במשך עשרות שנים ניסינו להרחיק במהירות את מי הגשמים שירדו באמצעות תעלות, צינורות ומערכות ניקוז; אבל כשהגשם יורד בעוצמה ובבת אחת, מערכות הניקוז עלולות שלא לעמוד בעומס. בעידן של שינוי אקלים, ייתכן שהפתרון אינו להגדיל שוב את מערכות הניקוז, אלא דווקא לפנות למים מקום להתפשט, להאט ולחלחל אל הקרקע. התחזית העונתית שפרסם השירות המטאורולוגי לחורף הקרוב רק מחדדת את הדחיפות: על רקע אירוע אל-ניניו חריג, צפויות בישראל כמויות משקעים מעט מעל הממוצע, ובהסתברות גבוהה, גם עוצמות גשם קיצוניות.
אחד הפתרונות המשמעותיים לכך הוא כזה שאינו מבוסס על טכנולוגיות חדשניות או בנייה מורכבת, אלא דווקא על מערכות טבעיות. בתי גידול אקווטיים – מרחבים שבהם המערכת האקולוגית כולה מתקיימת בזכות מקור המים הטבעי – ושטחי הצפה טבעיים, הנמצאים בתוך הערים ומסביב להן, יכולים לקלוט מים ולהאט את זרימתם באופן שיסייע לצמצם נזקים. במקום לראות בשטחים הפתוחים עתודת קרקע לפיתוח, הגיע הזמן להכיר בהם כתשתית חיונית להסתגלות לשינוי האקלים.
לא רק אמצעי למניעת שיטפון: בתי גידול אקווטיים כאתרי טבע מרפא
הנושא הזה אולי נשמע רחוק מאיתנו, אבל הוא נוגע ישירות לכיס ולבטיחות של כולנו. כל שיטפון עירוני משאיר אחריו נזקי רכוש, לעיתים פגיעה בנפש, ותמיד חשבון כבד לתושבים, לביטוח ולקופה הציבורית שמממנת את שיקום האזור. דוגמה חיובית להתמודדות עם הנושא ניתן לראות בקולומבו, בירת סרי לנקה – עיר הבנויה במידה רבה על אזור טבעי של ביצות ותעלות. ככל שהעיר התרחבה, שטחים פתוחים נאטמו בעקבות עיור ולחצי פיתוח (כ-1.2 אחוז מהם נעלמים מדי שנה), והמים, שלא היה להם לאן לחלחל, הציפו שכונות.
קולומבו, הבירה הכלכלית והמסחרית של סרי לנקה
(צילום: SLSK Photography/Shutterstock)
אחרי שנים של הצפות חוזרות, קבעה העיר ב-2024 כלל חדש: כל פרויקט ניקוז חייב לבחון תחילה שילוב של פתרונות טבעיים, כמו בריכות שקולטות עודפי מים, רצועות צמחייה לאורך התעלות ושיקום תעלות, ולא להסתפק בצינורות ובבטון בניסיון למנוע הצפות. כך, למשל, פארק Gothatuwa – אתר שהיה מזבלה פיראטית – הפך לפארק ביצה שמווסת הצפות, מארח מגוון ביולוגי ומשמש מרחב ציבורי אהוב. מכאן ששטח טבעי שמתפקד כמערכת אקולוגית בריאה יכול לספוג את עודפי המים ולהאט את זרימתם, לפני שהם מגיעים לרחוב, מציפים אותו ומשאירים נזקים.
וזה אולי מפתיע, אבל שימור בתי גידול אקווטיים עולה פעמים רבות פחות מאשר החלופה ה"אפורה" של תעלות בטון וצנרת, במיוחד כשמביאים בחשבון את עלויות התחזוקה לאורך זמן ואת השירותים הנוספים שהמערכת הטבעית מספקת.
מעבר לכסף ולבטיחות, בתי גידול אקווטיים הם מהמרחבים הטבעיים הנגישים ביותר בערים ובסמוך להן. נכון ל-2022, עמד קצב איבוד השטחים הפתוחים בישראל על 30 קמ''ר בשנה, זאת אף על פי שמחקרים מראים את הקשר בין שהות בטבע לבין ויסות מתח ורווחה נפשית. מתוך 192 ביצות ובריכות חורף שתועדו במקורות היסטוריים בישראל, נותרו כיום 35 בלבד.
מחקר בין-לאומי שבחן ביקורים במרחבים ימיים ואקווטיים מ-2023, כדוגמת מעיינות, נחלים ובריכות חורף, מצא שהגורם המשמעותי ביותר לרווחה הנפשית של המבקר לא היה סוג בית הגידול, אלא איכות המים. ביקורים באתרים שבהם המים נתפסו באיכות "מצוינת" נקשרו לרמות גבוהות משמעותית של אושר ושביעות רצון, ולחרדה נמוכה יותר, בהשוואה למים שנתפסו באיכות "בינונית" בלבד. המסקנה המתבקשת היא ששיקום בתי גידול אקווטיים (הסובלים ממגוון איומים – כגון זיהומים ממקורות שונים), כזה שיאפשר תפקוד תקין שלהם, ישפר את התועלת הנפשית שניתן להפיק משטחים אלו.
מתחרות על הקרקע לתוכנית משותפת
דוגמה לחשיבה כזו אפשר לראות בפרויקט "גאון הירקון", שמקודם לאורך כ-2.8 ק"מ של נחל הירקון בתחומי הגן הלאומי ירקון, בין כביש 5 לכביש 4. זהו המקטע האחרון שבו הנחל עדיין מתפתל בין שטחים פתוחים, ופשט ההצפה (מישור ההצפה; השטח בצידי הערוץ שמוצף במים כשהנחל עולה על גדותיו) שלו משמש מרחב השהייה אחרון לפני שהנחל נכנס לאזור הבנוי של בני ברק ורמת גן. על הגדה הדרומית שוכן בית העלמין ירקון, שהרחבתו מאיימת על פשט ההצפה. במקום להכריע בין הצרכים, חברו עיריית פתח תקווה, רשות הטבע והגנים, רשות נחל הירקון וחברות הקדישא לתוכנית משותפת. התוכנית כוללת הנמכת גדות הנחל והרחבת ערוצו, חפירת שקעים בפשט ההצפה להשהיית מים בשיטפונות, ומדרון של צמחייה מקומית שיסתיר את מגדלי הקבורה ושישתלב בנוף. במרחב תועדו 52 מיני עופות, ובהם מינים בסכנת הכחדה, והוא אמור להפוך לחלק מרצף פארקים לאורך הירקון, שיהיה פתוח לתושבי גוש דן.
נחל הירקון
(צילום: רשות נחל הירקון)
דוגמה לשיקום שכבר נשא פרי אפשר לראות בכפר רופין שבעמק המעיינות. ב-2021 בוצע שם "שחרור" של עין אבוקה: הופסקה שאיבת מי המעיין לצורכי אדם, והמים חזרו לזרום בערוץ הטבעי של נחל אבוקה אל בריכת דגים נטושה. תוך חודשים ספורים התאוששה הצמחייה וחיות הבר שבו אליה. כיום, האתר מארח מינים נדירים ובסכנת הכחדה עולמית, כולל שני מיני ברווזים שדגרו בו לראשונה, ומשמש תחנת מנוחה למאות מיני ציפורים נודדות.
יוזמה מקומית וצנועה בהיקפה, אך כזו שיש בה כדי להראות דרך לרשויות נוספות, היא פרויקט ה"מרפסת". במאי 2025, מגרש חניה נטוש ומוזנח בקריית ביאליק, ששכן על שרידי ביצות הפוארה ההיסטוריות, הפך לאתר טבע עירוני במרחק הליכה מהשכונות הסמוכות שבו גוף מים עונתי מארח דו-חיים ועופות מים. הפרויקט, ביוזמת עמותת "העירה" ועיריית קריית ביאליק, הוא רק צעד ראשון וקטן בתוכנית רחבה יותר לשיקום 6 ק"מ של נחל עירוני; אבל הוא מוכיח שהמהלך אפשרי.
שטח פתוח וירוק במרחק הליכה מהבית אינו מותרות אלא צורך יומיומי, מקום לנשום, להתרחק לרגע מהרעש ולתת לראש מנוחה. ברגע שבו אנחנו מאבדים בית גידול אקווטי, אנחנו לא רק מאבדים בית גידול ייחודי, אלא גם את הפינה שהייתה יכולה להיות עבורנו מקום לרווחה הנפשית שאנחנו כל כך צריכים.
ד"ר ליטל עוזרי היא בעלת תואר שלישי באקולוגיה, רכזת אקדמית של הוועידה השנתית למדע ולסביבה באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, והייתה עמיתת תוכנית ממשק בחטיבת מדע של רשות הטבע והגנים.
