זה לא חדש שהקיץ הישראלי הוא לוהט, אך נדמה שבעשור האחרון השטחים הפתוחים הפכו לחומר בעירה שרק מחכה לניצוץ. גלי חום קיצוניים ותקופות יובש מתארכות הפכו את שריפות הענק, כמו אסון הכרמל ב-2010 ושריפת הרי ירושלים ב-2021, לאירועים חריגים פחות ופחות. התנאים בשטח השתנו, והפכו את השריפות לא לשאלה של "אם", אלא של "מתי".
השריפה בהרי ירושלים ביום הזיכרון בשנה שעברה
(צילום: דובר צה"ל)
כדי להתמודד עם המציאות החדשה, קק"ל מובילה כעת פרויקט לאומי שרותם טכנולוגיית חישה מרחוק וסימולציות מתקדמות, במטרה לעבור מכיבוי שריפות פסיבי לניהול סיכונים אסטרטגי. המודלים הממוחשבים החדשים מאפשרים להבין לא רק היכן תפרוץ האש אלא באיזה אופן היא תתפשט, וכך להקדים תרופה למכה. הפרויקט המורכב, שיוצג בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה שתיערך ב-8–9 ביולי בבנייני האומה בירושלים, הוא פרי שיתוף פעולה רב-תחומי של מומחים מובילים.
המעבדה שביער: למה יש יותר "דלק"?
הבסיס למודל החדש טמון בהבנה שכיסוי הצומח בישראל השתנה באופן דרמטי בעשורים האחרונים. לפי דוח מצב הטבע 2023 של המארג, חלה עלייה ממוצעת של 36 אחוז במדד חיוניות וצפיפות הצומח בחבל הים-תיכוני בארבעת העשורים האחרונים.
מור אשכנזי, ממונה ממשק יער למניעת שריפות ושיקום לאחר שריפות בקק"ל, שלוקח חלק בפרויקט, מסביר כי "יש עלייה מתמדת בכמות החומר הצמחי בשטחים הפתוחים בישראל. יש יותר חומר דלק ליחידת שטח". הוא מוסיף כי הסיבה לכך היא בין היתר היסטורית: הצומח הישראלי מורגל ב"'דינמיקה של הפרעות' - כמו שריפות שהיו בעבר, או הרעייה המאסיבית שהייתה במשך מאות שנים". אולם, הוא מסביר, כשההפרעות הללו הופסקו או הוסדרו, הצטברה ביומסה, כלומר חומר אורגני, שהפכה את היער לסבוך ולפגיע יותר, עד למצב שבו "אנחנו רואים שטחים גדולים מאוד של יערות שהתייבשו לחלוטין. כלומר, יש הרבה יותר חומר זמין לבעירה בשטח".
אשכנזי מסביר כי עד היום התבססו ניהול השריפות והטיפול ביער במידה רבה על הערכות מקומיות ואינטואיציה של אנשי המקצוע. "בעבר, ניהול היער נעשה באופן מקומי. היערן היה סוקר את השטח ומחליט איפה לבצע עבודות לפי מה שנראה נכון ודחוף באותו הרגע", הוא אומר. כדי להפוך את התהליך ליעיל ולמדעי, התמקד הפרויקט בארבעה שלבים עיקריים: בחירת מודל סימולציה מתאים, אפיון מודלים של חומרי בעירה רלוונטיים לישראל באמצעות סקר מדידות ארצי, הרצת המודל ליצירת תרחישי קיצון והפקת מפות לחיזוי סכנות. לצורך כך, נדרשה "עבודת רגליים" סיזיפית בשטח כדי לאפיין את הצומח לפי מרכיביו הפיזיים, כמו כמות המחטים והענפים. אשכנזי מסביר שמדובר בעבודה קשה מאוד שלא הייתה כמותה בישראל עד היום: "אנחנו ממש מאפיינים את 'מרכיבי הדלק' בכל תצורת צומח. המדידות שנעשו בשטח מאפיינות את כמות חומר הבעירה שיש בפועל, וזה משהו שלא היה לנו עד היום".
הנתונים הללו מוזנים לתוך מודל סימולציה מתקדם בשם FlameMap, שפותח בשירות הייעור האמריקאי ואומץ על ידי קק"ל לאחר שעבר התאמה לצומח המקומי. המודל מסוגל לשקלל טופוגרפיה ונתוני מזג אוויר כדי להפיק מפות סיכון עדכניות, ולהריץ תרחישים שבוחנים איך השריפה תתנהג בשלוש השעות הקרובות, בהתאם לכיווני הרוח והלחות. "השאיפה שלי היא שזה יעזור לנו בתכנון פעולות ממשק למניעת שריפות, שיהיו במקום הנכון לפני שהשריפה מתחילה", אומר אשכנזי. המטרה היא להתקדם מעבר לאזורי החיץ סביב היישובים ולתכנן אזורי הגנה אסטרטגיים גם בתוך היערות ועל צירים מרכזיים, במטרה להפחית משמעותית את הסכנה להיווצרותן של שריפות ענק.
אש בלי גבולות: שפה משותפת לניהול סיכונים
אחד החידושים המרכזיים במיזם הוא אימוץ הראייה המרחבית הרציפה. האש אינה עוצרת בגדרות של שמורת טבע, בקווי שיפוט של יישובים או בגבולות מנהליים של יער נטוע. המודל של קק"ל מנתח את כלל השטח כרצף אחד, ללא תלות בזהות הגוף המנהל את הקרקע. הגישה הזו מאפשרת לייצר לראשונה "שפה משותפת" בין גופי החירום והסביבה השונים – קק"ל, רשות הטבע והגנים (רט"ג) ומערך כבאות והצלה.
היכולת לבחון את המפה הארצית כיחידה אחת היא קריטית לתיאום המאמצים. בעוד שקק"ל מנהלת את היערות, לוחמי האש הם אלו שמגיעים בפועל לכבות את הלהבות, ורשות הטבע והגנים אמונה על השטחים הסמוכים. "הגדרתי את זה כפרויקט לאומי. לאש אין גבולות, ואני יותר מאשמח אם כל הגופים יאמצו את המערכת הזו – אם זה רט"ג, משרד החקלאות וכמובן מערך הכבאות". שיתוף פעולה כזה, המבוסס על תשתית ידע אחידה ומדעית, יהפוך את הטיפול בשריפות למעשי ויעיל הרבה יותר ברמה הלאומית.
מבט לעתיד: לחיות לצד האש
למרות הטכנולוגיה המרשימה, המודל הוא לא בדיוק "פתרון קסם". הוא מתפקד ככלי עבודה אסטרטגי, שנועד להעניק לכבאים וליערנים יתרון יחסי בקרב שמרגיש לעיתים אבוד מראש מול עוצמות הטבע. בעידן של חוסר ודאות אקלימית, שבו המרווחים בין אירועי הקיצון הולכים ומצטמצמים, היכולת לחזות את מהלכי האש מראש, ולהכין את השטח בהתאם היא הכלי המשמעותי ביותר העומד לרשותנו להגנה על הריאות הירוקות של ישראל ועל תושבי המדינה. המפות המופקות מאפשרות ללמוד מכל אירוע שטח, לשפר את המודלים ולהבין טוב יותר כיצד התנהגה האש בהתאם לצומח שהיה שם.
עבור הציבור הישראלי, לאשכנזי יש מסר פשוט ומהדהד שמזכיר לנו שגם לטכנולוגיה המתקדמת ביותר יש גבול. "אש בישראל לא נדלקת סתם. כל השריפות הן מעשה ידי אדם. אם יוצאים לשטח, צריך ממש להיזהר. לא זורקים סיגריות, ולא משאירים מדורה דולקת", הוא אומר, ומוסיף כי חשוב לוודא מעבר לכל ספק שכיבינו את המדורה עד הגץ האחרון. בסופו של דבר, הוא מסכם, המודלים המתוחכמים והסימולציות הממוחשבות נועדו לצמצם את הנזק, אך המפתח האמיתי למניעה נותר בידיים שלנו.
בואו לגלות עוד מחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה, שתתקיים בבנייני האומה בירושלים ב-8–9 ביולי >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
