ביום רביעי התפרסם בעיתון הארץ שמשרד החוץ דן בפרישה של ישראל מהסכם האקלים של האומות המאוחדות שנחתם ב-2015 בפריז. על פי הפרסום מדובר בדרישה של ארה"ב להצטרף לנשיא טראמפ, מכחיש אקלים ידוע וחובב פייק ניוז, ולעזוב את המסגרת הבינלאומית.
בהמשך היום פרסמה אילנה קוריאל כאן ב-ynet, כי השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, שפתאום גילתה שמישהו אחר עוסק בנושא האקלים עליו אמון משרדה, מיהרה להכריז לטובת אוזניהם של בוחרי הפריימריז בליכוד כי הנחתה את אנשי המקצוע במשרד לבחון את הנושא.
סילמן, שרק לאחרונה הצהירה בתקשורת שעם כניסתה לתפקיד עצרה השקעות בתחום האקלים, טענה שהסיבה לכך היא ש"ישראל לא תיתן יד לגופי או"ם המנצלים את שיח האקלים כדי להסית נגד מדינת ישראל, לפגוע בלגיטימיות שלה ולהפוך מסגרות מקצועיות לפלטפורמה פוליטית ועוינת".
הסכם האקלים של האו"ם מ-2015 הציב כיעד את הגבלת העלייה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ עד סוף המאה ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית ב-2-1.5 מעלות, במקום עלייה של 4.5 מעלות בתרחיש של "עסקים כרגיל" וללא פעולות הפחתה. לשם כך יש להפחית כ-50 אחוזים מפליטות גזי החממה העולמיות עד שנת 2030 וכ-100 אחוזים מהפליטות עד שנת 2050, יחסית לשנת 2010.
ההסכם כולל התחייבות של כל מדינה ומדינה ליעדים להפחתת פליטות גזי חממה, למעבר לאנרגיה מתחדשת ותחבורה ציבורית וחשמלית ועוד. הוא גם כולל מסגרות והסכמים בתחומי מחקר והעברת ידע, תקציבים לקידום ויישום טכנולוגיות קליימטק ועוד.
פרישה של ישראל מהסכם האקלים תנתק אותנו מהמאמץ הבינלאומי להתמודד עם האתגר הגדול ביותר שעומד כיום בפני האנושות. למהלך זה יש משמעות מדינית ודיפלומטית והוא יפגע במעמדנו בהליכים משפטיים בינלאומיים.
לפרישה מהסכם פריז תהיה גם השפעה כלכלית משמעותית. למדינת ישראל יש הרבה ידע וטכנולוגיות להציע בתחום זה, וכדי להמשיך ולפתח אותם צריך מימון מקרנות בינלאומיות, שבין היתר פועלות לקידום ההסכם. כמו כן, יש חשיבות להיות שותפים במאגדים מחקריים שמבוססים על אמנות בינלאומיות בתחום.
גם יישום של טכנולוגיות קליימטק ישראליות בתחום האנרגיה, החקלאות, התחבורה וההייטק בעולם כולו יפגע אם לא נהיה חלק מההסכמים ומהתקציבים שהם מעמידים. לצד אלו, נסיגה מההסכם תשפיעה על הסכמי סחר בינלאומיים, שכוללים דרישות סביבתיות שונות, ובין היתר הפחתות פליטות פחמן, ולכן התחרותיות של המשק הישראלי תקטן.
פרישת ישראל מהסכם פריז גם תרופף את המחויבות הפנימית של הממשלה לפעול להפחתת פליטות עלולה לפגוע במחויבות של המדינה לדווח על הפעילות וההתקדמות שלה בתחום לציבור, ותהיה עוד צעד לעקב חקיקת חוק אקלים מחייב ומשמעותי.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןיתרה מכך, פרישה מההסכם גם תיתן לממשלה לגיטימציה להמשיך ולהשקיע בתחנות כוח מונעות גז, עם גיבוי של תחנות כוח פחמיות מזהמות, ולעכב את היישום של אנרגיה סולארית עם אגירה בישראל. היא גם תאפשר לממשלה לא לתמוך בתחבורה חשמלית נקייה יותר. המשמעות היא פגיעה בבריאות הציבור, כאשר כבר כיום זיהום אוויר גובה את חייהם של מעל ל-5,000 מאזרחי ישראל בכל שנה. בנוסף, משבר האקלים הוא כבר מזמן איום ביטחוני על מדינת ישראל, וכדי להתמודד עם ההשלכות שלו נהיה חייבים שיתוף פעולה בינלאומי.
מדינת ישראל מתחממת בקצב כמעט כפול מהממוצע העולמי - הקיץ והחורף האחרונים הם הוכחה חיה למצבנו. נסיגה מהמחויבות הבינלאומית שלנו בתחום האקלים תפגע בשיתוף הפעולה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית, בחוסן הלאומי ובזכויות של הדורות הבאים אחרינו. שמירה על מחויבות אקלימית בינלאומית היא אינטרס ישראלי מובהק ופרישה מההסכם תגביר את הסיכונים והאיומים על אזרחי ישראל.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
