מאז 1991, פרסי איג נובל הוענקו לאנשי מדע שערכו מחקרים "שבתחילה גורמים לך לצחוק, ואחר כך גורמים לך לחשוב". במרבית המקרים, המחקרים שזיכו את כותביהם בפרס נחשבים למשעשעים, מוזרים או סתם חסרי ערך, מה שעורר לא מעט מחלוקות בנושא.
הטקס הוא פרודיה על פרס נובל, כשהפרסים – 10 טריליון דולר זימבבואי (כשקל וחצי) - ניתנים בטקס מפואר, על פרויקטים מחקריים אמיתיים שיש להם, בלי כוונה, צד אבסורדי. "המחקר חייב לגרום לאנשים לצחוק ואז לחשוב", הסביר מייסד הפרס ההומוריסטי, מארק אברהמס, בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP). אגב, אברהמס הוא גם עורך כתב העת להומור מדעי Annals of Improbable Research, המעניק חסות להענקת הפרסים.
פרסי איג נובל 2025
(צילום: רויטרס)
בזמן שהטקס החשוב לחלוקת פרסי נובל התקיים השבוע, נערכו מספר אירועים בפריז בהם הציגו זוכי פרס איג נובל את עבודותיהם. "גשם" של מטוסי נייר ליווה את מהלך הטקס – בדיחה ארוכת שנים בקרב משתתפי הטקס.
בין הדוברים היו הפיזיקאי הצרפתי מארק-אנטואן פרדין, שחקר האם חתולים יכולים להתנהג גם כמוצק וגם כנוזל, והחוקר האיטלקי דניאל מריה בוסיילו שבחן את ההימנעות מגושים בעת הכנת מנת הפסטה האיטלקית האייקונית קאצ'ו א פפה (שפירושו "גבינה ופלפל").
6 צפייה בגלריה
פרס איג נובל הוענק גם על מחקר שעסק בשאלה האם חתולים יכולים להתנהג גם כמוצק וגם כנוזל
(צילום: Johannes Eisele/AFP)
לדברי אברהמס, הרעיון של פרסי איג נובל הוא ללכוד את תשומת ליבו של אדם - אפילו אם רק לשלוש שניות. "אולי כשהם יספרו לחבריהם על זה מאוחר יותר, הם יבינו שזה בעצם מעניין מאוד", הסביר מייסד הפרס. "בתקופה שבה מחקר מדעי מאוים ונהרס באופן פעיל, במיוחד תחת ממשל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אנשים רבים הודו כי המהות שבפרס איג נובל הפכה אותו לחשוב הרבה יותר".
אם בשנים הראשונות היו מדענים שראו בהענקת הפרס בדיחה של ממש, הרי שעם חלוף הזמן מקבל הטקס מעמד רציני וזוכה לפחות לעג מצד מי שרואה בו חסר תועלת ורצינות. למעשה, זוכי פרס נובל לוקחים בו חלק ואף מעניקים את פרס איג נובל לחתניו. לעתים קרובות הם אף חובשים כובעים מצחיקים על ראשיהם. אחד מהם, הוא אנדריי גיים, פיזיקאי הולנדי-בריטי יליד רוסיה שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 2010 (יחד עם עמיתו קונסטנטין נובוסלוב, על ניסוייהם פורצי הדרך בתחום יריעת גרפן דו-ממדית) ובפרס איג נובל כעשור קודם לכן (עם מייקל ברי מאוניברסיטת בריסטול, על ניסוי רחיפה מגנטית של צפרדע).
בכל שנה נבחרים עשרת הזוכים מתוך אלפי מועמדים שנשלחים לעיונו של אברהמס. מספר הולך וגדל מגיע מחוקרים שממליצים על עצמם. "הם כמעט אף פעם לא זוכים", אמר אברהמס. לא פעם שיחת הטלפון שבה הוא מספר למדענים שניצחו היא לעתים קרובות הרגע הראשון שמישהו מהם מבין שנושא המחקר הוא גם משעשע.
6 צפייה בגלריה
מארק אברהמס, מייסד פרס איג נובל, עם הפרס הכספי בסך 10 טריליון דולר זימבבואי
(צילום: Michael Dwyer/AP)
הביולוג ההולנדי וחתן פרס איג נובל, קיס מוליקר, אמר שהזוכים בפרס לא רק מעשירים את סקרנותם ואת הידע שלהם, אלא גם זוכים בפרסום על מה שגילו. לדוגמה, מחקרו של מוליקר עסק במקרה המתועד הראשון של נקרופיליה הומוסקסואלית בקרב ברווזי מולארד. המחקר הפך לקלאסיקה בתחום המדע הביזארי, ומוליקר אף הרצה על הנושא בכנס TED, מה שהדגיש את הגישה המיוחדת שלו למדע.
למעשה, מוליקר לא עוצר וכבר עומל על מחקר נוסף שעוסק בכינת הערווה, שמצויה בעיקר באזור שער הערווה, אך לפעמים גם באזורים אחרים שבהם גדל השיער, כגון שיער הראש והריסים. "מספר החרקים הולך ופוחת בגלל הנטייה המודרנית להסיר שיער ערווה", אמר מוליקר ל-AFP, והשווה את התופעה לאופן שבו כריתת יערות מאיימת על דובי הפנדה.
מכיוון שהחוקר ההולנדי זקוק לדגימות נוספות כדי לחקור את הנושא, הוא מבקש את עזרת הציבור באיסוף דגימות ושליחתן למוזיאון להיסטוריה של הטבע ברוטרדם שבהולנד. אדם אחד כבר שלח כינים מודבקות בסרט דביק לגב גלויה, כשמוליקר מלא תקווה כי יצליח לממש את רצונותיו המדעיים. "שמעתי סיפורים מאנשים בתעשיית האופנה ששיער הערווה חוזר", אמר מוליקר.
