בתגלית מדעית יוצאת דופן, המבוססת על שני שלדים מאובנים שהתגלו כמעט בשלמותם במחוז גוויג'ואו (Guìzhōu) שבסין, נחשף דו-חי בגודל של סלמנדרת ענק מודרנית (כמטר אורכו), אשר שובר את אחד הכללים הבסיסיים ביותר של עולם הדו-חיים. מדובר ביצור ימי משוריין, שחי על קרקעית הים בעידן שקדם לדינוזאורים, וקיבל את השם גרותורקס מאריטימוס (Gerrothorax maritimus).
גלריה
תיאור של Gerrothorax maritimus, המבוסס על ממצאי מאובניו של יצור זה – הדו-חי הימי המובהק הראשון הידוע למדע
(הדמיה: Chen Geng/Guizhou University)
במחקר שנערך על ידי אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, אוניברסיטת פקין והמוזיאון הגיאולוגי של גוויג'ואו, ופורסם בכתב העת Nature Ecology & Evolution, נותחו השלדים שתוארכו לטריאס העליון, לפני כ-237 מיליון שנה. המאובנים התגלו באזור שהיה מכוסה בעבר במי האוקיינוס.
"אזור זה הוא חלק ממערכת אקולוגית שאנו חוקרים ומנסים לשחזר", אמר ד"ר ריוסוקה מוטאני, מהמחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, שעמד בראש צוות המחקר. "עד כה התמקדנו בעיקר בזוחלים ימיים ובדגים מאתר זה, אך כעת נוסף לתמונה גם דו-חי – המהווה פרט יוצא דופן ביותר בשושלת זו".
מבין יותר מ-8,000 מינים של דו-חיים בני-ימינו, לא ידוע על אף מין החי בסביבה ימית מובהקת, ופחות מ-2% מהם מפגינים רמה כלשהי של סבילות למליחות. נתון זה מפתיע, בהתחשב בכך שאצל בעלי חיים אחרים בעלי ארבע גפיים – בהם יונקים, זוחלים ועופות – קיימים מינים המסוגלים לשרוד בסביבה זו מבלי להזדקק למזון או למים שמקורם ביבשה. יתרה מכך, בתיעוד המאובנים לא נמצאה כל עדות לקיומם של דו-חיים החיים בסביבה ימית מלאה. הסיבה לכך היא עורם החדיר והלח. דו-חיים מודרניים אינם נושמים דרך הפה או שותים מים, אלא סופגים מים וחמצן ישירות דרך העור. בסביבה ימית, המליחות הגבוהה עלולה לגרום למים לצאת מגופם בתהליך של אוסמוזה, מה שיוביל להתייבשות מהירה וקטלנית.
הדו-חי הימי המובהק הראשון, Gerrothorax maritimus, שחי בתקופת הטריאס העליון – לפני כ-237 מיליון שנים. לבעל חיים זה היה גוף שטוח ומכוסה בשריון גרמי, ששימש ככל הנראה כאמצעי הגנה מפני טורפים כגון איכתיוזאורים
(צילום: Ryosuke Motani/UC Davis)
תקריב של מאובן הדו-חי הימי המובהק הראשון, Gerrothorax maritimus, שהתגלה במחוז גוויג'ואו שבסין
(צילום: Ryosuke Motani/UC Davis)
פרקי הגפה השמאלית המאובנת של הדו-חי הימי הפרהיסטורי שהתגלה לאחרונה, Gerrothorax maritimus
(צילום: Ryosuke Motani/UC Davis)
מאפיין זה בביולוגיה של הדו-חיים מחייב אותם לחיות בסביבות של מים מתוקים או בקרבתן. אף על פי שמינים מודרניים מסוימים – כגון צפרדע הסרטנים (Fejervarya cancrivora) – מפגינים רמה מסוימת של סבילות למים מליחים, אם כי הם מאבדים ממשקל גופם במים מליחים וזקוקים להתאוששות במים מתוקים.
הודות למצב בו השתמרו מאובניו של היצור הפרהיסטורי, הצליחו החוקרים לשחזר את מראהו, ואף להבין כיצד הוא חי בסביבתו הימית. כאמור, לדו-חי זה היה גוף שטוח, מכוסה בשריון גרמי – מנגנון הגנה אפשרי מפני טורפים כגון איכתיוזאורים, שהתקיימו באותה העת. "אם חושבים על הדו-חיים של ימינו, בעל חיים זה הוא יוצא דופן בגודלו", אמר פרופ' מוטאני. "מבחינת מסת הגוף, הוא ככל הנראה דומה לסלמנדרת הענק (Andrias), אך ההבדל הוא שבעוד שהסלמנדרות הענקיות הן בעלות מבנה גוף מוארך, בעל חיים זה הוא בעל מבנה גוף עבה ומסיבי למדי".
כריש ממשפחת הזנבתניים פוער את פיו
(צילום: HammerBex/Shutterstock)
צפרדע הסרטנים
(צילום: dwi putra stock/Shutterstock)
בהתבסס על השריון הגרמי של Gerrothorax maritimus ועל צורת הגולגולת שלו, החוקרים משערים כי יצור זה היה בעל חיים שחי על הקרקעית וניזון בשיטת היניקה. "סביר להניח שהוא המתין על קרקעית הים, וכאשר הטרף התקרב – הוא שאב אותו פנימה", הסביר פרופ' מוטאני, וציין כי סגנון האכילה הזה דומה לזה של הזנבתניים (Wobbegong) – כרישים מודרניים בעלי מבנה גוף שטוח, השוכנים על קרקעית הים, שם הם אורבים לטרף ושואבים אותו לפיהם במהירות הבזק.
פרופ' ריוסוקה מוטאניצילום: Greg Watry/UC Davisהחוקרים משערים כי Gerrothorax maritimus התגבר על מגבלת המחייה במים המלוחים הודות לשריון הגרמי ולביולוגיה הדומה יותר לזו של דגים. השריון מנע ספיגת מים דרך העור, ואילץ את הדו-חי לשתות מי מלח דרך פיו, כך שהמים נספגו דרך מערכת העיכול. זימיו של היצור הקדום – המאפיינים את הסוג הנכחד גרותורקס (Gerrothorax) – אפשרו לו לסנן את המלח החוצה.
