צילום: תנו לחיות לחיות ועמותת סנטיאנט)
בכתב ההגנה מבקשת המדינה לדחות את תביעת החברה, שבמסגרתה נטען כי נגרמו לה נזקים בעקבות השינוי הרגולטורי והפעולות שנקטו הרשויות בעניינה. המדינה טוענת כי פעלה כדין, בסמכות ועל בסיס שיקולים מקצועיים, וכי התנהלותה של החברה לאורך השנים היא שחייבה את התערבות הרשויות.
על פי כתב התביעה שכנגד, כבר בשנת 2011 אירעה בריחה של עשרות תנינים מהחווה. מאז, ובמשך כ-14 שנים - עד שמאות תנינים נורו למוות במקום, נקטו רשויות המדינה פעולות פיקוח ואכיפה רבות, ובהן ביקורות, התראות, שימועים ודרישות חוזרות לתיקון ליקויי בטיחות, אבטחה ורווחת בעלי החיים.
בכתב התביעה שכנגד נכתב כי "חרף ביקורות, התראות, שימועים ודרישות חוזרות, נטען כי החברה התעלמה לאורך שנים מהוראות הרשויות המוסמכות, נמנעה מלתקן את הליקויים והמשיכה להפעיל את החווה, תוך יצירת סיכון מתמשך לחיי אדם ולבעלי החיים שבחזקתה. על פי התביעה, מחדלים אלה הובילו בין היתר לבריחות חוזרות של תנינים ולצורך בהתערבות מתמשכת של רשויות המדינה".
עוד נטען כי "חוות דעת של השירותים הווטרינריים קבעה כי תנאי החזקת התנינים בחווה עלו כדי התעללות, אכזריות או עינוי. לפי התביעה, חלק מהתנינים נמצאו כשהם סובלים מפציעות חמורות, ובהן כריתת איברים כתוצאה מקניבליזם וממאבקי שליטה שנגרמו בשל תנאי ההחזקה. לנוכח התנהלות זו, כך נטען, נאלצה המדינה לפעול במקומה של החברה ולבצע שורה של פעולות, ובהן עבודות גידור ואבטחת החווה, פעולות פיקוח ואכיפה וכן המתה של 270 תניני יאור, לאחר שנבחנו כלל החלופות ונמצא כי מדובר בצעד שנדרש לנוכח הסכנה המיידית והממשית לחיי אדם".
"במסגרת התביעה שכנגד מבקשת המדינה לחייב את החברה להשיב את ההוצאות שבהן נשאה בעקבות פעולות אלה", נכתב בכתב התביעה שכנגד. בתביעה נטען כי הוצאות אלה לא היו נגרמות אלמלא מעשיה ומחדליה של החברה, וכי אין מקום שהקופה הציבורית תישא בעלויות שנגרמו כתוצאה מהתנהלותה.
בחודש פברואר הוגשה תביעה על ידי חברת "ביתן ניסים ובניו" שהינה בעלת חוות התנינים במושב פצאל שבבקעת הירדן. החווה הוקמה בשנת 1987 ונוהלה על ידי ביתן, שהוא גם קצין בכיר במילואים, העוסק במשך עשרות שנים בחקלאות בנגב ובעוטף.
חוות תנינים בפצאל במבט מהאוויר. ארכיון
(צילום: AFP)
בתביעה נטען כי החווה הוקמה בתיאום מלא עם המדינה, אלא שעל פי הנטען, ב-3 באוגוסט 2025 לפנות בוקר הומתו כל התנינים בחווה על ידי המדינה. בין היתר, פורסם בעקבות המקרה כי המדינה טענה כי גורמים עוינים היו עלולים לפרוץ את הגדר ולהביא לפיזורם של מאות תנינים וכן כי המהלך בוצע על מנת לשמור על שלום הציבור. מנגד, בעל החווה טוען כי "מעולם לא אירעה תקרית בטיחותית או אבטחתית, שפגעה בפועל בשלום הציבור".
הרג התנינים בחווה גרר ביקורת ציבורית גדולה, בין היתר מארגוני סביבה ואוהבי בעלי חיים. במסגרת התביעה נטען כי "הנתבעים, חלקם רשויות מנהליות, התנהגו כאחרוני העבריינים עת הוציאו להורג וטבחו בלמעלה מ-800 תנינים שגילם למעלה מ-50 שנה, חיות בר מוגנות, שהם קניינה ורכושה הפרטי של התובעת. קשה לתאר את זוועות גיא ההריגה, ואת חייהם של כ-800 תנינים שהוצאו להורג לשווא", נטען.
התובעת ביקשה מבית המשפט לחייב את הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים שנגרמו לה וכן לחייב את הנתבעים בפיצוי כספי בגין אבדן רווחיה.
