עונת הדיג בשיאה, וזה בדיוק הזמן להכיר את אחד מהדגים המבוקשים ביותר על ידי הדייגים – הדקר, או בשמו מהתפריט במסעדות - "לוקוס". כיוון שמעטים יודעים באמת על אורחות חייהם המסתוריים בים, הגיע הזמן להניח את המזלג בצד ולהכיר את טורף העל בעל הזהות המגדרית המתעתעת, בסביבתו הטבעית - השונית הסלעית בים התיכון.
ראשית, אחד מסודות הקסם של הדקרים טמון במנגנון הרבייה שלהם. האם פעם תהיתם לעצמכם איך זה יהיה להפוך, פתאום, בבת אחת לבן או בת המין השני? בניגוד אלינו, אצל הדקרים לא צריך לחשוב יותר מדי והחלפת מין אצלם היא דבר שבשגרה. כל דקר מתחיל את חייו כדקרית נקבה ורק בגיל 8-7 חלקן הופכות לזכרים. הנקבות עצמן מגיעות לבגרות מינית רק בגיל 4-3.
לאחר שחלק מהדקריות בשכונה הפכו לזכרים, הן זקוקות לעוד כמה שנים על מנת להגיע לבגרות מינית כזכרים, בגיל 8 עד 16 שנים. ואז, רק אז, מתחילה "עונת החתונות" - לצורך רבייה נפגשים המוני דקרים באירוע מרהיב שבו הנקבות והזכרים משחררים למים תאי זרע וביצית, כך שההפריה עצמה מתרחשת מחוץ לגוף הנקבה, בתוך המים.
הביצים המופרות צפות אל פני המים ונישאות עם הזרם לאזורים הרדודים, שם צאצאי הדקרים מבלים את תחילת חייהם. השוניות הסלעיות הרדודות מספקות לדקרים הקטנטנים אזור מוגן לגדול בו, עם פחות תחרות על מזון ופחות סכנה מטורפים גדולים.
כשהם צעירים, הדקרים מסתפקים בארוחות קטנות – חסרי חוליות ודגים זעירים. אם בצעירותם הסתתרו הדקרים מפני טורפים בשונית, כאשר הדקרים גדלים הם הופכים לטורפים מיומנים והם אלו שיש להיזהר מפניהם. הם מסוגלים לטרוף דגים בשלמותם בעזרת מנגנון שאיבה ייחודי. כמו שהטיגריס הוא מלך הג'ונגל, הדקר הוא המלך הבלתי מעורער של השונית הסלעית, עם תפקיד מפתח במארג המזון שמתחת לפני המים.
את המושג "מארג המזון" כנראה כבר שמעתם בעבר, אבל - מה זה באמת אומר בפועל? עדיף לדמיין את מארג המזון כפירמידה. הנטרפים נמצאים בתחתית הפירמידה בכמויות הגדולות ביותר ומעליהם טורפים גדולים יותר, וכן הלאה עד שמגיעים לטורפי העל אשר מספריהם הקטנים ביותר ונמצאים בראש הפירמידה.
זה נכון ביבשה, שבה מעט טיגריסים או אריות חולשים על הפירמידה מלמעלה. אבל בים, מארג מזון תקין דווקא מורכב מריבוי של טורפים, או מה שנקרא - פירמידה הפוכה. ולכן לטורפים כמו הדקרים יש חשיבות אדירה לתקינות המערכת הימית. הלבנה האחרונה בקצה הפירמידה היא זו שמחזיקה את הכול ביחד. במקרה שלנו הלבנה הזו היא טורפי העל אשר משפיעים מאוד על כל הקומות האחרות. אם בסוואנה טורפי העל הם האריות, בג'ונגלים הטיגריסים ובים הפתוח הכרישים, כשמדובר במימי החופים של הים התיכון מי שמכתיבים את הכללים הם הדקרים - טורפי העל של השונית.
חשיבותם של טורפי העל למארג המזון מתבטאת בין השאר ביכולתם לווסת את אוכלוסיות הנטרפים ולמנוע התפשטות יתר של מינים והידלדלות משאבים. על ידי ציד פרטים חלשים או חולים, הם שומרים על בריאות אוכלוסיות הטרף. כך, הם מייצרים איזון באוכלוסייה אשר תומך ביציבות המערכת האקולוגית כולה. הדקרים מווסתים את הפעילות של הדגים שנמצאים מתחתם במארג – הדגים הצמחוניים. אלה שנהנים לזלול אצות. כשהדקרים ניצודים, הצמחוניים (כמו הדג הפולש סיכן – אראס) מתרבים, ומחסלים את האצות בשונית. כך למעשה דיג של דקרים תורם למדבור של השוניות הסלעיות בים שלנו!
מי מאיים עליו?
אם ניחשתם "אנחנו", צדקתם. האיום הגדול ביותר על הדקרים בים התיכון הוא לא טורף טבעי לסביבה הימית – אלא בני האדם. הלוקוסים בים התיכון עומדים בפני סכנת הכחדה חמורה, לאחר שכ-90% מאוכלוסיית דקר הסלעים כבר נעלמה כתוצאה מפעילות האדם. דקר הסלעים מוגדר "בסכנת הכחדה" בים התיכון וברמה העולמית, כמין ש"עתידו בסכנה", על ידי ארגון שמירת הטבע העולמי.
כפי שהזכרנו, דקרים מגיעים לבגרות מינית בגיל מאוחר. בשל כך, דיג של דקרים בוגרים פוגע משמעותית ביכולת שלהם להתרבות. דיג בזמן בעונת הרבייה (אפריל-יולי) של הדקרים פוגע ביכולת שלהם להתקבץ לצורך הרבייה ודיג בזמן עונת הגיוס (חודשים יולי-אוגוסט) בה הדקרים הקטנטנים עוד רגישים עלולה לחסל כמויות גדולות של דגיגים שבדיוק גדלו מספיק כדי להצטרף לאחיהם הגדולים ולהוריהם כחלק מאוכלוסיית הדקרים הבוגרים.
שיטות דיג לא סלקטיביות כמו רשתות עמידה ומערך קרסים שקוע ("שאראק") עדין נהוגות והן ממשיכות לפגוע בסיכוי של הדקרים להתאושש ולבנות את אוכלוסייתם מחדש.
איך אפשר לעזור להם?
בשנת 2016, נכנסו לתוקף תקנות הדיג החדשות, כחלק מרפורמת הדיג בהובלת החצי הכחול. התקנות הגדירו גדלים מינימליים לדיג של מיני מפתח על מנת לאפשר להם להגיע לגיל רבייה. בנוסף, התקנות קובעות כי אין לדוג בעונת הרבייה. כל זה נשמע טוב על הנייר אך בפועל, בגלל החלטות של פקיד הדיג במשרד החקלאות בשנים האחרונות, תקופת האיסור על הדיג בעונת הרבייה קצרה מדי ולא מספקת את ההגנה הנדרשת לדקרים ובשאר השנה הם סובלים מדיג לא סלקטיבי כמו שכבר הזכרנו.
הצעד החשוב ביותר להגנה על הדקר, ועל השוניות הסלעיות כולן, הוא הכרה בחשיבותו של דקר הסלעים לבריאות הים שלנו, והכרזה עליו כמין מוגן על ידי השרה להגנת הסביבה. למעשה, זה בדיוק הצעד שנעשה לגבי אחיו הקטן של דקר הסלעים, הדקר האלכסנדרוני, בשנת 2021, כשהשרה להגנת הסביבה דאז הכריזה עליו כמין מוגן.
אם נתקלתם בדיג דקרים באזור אסור או מתחת לגודל המינימום, אנא דווחו על כך באפליקציית SeaWatch. הדיווח ישלח אוטומטית לגורמי הטיפול והאכיפה ברשות הטבע והגנים ויקבל מענה בזמן אמת.
בר שטרנבך, רכז אפליקציית Sea Watch ב"חצי הכחול - תכנית הים של החברה להגנת הטבע"
למידע נוסף על דקר הסלעים: https://mafish.org.il/protecting/tenants/epinephelinae/
למידע נוסף על הים התיכון: https://mafish.org.il/
להורדת אפליקציית SeaWatch:
