לאורך אגניו ובמעמקים המגיעים לאלפי מטרים, הים התיכון הולך ומתחמם ונעשה מלוח יותר. כעת, התגלה במחקר שפורסם בכתב העת Geophysical Research Letters כי תהליך זה מתרחש בקצב הולך וגובר. האצה זו בולטת במיוחד במרכז ובמזרח הים התיכון, כשיותר מכל בולטת המגמה המדאיגה בים האדריאטי – שם היא מגיעה עד לקרקעית הים.
"מה שבאמת מפתיע הוא שאנחנו רואים שינויים משמעותיים בכל האזורים, והם מגיעים לעומקים רבים", אמרה ד"ר אלנה טרזיץ', חוקרת במעבדה לאוקיינוגרפיה פיזיקלית וכימיה של מערכות מימיות במכון רוג'ר בושקוביץ' שבקרואטיה, והמחברת הראשית של המחקר.
גלריה
החיים התת-ימיים בחופי מיורקה שבמערב הים התיכון
(צילום: Clara Margais/DPA/Picture Alliance/Reuters)
דג מת בשמורת גדור, בתמונה שממחישה כיצד שינויי האקלים, מינים פולשים ופעילות אנושית מאיימים על מה שנותר מהמערכות האקולוגיות שנפגעו קשות בים התיכון
(צילום: Ariel Schalit/AP)
בשנים האחרונות, 100 המטרים העליונים של הים התיכון היו חמים בכשתי מעלות צלזיוס בממוצע בהשוואה לממוצע שנמדד בשנים 1999-1950. מחקרים קודמים כבר זיהו סימנים לכך שהתחממות פני הים מואצת, אך עד כה איש לא מדד אם השינוי הולך ומואץ גם מתחת לפני השטח, ובכל רחבי אגן הים התיכון.
ד"ר טרזיץ' ועמיתה למחקר איביצה ויליביץ' – גם הוא ממכון רוג'ר בושקוביץ' – תיעדו לאחרונה תהליכי התחממות והמלחה חסרי תקדים במעמקי דרום הים האדריאטי, וכן סימנים לשינויים המקיפים את האגן כולו: כיסי מים מלוחים באופן חריג על פני השטח ברחבי הים התיכון, תופעה שבעבר הייתה מוכרת רק בקצהו המזרחי. "הבחנו בשינויים ניכרים במחקרים האחרונים שלנו, הן במעמקי הים האדריאטי והן על פני הים, ורצינו לכמת את השינויים גם בשאר חלקי הים התיכון", אמרה ד"ר טרזיץ'.
כדי לבדוק זאת, השניים ריכזו מדידות טמפרטורה ומליחות שנלקחו ברחבי הים התיכון בין השנים 1950 ל-2025, במסגרת מסעות מחקר ובאמצעות מצופים רובוטיים. מהנתונים עולה כי הטמפרטורה והמליחות עולות כמעט בכל מקום, וקצב העלייה עצמו הולך ומתגבר. באזורים מסוימים, קצב ההתחממות גדל ב-0.3 מעלות צלזיוס מדי עשור, בעוד שכל קילוגרם של מים נעשה מלוח יותר בכעשירית הגרם מדי עשור. מאז שנת 2000, התחממו מי פני הים התיכון בקצב של כחצי מעלה צלזיוס לעשור – קצב המהיר פי שניים עד שלושה מזה של מי פני האוקיינוסים ברחבי העולם.
לעומת זאת, קצב של פחות מעשירית המעלה לעשור נרשם ברוב חלקי אגן הים התיכון במחצית השנייה של המאה ה-20. "מה שהדאיג אותנו היה הקצב שבו השינוי מתרחש, והעומקים שאליהם מגיעים שינויים משמעותיים כל כך", אמרה ד"ר טרזיץ'. "ההתחממות וההמלחה מובהקות מבחינה סטטיסטית עד לעומק של 3,000-4,000 מטרים, וההאצה עצמה מגיעה עד לעומק של כ-2,500 מטרים".
תצלום לוויין מ-30 במאי 2026 המציג גל חום ימי מתמשך באוקיינוס האטלנטי ובים התיכון
(צילום: Abaca Press/Reuters)
כלב מצטנן מהחום במימי הים התיכון בלבנון
(צילום: Hassan Ammar/AP)
התחממות המים הופכת את מי הים לקלים יותר, בעוד שתוספת מלח הופכת אותם לכבדים יותר. מכיוון ששני התהליכים מתרחשים במקביל, צפיפות המים בים התיכון השתנתה במידה פחותה בהרבה בהשוואה לשינויים בטמפרטורה או במליחות. ברוב חלקי האגן שוררת מגמת התחממות ניכרת, ולכן מי פני הים נעשים קלים יותר ומתקשים להתערבב עם השכבות העמוקות יותר. עם זאת, באזורים שבהם נוצרים מים צפופים – ובראשם הים האדריאטי – העלייה במליחות שומרת על המים כבדים מספיק כדי לשקוע.
השאלה אם המגמה הזו תימשך היא אחת השאלות הפתוחות העולות מהמחקר. הים האדריאטי הוא אחד המקומות הבודדים בים התיכון שבהם רוחות החורף הקרות הופכות את מי פני הים לצפופים מספיק כדי לשקוע. מים אלה מתפשטים לאחר מכן אל מרכז ומזרח הים התיכון, כשהם נושאים אל המעמקים חמצן החיוני לחיים הימיים. אלא שמאז שנת 2000, המים העמוקים בדרום הים האדריאטי התחממו בקצב מהיר פי שישה בערך בהשוואה לאגן ים-תיכוני טיפוסי. כל עוד העלייה במליחות גוברת על השפעת ההתחממות, המים ממשיכים לשקוע – וכעת הם נושאים את החום הזה אל מעמקי הים התיכון. "מים צפופים עדיין נוצרים, אך יש בידינו סימנים לכך שאופן היווצרותם משתנה, והמים השוקעים כיום חמים ומלוחים יותר משהיו בעבר", אמרה ד"ר טרזיץ'.
מחברי המחקר לא מדדו את ריכוזי החמצן, אך מים חמים יותר מכילים פחות ממנו, וירידה ברמות החמצן כבר תועדה באזורים מסוימים בים התיכון. כמו כן, למינים ימיים המנסים להימלט מההתחממות הולכים ואוזלים מקומות המפלט: הים התיכון סגור מצפון, וגם המים העמוקים מתחממים.
מתרחצים בחופי הים התיכון בישראל
(צילום: Oded Balilty/AP)
טמפרטורה גבוהה שנמדדה באיטליה, שלחופי הים התיכון
(צילום: Marcello Valeri/ZUMA Press Wire/Reuters)
השפעות הבצורת בצרפת, שלחופי הים התיכון
(צילום: Alain Pitton/NurPhoto/Reuters)
האוקיינוסים ספגו למעלה מרבע מפליטות הפחמן הדו-חמצני של האנושות ויותר מ-90% מעודפי החום שנלכדו בעקבות גזי החממה, מה ששומר על אקלים כדור הארץ מתון יותר ממה שהיה קורה אחרת. המים בים התיכון נעים בין פני הים למעמקים בקצב מהיר בערך פי עשרה מאשר באוקיינוס הפתוח. לכן, לדברי החוקרים, הים התיכון מספק הצצה מוקדמת למה שעלול לקרות באגני אוקיינוס גדולים יותר בעקבות התחממות האקלים. הוא גם ממחיש מדוע תחזיות המבוססות על שינוי יציב וליניארי עלולות להמעיט במהירות השינוי.
בשלב הבא, יתמקדו החוקרים בגורמים המניעים את ההאצה: באיזו מידה היא נובעת מהאטמוספרה, איזה חלק קשור לשינויים בדפוסי האידוי, הגשמים והזרימה מהנהרות, ומהי מידת השפעת זרימת המים מהאוקיינוס האטלנטי דרך מצר גיברלטר. ומזרם המים האטלנטיים הנכנסים דרך מצר גיברלטר. כמו כן, יבדקו השניים האם מודלי האקלים הקיימים כיום משקפים נכונה את ההאצה הזו – גורם שיקבע עד כמה ניתן לסמוך על תחזיותיהם באזור. "הים התיכון קטן דיו כדי שנוכל לעקוב אחר האופן שבו הים מגיב – בטווחי זמן שבהם אנו עצמנו יכולים לחזות בשינוי – ומה שאנו רואים הוא שינוי חסר תקדים", סיכמה ד"ר טרזיץ'. "זו אזהרה מפני המהירות שבה האוקיינוס עלול להשתנות, והשינוי הזה יימשך כל עוד הכלכלות שלנו ימשיכו להסתמך על דלקים מאובנים".
