לאחר שערב היום הראשון של הוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה נחתם באירוע קהילתי במרפסת של מוסללה בירושלים, הבוקר (יום ה') של היום השני התחיל במגוון סיורים למשכימי ומשכימות קום במגוון אתרי טבע עירוני בירושלים, בנושא התחדשות עירונית במרכז העיר, ובמתחם חיסבון בהובלת "אימהות לא אוגרות". הוועידה, שכוללת יותר מ-220 הרצאות ופאנלים בנושאי מדע וסביבה, התקיימה בהובלת האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, באירוח עיריית ירושלים ובשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים.
אריאלה רג'ואן, מנכ"לית עיריית ירושלים, הגדירה את תקופת הזמן הנוכחית ככזאת שנדרש בה יותר מתמיד להפוך את המדע למדיניות ולחבר בין חזון לביצוע. היא ציינה את פרויקט ההצללה בעיר ככזה שמשקף הליך פיתוח חכם של משאבים על פי ערכים סביבתיים. "מדובר באתגר ניהולי ענק שכולל תיאום בין אגפים רבים ושינוי בתהליכי עבודה. בהתבסס על מיפוי ומדידה, היעד שהצבנו ברור: להפוך את המרחב הציבורי בירושלים לנגיש, מוצל, נעים, ובריא יותר".
ד"ר רז תמיר, מנכ"ל משותף של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, ציין כי הוא גאה להוביל ארגון שמוודא שמחקר לא נשאר בין דפי כתב העת, אלא הופך לפעולות בשטח ומייצר אימפקט משמעותי על החיים של כולנו.
"נולדתי ליד הים", הוא סיפר, "ואחרי כל ביקור בחוף חיכה לנו בבית טקס קבוע – ערכות טרפנטין לניקוי הזפת מכפות הרגליים. חשבנו שככה זה. הים הוא המקום אליו הכול נזרק. כיום, לשמחתי אין עוד צורך בערכות טרפנטין, כי קרו שינויים. והשינויים האלו לא קרו במקרה אלא בזכות מדע, מחקר, מדיניות וחינוך, ובעיקר, בזכות אנשים שלא הסכימו לקבל את המציאות כפי שהיא. אם יש לקח אחד שלמדתי לאורך הדרך הוא שהמציאות היא לא גזירת גורל, אלא תוצאה של הפעולות היום-יומיות שלנו".
ד"ר רז תמיר, מנכ"ל משותף של האגודה
(צילום: יובל יוסף, תדמית)
הבריאות כמניע לפעולה סביבתית
פרופ' קרן אגאי שי, מאוניברסיטת בר אילן ויו"ר משותפת של הוועידה, הזכירה את גל החום האחרון באירופה כדוגמה לאירוע קיצון שלא מסתכם בעומס בתשתיות אלא מציג אתגר ישיר על בריאות הציבור. "לאירוע הזה קדמו מגוון גורמים סביבתיים: משבר האקלים, משבר הזיהום ואובדן המגוון הביולוגי. כל אלו אינם איומים עתידיים או תיאורטיים, אלא שינויים שמשפיעים על התחלואה והתמותה כאן ועכשיו". לצד זאת, היא הזכירה משבר נוסף של שחיקת אמון הציבור במדע.
"מחובתנו להמשיך ולהשמיע קול מקצועי ומבוסס ידע, להמשיך להאיר את המציאות בעזרת נתונים ועובדות ולהתעקש על שקיפות ויחס ענייני בקבלת החלטות בנוגע לעתידנו המשותף". בהקשר של השפעות עולם הבריאות על הסביבה היא ציינה כי: "מערכת הבריאות צריכה להביט פנימה, להפחית את פליטות הפחמן שהיא מייצרת ולשמור על העיקרון הראשון של האתיקה הרפואית שהוטבע כבר לפני יותר מ-2,000 שנה על ידי היפוקרטס: ראשית, אל תזיק".
פרופ' קרן אגאי שי, יו"ר משותפת של הוועידה
(צילום: יובל יוסף, תדמית)
"אנחנו לא יכולים להסתפק ברפואה תגובתית, אנחנו נדרשים לבצע רפואה מונעת", אמרה איילת דרסלר, מנהלת תחום ESG במרכז רפואי שיבא. היא הציגה את פרויקט מיפוי פליטות הפחמן בשיבא לאורך כל שרשרת האספקה, עם צעדים להפחתה שכבר החלו בשטח. "עד כה כבר הפחתנו 17 אחוז פליטות, וקבענו יעד לאיפוס עד 2050. כמו כן, צומצמו 40 אחוז של בזבוז מזון, הופחתו 40 אחוז בשימוש גזי הרדמה וצומצמו 300,000 בדיקות דם בשנה האחרונה. שום תהליך לא קורה על חשבון המטופלים חלילה, אדרבה, אנחנו מפתחים ושומרים על יעילות שמסייעת למטופל ומצמצמת בדיקות מיותרות".
איילת דרסלר, מנהלת תחום ESG, מרכז רפואי שיבא
(צילום: יובל יוסף, תדמית)
במקום להניע אנשים לפעול למען המאבק במשבר האקלים כמטרה בפני עצמה, לפי פרופ' ג'ורג' תרסטון, מומחה לרפואה סביבתית ולבריאות הציבור בבית ספר גרוסמן לרפואה באוניברסיטת ניו יורק, יש להעמיד את הבריאות כמניע המרכזי לפעולה. כך התועלת האקלימית הופכת ל"תוצר לוואי", מה שעוקף את ההתנגדות שמעורר הנושא. לדוגמה, לאחר סגירת תחנת כוח מזהמת בניו יורק, נרשמה ירידה חדה של יותר מ-20 אחוז בפניות למיון בשל מחלות לב. "אנשים כבר דואגים לבריאות שלהם", אמר תרסטון. "אנחנו רק מנסים להניע אותם לפעול למען משהו שכבר אכפת להם ממנו".
בריאות אחת, סביבה וחוסן בשיקום הצפון
במסגרת פאנל בהנחייתה של ד"ר נטע ליפמן, מנהלת בית הספר החדש לסביבה באוניברסיטת תל אביב, על בריאות אחת, סביבה וחוסן בשיקום הצפון, אמר רונן פלר, מנהל היחידה הסביבתית מועצה אזורית גליל עליון, כי "הנושא הסביבתי בחירום הוא בתחתית סולם העדיפויות. זה לקח שצריך לחשוב עליו מראש. ככה אנחנו בעצם יצאנו לשיקום, כשאנחנו בעצם מתחילים להבין שאנחנו מצליחים לחזק את הקהילתיות – גם האישית, גם המשפחתית, גם היישובית ובטח האזורית – וגם לדעת להתמודד עם הנזקים שנעשו במהלך המלחמה".
פאנל "בריאות אחת, סביבה וחוסן בשיקום הצפון"
( צילום: אסי אפרתי)
פרופ' סיגל סדצקי, ראשת חטיבת בריאות הציבור, משרד הבריאות, סיפרה על העברת מערכת הבריאות אל התת-קרקע בזמני חירום. "ברור היה לנו שיש פה אתגר גדול מאוד, אבל עדיין לא צפינו את האתגרים הגדולים בתת-קרקע", היא אמרה וציינה כי מדובר בפתרונות שיש לקחת בחשבון גם למצבי קיצון בעקבות משבר האקלים, כמו הצפות. "לא צפינו את בעיות האוויר, החל מאיכות אוויר – אלה מתחמים ששימשו גם לחניה, ואז יש לנו בעיה גם של זיהום אוויר ושל CO (פחמן חד-חמצני, ע"ו). ולא צפינו את כמות הזיהומים האדירה".
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, מתאר איך בצפון, "באופן ציני", בעת המלחמה ניתן דגש לאפשרות להכניס שימוש במיקרו-גרידים ובאנרגיות המתחדשות ליד הבית. "מתי מגלים את זה? כשבמלחמה יש ניתוקי חשמל. אבל את זה צריך לעשות עוד הרבה קודם. הלקח המרכזי שאני יוצא איתו הוא שאנחנו צריכים לתכנן ליום המחר, לשגרה ולחירום, אבל לא להמתין ליום השיקום כדי להתחיל לטפל. במילים אחרות, הצפון והדרום כל הזמן נמצאים בחירום ללא קשר למלחמות".
מפת הדרכים לקיבוע פחמן בישראל
כדי להתמודד עם משבר האקלים, לא די בפעולות מיטיגציה, כמו צמצום פליטות גזי החממה, כך לפי פרופ' יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן. "סילוק מסיבי של פחמן מהאטמוספרה, ברמה של ג'יגה-טונים בשנה, הוא הכרחי", הוא אמר והציג פתרונות CDR, כלומר הסרה אקטיבית של פחמן שכבר נמצא באוויר, החל מביו-צ'אר, פחם צמחי שתורם לפוריות הקרקע וללכידת פחמן, ועד קבורה של פחמן ביבשה. "אני טוען שישראל היא מקום אופטימלי לחדשנות ב-CDR. ישראל יכולה להיות מוקד ידע אזורי, מה שאנחנו קוראים לו 'דיפלומטיית פחמן'".
במסגרת פאנל בנושא קיבוע הפחמן שהנחה ד"ר אבנר גרוס מאוניברסיטת בן-גוריון, תיאר רם עמר, מייסד ומנכ"ל Rewind.Earth, את האתגר בתחום של קיבוע פחמן, והעלה את השאלה "האם לפתח ביצת זהב שתשבור את חוקי הפיזיקה?" ואת ההחלטה להתבונן בפתרונות הזמינים: "מה כבר עובד? לשנע צמחים, לקחת פסולת צמחית ולקבור אותה עמוק באדמה בשכבה גיאולוגית שמישהו אחר חפר (כמו מכרות, ע"ו). אנחנו רק נזיז את המסה הזאת לשכבה הגיאולוגית".
פאנל בנושא קיבוע פחמן - מנחה: ד"ר אבנר גרוס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. משתתפים: רם עמר, מייסד ומנכ"ל Rewind.Earth ; מאיה יעקבס, מייסדת-שותפה ומנכ"לית של עמותת Climate Net-Networking to Net Zero ; רונה גל עזר, מומחית לשוקי פחמן: פיתוח פרויקטים ואסטרטגיה
( צילום: אסי אפרתי)
בהמשך לכך, מאיה יעקבס, מייסדת-שותפה ומנכ"לית של עמותת Climate Net-Networking to Net Zero, ציינה כי כיום פתרונות מבוססי-טבע הם הדומיננטיים לקיבוע הפחמן בעולם לעומת טכנולוגיות חדשניות. בנוגע לקיזוז פחמן דו-חמצני באמצעות סחר בקרדיטים, היא אמרה: "אנשים נכנסו לעולם הקרבון-קרדיט בגלל טרנד גדול, אבל צריך להגיע לאנשים דרך התועלות הכלכליות והעסקיות. השוק כרגע הוא נגד סילוק פחמן. מפעלים לא יעשו את זה בלי רגולציה ציבורית". רונה גל עזר, מומחית לשוקי פחמן, פיתוח פרויקטים ואסטרטגיה אמרה: "הרגולציה היא זו שתמכור את זה בסוף. היא זו שתיתן את המימון והכסף. בסופו של דבר, אם נכניס את זה לתוך המערכת שלנו כחלק מהמיסים או מהתמריצים, זה מה שיגרום לזה לעבוד".
פרופ' מארק ברגמן, מאוניברסיטת הוואי במנואה, דיבר על תכנון של תיקי השקעות המקדמים תוצאות חיוביות לטבע. לדבריו, "הכסף מוכן, אבל המדע עדיין לא". ברגמן הציג את "נטל ההכחדה" – מספר ההכחדות הצפוי מפעילותה של חברה מסוימת – כמדד מתאים להנגשת המדע למשקיעים. עוד הוא הציג את הכוח שבשימוש בבינה מלאכותית כדי להעריך את האיומים על המינים שברשימה האדומה של ה-IUCN.
מאגרואקולוגיה ועד השנה המאתגרת של הכינרת
"בטבע דבר אינו לבדו", ציטט ד"ר אורן שלף, ממכון וולקני, את חוקרת הטבע והסביבה רייצ'ל קרסון, והוסיף כי: "המדע והפרקטיקה של האגרואקולוגיה מאמצים את התובנה הפשוטה והעמוקה הזו, ומנסים להחיל אותה גם על המרחב החקלאי".
בפאנל שהתמקד בכינרת, בהנחייתו של אלון זס"ק, מנכ"ל חקר ימים ואגמים לישראל, דיבר חזי ליפשיץ, מנהל רשות המים, על האתגרים שעיכבו את הקמת והשלמת מפעלי ההתפלה, בין היתר על רקע שנות הקורונה והמלחמה. "אם מתקני ההתפלה היו מתחילים לפעול בזמן, היינו יכולים לשקם את הכינרת בצורה משמעותית מאוד. אני מקווה שכבר בחורף הקרוב נוכל להגדיל את הכמויות. לטווח הארוך, נקבע יעד התפלה מוגדל עד 2050 – 2 מיליון קוב לשנה".
ד"ר יעקב ליבשיץ, מנהל השירות ההידרולוגי, ציין את הנסיבות לירידת המים הזמינים בכינרת בשנים האחרונות: ירידה טבעית לצד שינויים שחלו באגן כמו חקלאות, ייבוש עמק החולה ועוד. ד"ר ירון בארי-שלוין, מנהל המכון לחקר הכנרת ומדעי המים, הציג את התפיסה ההנדסית של ניהול הכינרת והמים בנחלים, לעומת התפיסה האקולוגית המורכבת יותר, שנותנת משקל גם להשלכות ההתערבות במערכת הטבעית.
השנה שעברה הייתה שנה מאתגרת מאוד גם למפלס הכינרת, אבל בעיקר לירדן ולמקורותיו, ציינה שרית כספי-אורון, ראש אגף מים, שפכים ונחלים במשרד להגנת הסביבה. "ראינו שפל של ספיקות. הספיקה ירדה הרבה מתחת לקו האדום, ובהמשך לכך התקבלה החלטה שצריך לחבר את מעלה הכינרת למערכת הארצית. היישום של זה ייקח עוד כמה שנים, אבל אנחנו רואים באופן ברור שבלתי אפשרי להמשיך להסתמך על המערכת הקיימת". בנוסף, היא ציינה ביחס לאיכות המים, כי ירידה בספיקות מובילה לעלייה דרסטית בריכוז החיידקים במי הנחלים.
האמון הציבורי במדע
"אם בן אדם מהיישוב רוצה לבדוק האם העולם מתחמם או לא, יהיה לו קשה מאוד לבדוק בעצמו; אלא הוא יחשוב מי אומר שהעולם מתחמם ומי שלא, ולמי משניהם כדאי להאמין – לחבר מהפייסבוק או למדען", אמר ד"ר יובל רוזנברג מהטכניון. בין ההמלצות להעלאת אמון הציבור במדענים, הוא מנה את חיזוק החינוך המדעי והערכת מקורות המידע.
פרופ' תמר דיין מאוניברסיטת תל אביב הדגישה את החשיבות של המדע האזרחי בתקשורת המדע. "מדע אזרחי הוא שיתוף הציבור במחקר", אמרה ד"ר יעלה גולומביק מאוניברסיטת תל אביב. "מדע אזרחי הוא אולי פתרון מסוים לאמון הציבור. הוא משלב גם את החוקרים וגם את הציבור בצורה שבאמת יכולה ליצור אימפקט אמיתי ואת השינוי שאנחנו מחפשים. זה אומר שאנשים שהם לא מדענים יכולים לעזור למדענים במחקר שלהם, כמו באיסוף המידע שלהם. למשל, מיזם אתגר חיות הבר מחבר תלמידי בית ספר לטבע. התלמידים יוצאים החוצה, מצלמים בעלי חיים ומעלים תצפיות".
אי-כנס ושיתופי פעולה מעבר לגבולות
במושב שעסק בשיתופי פעולה סביבתיים באזורי סכסוך, ד"ר טארק אבו חאמד, מנכ"ל מכון ערבה ללימודי סביבה, דיבר על דיפלומטיה של מדעי הסביבה כדרך לשלום. "אנחנו נמצאים באזור שכל מקורות הטבע שלו משותפים עם מדינות האזור. למשל, אין מי תהום שאינם משותפים לישראל ולשכנותיה, כך שלא משנה איפה הזיהום מתחיל, חייבים לדבר עם השכנים. מה שחסר לנו באזור זה אמון. זה היופי של מדע ודיפלומטיה סביבתית: גשר והזדמנות שבה אנשים רואים ופוגשים את הצד השני באופן ישיר".
ד"ר רינה קדם, ממכון הערבה ללימודי סביבה אף היא, הציגה את תהליכי הלמידה של המכון במשך השנים סביב סוגיות רגישות של קבוצות סטודנטים, ישראלים ופלסטינים, שלומדות יחד. "למדנו עם השנים לתת למשתתפים שלנו להחליט ולהוביל, למדנו להכניס את הדיאלוג בשלב הנכון. בסופו של דבר, אנחנו נתקלים בלא מעט מורכבויות. יש גם שותפים שלנו ממדינות שכנות שלא יכולים לדבר על כך שהם עובדים איתנו. אבל, חשוב לזכור, משאבי הטבע לא יכולים לחכות שאנחנו נגיע להסכמים. אם נמתין, לא יהיו לילדים שלנו מים נקיים לשתות".
כחלק ממהלך ליצירת קהילה מקצועית פעילה ומחוברת יותר, לוס אוריה מיטלמן מהאגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, יחד עם יואב אגוזי ודפנה עורי מסטצ'קין ממרכז השל לקיימות, הובילו אי-כנס (Unconference) שעסק ברתימת כוחו של המחקר לשינוי המציאות הסביבתית בישראל. האי-כנס נתן הזדמנות לשיח בלתי אמצעי בקבוצות קטנות לטובת שיתוף באתגרים ורקימת שיתופי פעולה.
אי-כנס
( צילום: אסי אפרתי)
"המטרה שלנו בכנס הזה היא לא רק להחליף דעות, אלא לייצר את המנגנונים השונים שישנו את פני המציאות בשטח – הסביבתית, החברתית והבריאותית כאחד," סיכמה שקד שפי כהן, מנכ"לית משותפת של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.
שקד שפי כהן, מנכ"לית משותפת של האגודה
( צילום: יובל יוסף, תדמית)
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
