במשך כ-10,000 שנים בני האדם מבצעים ברירה מלאכותית בכבשים כדי לטפח תכונות רצויות. מדור לדור בחר האדם את הצאן על פי איכות הצמר, גודל ומאפייני רבייה, וכך הותיר את חותמו גם על ה-DNA של הכבשים. אך כיצד השפיעה ההיסטוריה הארוכה הזו של ברירה מלאכותית על המנגנונים הגנטיים הקובעים מתי והיכן גנים פעילים? צוות חוקרים בינלאומי, בהובלת אוניברסיטת אורהוס הדנית, עשה צעד אחד נוסף לעבר מענה על השאלה הזו.
הצוות יצר את המפה המקיפה ביותר עד כה של האופן שבו שונות גנטית משפיעה על ויסות פעילותם של גנים בכבשים. באמצעות מחקר של 51 רקמות וסוגי תאים שונים, זיהו החוקרים מאות אלפי השפעות גנטיות הקשורות לוויסות פעילות הגנים. האטלס שהתקבל, המכונה SheepGTEx, מאפשר לחוקרים לקשר בין וריאנטים גנטיים לבין גנים מסוימים, מנגנונים ביולוגיים והרקמות שבהן הם פועלים. בכך, התקבלו תובנות חדשות על ההיסטוריה של ביות הכבשים.
בשילוב האטלס עם נתוני DNA מ-52 כבשים קדומות, שחיו לאורך תקופה של כ-10,000 שנים, מצאו החוקרים עדויות לכך שהביות והברירה המלאכותית השפיעו לא רק על רצפי ה-DNA של הכבשים, אלא גם על המנגנונים הגנטיים המווסתים את פעילות הגנים שלהן. אחד הממצאים היה בולט במיוחד: וריאנטים גנטיים המווסתים פעילות של גנים ברקמה אחת או במספר מצומצם של רקמות הראו סימנים חזקים יותר של ברירה טבעית ומלאכותית בהשוואה לווריאנטים המשפיעים על מספר רב של רקמות. "מה שהפתיע אותי יותר מכול היה הקשר בין ויסות פעילות גנים ספציפי לרקמות מסוימות לבין החתימות הגנטיות שהותירה אחריה הברירה. הממצאים שלנו מצביעים על כך שביות וגידול מכוון עשויים היו לשנות תכונות מסוימות באמצעות שינוי ויסות פעילות הגנים ברקמות ספציפיות", אמר ד"ר לינגג'או פאנג, מהמרכז לגנטיקה כמותית וגנומיקה באוניברסיטת אורהוס, שנמנה עם צוות החוקרים.
החוקרים מצאו עדויות לכך שאלפי שנים של ברירה מלאכותית השפיעו על וריאנטים גנטיים המווסתים את פעילות הגנים ברקמות כמו העור וצוואר הרחם. דפוסים אלה עולים בקנה אחד עם ברירה אנושית של תכונות הקשורות לצמר, לפיגמנטציה ולרבייה.
אך מדוע זה חשוב שהשינויים הגנטיים הללו קשורים לרקמות מסוימות? הסיבה לכך היא שגנים אינם פועלים בהכרח באותו אופן בכל חלקי הגוף. וריאנטים גנטיים יכולים להשפיע על מידת הפעילות של גן ברקמה אחת, מבלי שתהיה להם אותה השפעה ברקמות אחרות. דוגמה לכך היא הגן THNSL2, שפעילותו בעור מושפעת משונות גנטית. החוקרים מצאו כי וריאנט גנטי הקשור לפעילות מוגברת של THNSL2 בכבשים מודרניות הפך, באופן כללי, לנפוץ יותר בקרב כבשים אירופיות בתקופה שבין התקופה הנאוליתית לימי הביניים, אם כי שכיחותו השתנתה לאורך הזמן.
באמצעות שילוב נתוני ה-DNA העתיק עם הממצאים מהכבשים המודרניות, הצליחו החוקרים להסיק כיצד ייתכן שוויסות הפעילות הגנטית של גן זה השתנה לאורך אלפי שנים. הממצא מעניין במיוחד משום שהצמר צומח מזקיקי השיער שבעור. הוא מצביע על קשר אפשרי בין שינויים בוויסות פעילות הגנים במהלך הביות לבין התפתחותן של תכונות הקשורות לצמר, אף שהחוקרים עדיין לא הוכיחו השפעה ישירה על ייצור הצמר. "מה שהופך את הממצא הזה למעניין במיוחד הוא היכולת שלנו לעקוב אחר האופן שבו וריאנט גנטי, הקשור לפעילות של גן בעור, הפך לנפוץ יותר לאורך אלפי שנים. הדבר מאפשר לנו לקבל הצצה לאופן שבו הביות עשוי היה לעצב לא רק את הגנים שכבשים נושאות, אלא גם את האופן שבו אותם גנים מווסתים", אומר ד"ר פאנג.
התובנות החדשות על ביות הכבשים הן כאמור תוצאה של מאמץ מחקרי בינלאומי רחב היקף, שממצאיו פורסמו בכתב העת Nature Genetics. הצוות ניתח 6,761 דגימות RNA שנאספו מ-2,816 כבשים, וכללו 51 רקמות וסוגי תאים. החוקרים בחנו שבעה סוגים של ויסות מולקולרי ומיפו מאות אלפי השפעות גנטיות הקשורות לוויסות פעילות הגנים. יחד, הנתונים הללו סיפקו תמונה מפורטת בהרבה מזו שהייתה זמינה עד כה, של האופן שבו שונות גנטית משפיעה על ויסות פעילות הגנים בגוף הכבשה. עד היום, מחקרים גנטיים הצליחו לזהות אזורים בגנום הקשורים לתכונות מסוימות, אך לעיתים קרובות התקשו להצביע במדויק על הגנים המעורבים, על המנגנונים הביולוגיים הפועלים ועל הרקמות שבהן הווריאנטים הגנטיים משפיעים. על כן, SheepGTEx מסייע לגשר על הפער הזה, תוך מתן תובנות חדשות בנוגע לתכונות של כבשים מודרניות.
כך למשל, החוקרים זיהו קשר גנטי בין ויסות פעילותו של גן בשם FXYD1 לבין בלוטת יותרת המוח הקדמית – רקמה המייצרת הורמונים וממלאת תפקיד חשוב בתהליכי הרבייה. הממצא מספק רמז אפשרי למנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס ההבדלים בגודל השגר, כלומר במספר הטלאים הנולדים בהמלטה אחת. אמנם אין בכך הוכחה שהגן FXYD1 קובע כמה טלאים תמליט כבשה, אך הממצא מעלה השערה ביולוגית ממוקדת שאותה ניתן לבחון כעת בניסויים עתידיים.
מיפוי SheepGTEx יאפשר לחוקרים ברחבי העולם להשתמש בו כדי לחקור שאלות חדשות הנוגעות לביולוגיה של הכבשים, לאבולוציה שלהן ולתכונותיהן הגנטיות. מעבר לתרומתו להבנת העבר, SheepGTEx עשוי לסייע גם בעיצוב עתידו של ענף גידול הכבשים. באמצעות SheepGTEx יכולים החוקרים לזהות וריאנטים גנטיים שסביר יותר כי יש להם השפעות תפקודיות, ולבחון כיצד הם קשורים לתכונות בעלות חשיבות כלכלית (כמו למשל פוריות ואיכות הצמר).










