סופה של אוניברסיטת החלל?
בית משפט בשטרסבורג שבצרפת הורה על פירוקה של אוניברסיטת החלל הבינלאומית (ISU) לאחר שנקלעה לחובות כספיים. האוניברסיטה שנוסדה ב-1987 היא מוסד ללא כוונת רווח, שמטרתו לקדם מחקרים וידע בנושאי חלל ולהנחילם לציבור רחב באמצעות קורסים והשתלמויות. אלו כוללים תואר שני בלימודי חלל, קורסי מנהלים, התמחויות שונות ותוכנית לימודי הקיץ שמתקיימת כל שנה במקום אחר בעולם, וב-2016 התקיימה בטכניון בחיפה. ישראלים רבים הפעילים בתעשיית החלל המקומית הם בוגרי תוכנית הקיץ לדורותיה. לפני כשנה מונה האסטרונאוט הפרטי הישראלי איתן סטיבה לנשיא הכבוד (Chancellor) של האוניברסיטה.
גלריה
העתיד מוטל בספק, ונתון בידי המפרק. קמפוס אוניברסיטת החלל הבינלאומית בסטרסבורג, צרפת
(צילום: ISU)
בחודשים האחרונים נקלעה האוניברסיטה לחובות לאחר שסוכנות החלל האירופית ESA והסוכנות הצרפתית CNES הפסיקו את המימון שלה, וגם עיריית סטרסבורג – מקום מושבה של האוניברסיטה – קיצצה את השתתפותה במימון המיזם. נשיא האוניברסיטה, ג'ון ונסבן (Wensveen), אמר באפריל השנה כי המוסד לא קיבל התרעות מקדימות על הקיצוצים. "מה שהאוניברסיטה זקוקה לו זה תמיכה כספית. לא רעיונות, לא רצון טוב – אלא מימון. והיא זקוקה לו עכשיו".
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
להזכיר ללב שבור איך להתחדש
מחלות ללא גבולות: אבולה באפריקה, כלבת בישראל
צ’אט, מה דעתי?
בחודש שעבר נפתח הליך משפטי נגד האוניברסיטה בשל חובותיה, והיא הפיצה מכתב לסטודנטים, לעובדים, לספקים ולבוגרים, שבו ציינה כי עתידן של תוכניותיה האקדמיות מוטל בספק, וקראה לא לעשות התחייבויות חדשות שנוגעות להשתתפות בפעילויותיה, כמו הזמנת כרטיסי טיסה. השבוע הורה בית המשפט על פירוק האוניברסיטה, לרבות הקמפוס בשטרסבורג.
האוניברסיטה התארחה בטכניון ב-2016
(צילום: ירון דרוקמן)
במכתב של האוניברסיטה לתלמידי התואר השני שנשלח השבוע בעקבות ההחלטה, היא ציינה כי העבירה למפרק את כל המידע על נכסיה, הכנסותיה והתשלומים המגיעים לה. "אנו מודעים לכך שיש לרבים מכם שאלות מעבר להליך הפירוק עצמו. רבים מודאגים באופן מובן מעתידם האקדמי, השלמת התארים, אשרות כניסה, דיור, תעסוקה ועוד נושאים הנוגעים לעתידם המיידי. אף שאין לנו עדיין תשובות לכל השאלות, אנו מחוייבים לחלוק עמכם כל מה שאנו יודעים".
לוויין העננים הישראלי נכנס לפעולה
לוויין ישראלי-גרמני שנועד לחקור את המבנה הפנימי של עננים שוגר השבוע לחלל. הלוויין Cloud-CT שוגר בטיל פלקון 9 של ספייס אקס מבסיס ונדנברג בקליפורניה, במשימת השיגור השיתופי (Rideshare) טרנספורטר 17, שהביאה לחלל לא פחות מ-81 לוויינים.
להבין את ההשפעות האקלימיות של עננים קטנים ולפתח שיטות חדשות למחקר מהחלל. דגם של הלוויין Cloud-CT והשיגור שלו לחלל במשימת טרנספוטר 17 השבוע
(צילום: SpaceX, ZFT)
הלוויין פותח בהובלת קבוצות המחקר של אילן קורן ממכון ויצמן למדע, יואב שכנר מהטכניון וקלאוס ושילינג (Schilling) מהמכון לטלמטיקה בווירצבורג שבגרמניה (ZFT). זהו לוויין מקדים לבדיקת הטכנולוגיות, ואם הכל יתנהל כשורה ישוגר בשנה הבאה להק של תשעה לוויינים, שיוכלו לצלם את אותם עננים מזוויות שונות, ולהניב מידע פורץ דרך. המטרות האקלימיות של הפרויקט, שאותן מוביל קורן, הן להבין את ההשפעות האקלימיות של עננים קטנים יחסית, לגלות איך הם משפיעים על שינויי האקלים, ולשלב את ההשפעות האלה במודלים אקלימיים. במקביל, הפרויקט נועד לפתח ולהדגים שיטות חדשניות לתצפיות מהחלל באמצעות להקי לוויינים. החלק שמוביל שכנר כולל פיתוח שיטות לטיסות מבנה, בקרה מבוזרת ושיטות חדשניות לעיבוד המידע.
הלוויין שוגר ביום שלישי, ונכנס כמתוכנן למסלול שעובר מעל הקטבים בגובה 550 קילומטר, שנבחר למשימת המבחן הזו. "הוא מתקשר עם תחנות הקרקע בגרמניה ובישראל ובינתיים הכל נראה טוב מבחינה טכנית, אבל עדיין לא קיבלנו נתונים מדעיים שנוכל לבחון", אמר קורן לאתר מכון דוידסון. "אני מקווה שבמהלך השבוע הבא נקבל תמונות שהלוויין צילם, אם כי לא בטוח שכבר נקבל את שדות העננים הרלוונטיים".
הלוויין הגרעיני הראשון
לוויין נוסף בשיגור השיתופי הזה הוא הלוויין המסחרי הראשון שמונע באנרגיה גרעינית. הלוויין בוהר (BOHR, ראשי תיבות באנגלית של "אמינות בטא-וולטאית גבוהה במסלול") של חברת סיטי לאבס (City Labs) מפלורידה, נועד להדגים טכנולוגיה של גנרטור גרעיני חדשני לייצור חשמל. השימוש באנרגיה גרעינית בחלל אינו חדש. חלליות וויאג'ר ששוגרו ב-1977, והן החלליות הפעילות היחידות שיצאו ממערכת השמש שלנו, עושות שימוש בגנרטורים רדיואיזוטופיים תרמו-חשמליים, שמכילים ליבת פלוטוניום רדיואקטיבי.
"צעד היסטורי לפעילות הגרעינית בחלל". איור של ההתקן הגרעיני בלוויין BOHR וצילום של הלוויין עצמו במהלך ההכנות לשיגור
(איור: City Labs)
כשאטומי פלוטוניום מתפרקים הם פולטים קרינה וחום, והגנרטור ממיר את החום הזה לחשמל עבור כל מערכות החללית. הגנרטור של סיטי לאבס אינו עושה שימוש בפלוטוניום, אלא בטריטיום – איזוטופ של מימן בעל שני נייטרונים בגרעין. בהתפרקות הרדיואקטיבית של הטריטיום נפלטים מהגרעין שלו אלקטרונים, מה שמכונה קרינת בטא. הם פוגעים במוליך למחצה, שמייצר זרם חשמלי. בזכות גודלו הזעיר הגנרטור מכונה ננו-טריטיום, וההתקן הזעיר שוגר בתוך לוויין קיובסאט – קוביה של 10x10x10 סנטימטרים. עם זאת, בניסוי הזה החליטו בחברה לא לקחת סיכון, והלוויין הזעיר יפיק את החשמל הדרוש לפעילותו השוטפת מקולטי שמש. לחשמל שהגנרטור ייצר אין שימוש מעשי במשימת המבחן הזו.
בחברה מקווים כי פעילות מוצלחת של ההתקן בחלל תסלול את הדרך לשילוב של גנרטורים גרעיניים דומים בלוויינים נוספים, וגם ברכבי שטח שיפעלו על הירח ובמקומות אחרים. לכלי רכב גרעיניים יכול להיות יתרון חשוב על פני הירח, שרוב שטח פניו חשוך וקפוא במשך שבועיים בכל חודש. "זה צעד היסטורי לפעילות הגרעינית המסחרית בחלל", אמר מנכ"ל יסטי לאבס, פיטר קאבוי (Cabauy). "הלוויין בוהר ממחיש כי מערכות גרעיניות קטנות, בטוחות לשימוש ומאושרות על ידי גופי הבקרה, מוכנות לפעילות מסחרית שגרתית בחלל. היכולת הזו מאפשרת פעילות רציפה וממושכת, שאינה תלויה באור שמש או במשך חיי הסוללה".
פורש בשיא
האסטרונאוט הקנדי ג'רמי הנסן (Hansen), שהשתתף במשימת ארטמיס 2 לירח והיה האדם הראשון שאינו אזרח ארצות הברית שטס לירח, הודיע על פרישה מסוכנות החלל הקנדית. "בספטמבר הקרוב, אחרי 32 שנים של שירות צבאי ו-17 שנים כאסטרונאוט בסוכנות הקנדית, שהסתיימו בזכות האדירה לטוס סביב הירח במשימת ארטמיס 2 – אפרוש מעבודה במשרה מלאה בסוכנות החלל הקנדית", כתב הנסן בציוץ השבוע. "זה רחוק מלהיות פרידה, והמחויבות שלי לראות את קנדה משגשגת עדיין מוחלטת".
17 שנים כאסטרונאוט, ומשימת חלל אחת, אבל היסטורית מאוד. ג'רמי הנסן
(צילום: סוכנות החלל של קנדה, CSA)
הנסן (50) טייס קרב בחיל האוויר הקנדי, ציין כי הוא עובר למעמד של איש מילואים, וכך משאיר דלת פתוחה לדרכים יצירתיות להמשיך ולתרום ליכולות של קנדה בתחום החלל.
"אני נרגש מהאתגרים שזה יביא עמו", כתב. הוא לא פירט מה בכוונתו לעשות כעת. אסטרונאוטים ותיקים רבים משתלבים בשנים האחרונות בחברות חלל פרטיות, וחלקם אף חוזרים לטוס לחלל במסגרת זו.
משימת ארטמיס 2
(צילום: נאס"א)
מיפוי חסר תקדים
אחרי יותר משנה של הרצות וכיולים התחילה השבוע פעילותו הרשמית של טלסקופ ורה רובין. הטלסקופ האמריקאי שמוצב בצ'ילה אמור לבצע בעשר השנים הקרובות את סקר השמיים הגדול והמקיף אי פעם. עם מראה ראשית בקוטר של 8.4 מטרים הטלסקופ אינו עומד בשורה הראשונה של הטלסקופים הגדולים ביותר, אבל הוא מצויד במצלמה שגודלה כמכונית ונחשבת למצלמה הדיגיטלית הגדולה בעולם. הוא אמור לצלם את השמיים כ-1,000 פעמים כל לילה, כשכל צילום מכסה שטח של השמיים גדול פי 45 מירח מלא (3.5 X 3.5 מעלות), ולצבור בכל יום 20 טרה-בייט של מידע אסטרונומי. בקצב הזה הוא יצלם את אותם אזורים בשמיים כל 4-3 לילות. מערכות בינה מלאכותית יעברו על הצילומים במהירות, וישוו אותם לצילומים קודמים של אותו אזור כדי לחפש שינויים.
צילום מעובד של טלסקופ ורה רובין של קבוצת הכוכבים "זאב" (Lupus) בשמי חצי הכדור הדרומי
(צילום: NSF-DOE Vera C. Rubin Observatory/NOIRLab/SLAC/AURA)
בדרך זו מקווים החוקרים לזהות אירועים קוסמיים כמו כוכבים מתפוצצים, סופרנובות ועוד. הטלסקופ גם אמור לגלות אסטרואידים רבים שמסלולם חולף ליד כדור הארץ, וכך לזהות אולי כאלו שעתידים להתנגש בנו, ולאפשר היערכות מוקדמות של מערכות הגנה פלנטרית. כבר באחד מלילות ההרצה זיהו החוקרים לא פחות מ-2,000 אסטרואידים חדשים – כעשירית מממוצע הזיהוי בשנה שלמה. חפיפת הצילומים האסטרונומיים בשיטות מתקדמות לעיבוד מידע אמורה להניב מיפוי מדויק של כ-200 מיליון כוכבים בגלקסיה שלנו ובשכנותיה, וכן מיפוי של 20 מיליארד גלקסיות רחוקות יותר. החוקרים גם מקווים כי הטלסקופ יסייע לענות על השאלה אם יש כוכב לכת תשיעי ומרוחק במערכת השמש שלנו, וליישב מחלוקת אסטרונומית בעניין שמעסיקה מדענים יותר מעשור.
הטלסקופ הוא פרויקט משותף של הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית (NSF) ומשרד האנרגיה האמריקאי, והוא הוקם בעלות של כ-800 מיליון דולר. הוא נקרא על שמה של האסטרונומית האמריקאית ורה רובין (Rubin, 2016-1928) שהייתה ממניחי התשתית לתיאוריית החומר האפל, אותה מסה בלתי נראית שלפי התיאוריה אחראית לתנועה המהירה מהצפוי של הגלקסיות.
מתחיל את סקר השמיים אחרי יותר משנה של הרצה וכיול. מצפה הכוכבים על שם ורה רובין בצ'ילה
(צילום: NSF-DOE Rubin Observatory/AURA/B. Quin)
הוא יופעל עם שורה של שותפים בינלאומיים, בהם ישראל שתשתף איתו פעולה במסגרת פרויקט טלסקופ החלל הישראלי אולטראסט, שמפותח במכון ויצמן למדע ומיועד לשיגור בעוד כשנתיים. גם הטלסקופ הישראלי יהיה בעל שדה ראייה רחב ומיועד לסרוק את השמיים שוב ושוב, רק שהוא לא יעשה זאת באור נראה אלא בעל-סגול, כך שמבחינות רבות שני המיזמים ישלימו זה את זה. במסגרת ההסכם תהיה למדענים אמריקאים גישה לנתוני הטלסקופ הישראלי ולמדענים ישראלים גישה לנתונים של טלסקופ ורה רובין.
לנסוע וללכת על מאדים
סוכנות החלל של ארצות הברית פיתחה רכב שטח אוטונומי שמיועד למשימות מאתגרות על הירח ועל מאדים. הרכב ארנסט (ERNEST, ראשי תיבות באנגלית של "רכב מחקרי שטח לנסיעה בשיפועים קיצוניים"), שאורכו 1.2 מטרים, השלים לאחרונה מסע מבחן של 26 קילומטרים במדבריות קליפורניה במשך 37 שעות נסיעה שהתפרשו על פני שבוע. זה אולי נשמע איטי, אבל רכבי השטח שנאס"א מפעילה כעת על מאדים, פרסבירנס (Perseverance) וקיריוסיטי (Curiosity) איטיים הרבה יותר, ונוסעים במהירות מרבית של כ-150 מטרים בשעה.
לרכבי שטח כאלה אין בדרך כלל שום סיבה למהר: מטרתם היא לחקור את האזור ולחפש אתרים מעניינים, לא לגמוא מרחקים. בנוסף, במרחק של מאות מיליוני קילומטרים מהבית, בלי מוסך או חלקי חילוף, כל נזק לרכב עלול להיות בלתי הפיך. זו עוד סיבה לנסוע לאט, לתכנן היטב את המסלול ולהימנע ממכשולים מסוכנים. כיום תכנון המסלול של כלי הרכב האלה נעשה בחדר הבקרה במעבדת JPL של נאס”א. לרוב הם מתקדמים כמה מטרים, מצלמים את האזור, ומפעילים בוחנים את השטח, מחפשים יעדים למחקר ומכשולים שיש להימנע מהם, ושולחים את הוראות הנסיעה למקטע הבא.
רכב החלל ארנסט, שמיועד למשימות מאתגרות על הירח ועל מאדים
(צילום: NASA Jet Propulsion Laboratory)
הרכב החדש, לעומת זאת, מיועד לנסיעה אוטונומית, שתאפשר לו עצמאות רבה הרבה יותר, וגם התקדמות מהירה. הוא רשם מהירות של בערך קילומטר בשעה – פי ששה ויותר מקודמיו. הוא עושה זאת באמצעות מערכת בינה מלאכותית שפותחה כדי ללמוד נהיגת שטח והתמודדות עם מכשולים. המערכת נבחנה בחצר האימונים של JPL לפני שהרכב יצא לשטח האמיתי, והשלים בעצמו את רוב המסלול במה שהוגדר "התערבות מינימלית" של הצוות ההנדסי בהודעה של JPL.
רכב החלל קיוריוסיטי על מאדים
(צילום: NASA/JPL-Caltech/MSSS)
רכב החלל פרסבירנס על מאדים
(צילום: NASA/JPL-Caltech/MSSS)
רכבי השטח שפועלים כיום על מאדים – כמו קודמיהם – הם בעלי ששה גלגלים ומערכת פסיבית לפיזור מאוזן של המשקל ביניהם. לרכב החדש יש רק ארבעה גלגלים, אבל כל אחד מהם מותקן על רגל בעלת שני מפרקים והנעה נפרדת, כך שהוא יכול לבצע תנועה דומה להליכה על ארבע לצורך טיפוס או מעבר מכשולים. בנוסף, היגוי נפרד לכל גלגל מגדיל את אפשרויות התנועה שלו.
יכולת העבירות הגבוהה בשטח קשה והמהירות המשופרת, מסמנות שינוי במטרות של נאס"א לגבי רכבי השטח העתידיים, הן לירח – הן למאדים. לא מדובר עוד רק על מעבדות ניידות למחקר בסיסי, אלא גם על כלי רכב שנועדו לתמוך במשימות מאוישות – למשל באיתור קרח בקרקעית מכתשים שהגישה אליהם קשה, במיפוי אזורים שאסטרונאוטים אמורים לפעול בהם, באיתור ואיסוף ציוד שנשלח מראש לאזור המשימה ועוד.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
