כבר מעל ל-110 שנים שתעלת פנמה מחברת עמים וכלכלות רחוקות, אך כעת היא ניצבת בפני אתגר חדש ומפתיע: הפיכת מחסום בן מיליוני שנים בין האוקיינוסים לשער מעבר עבור מינים ימיים. ההשלכות? פגיעה במגוון הביולוגי, באספקת המים ואפילו באורח חייהם של תושבי האזור.
התעלה יצרה אמנם נתיב מים לים החוצה את המיצר, אולם אגם מלאכותי של מים מתוקים במרכז התעלה - שנוצר מסכירת נהר הצ'אגרס (Chagres) - בשם אגם גאטון (Gatun), שימש כמחסום מליחות טבעי למעבר בעלי חיים ימיים. רק קומץ דגים הצליח לצלוח אותו. בשנת 2016, הרחיבה פנמה את התעלה, ובתוך מספר שנים אותרו במים, באמצעות זיהוי מולקולרי, 16 מיני דגים שמוצאם באוקיינוס האטלנטי ו-8 מינים שמקורם באוקיינוס השקט. רובם התגלו באזורים הסמוכים למוצאי התעלה, אך חלקם נמצאו גם באגם גאטון.
חשוב לציין שמספר הדגים בתעלה ובאגם נמוך משמעותית בהשוואה למקווי מים טבעיים סמוכים. ניסיונות העבר "להעשיר" את המערכת הובילו לנזקים חמורים למינים המקומיים. כך, הכנסת דג טורף בשם אמנון טווסי (Peacock bass) לפני כ-70 שנה גרמה לירידה של 96% בעושר חברת דגי המים הרדודים, לצמצום של 64% במגוון המינים, ולהיעלמות מינים מקומיים ממימי התעלה – וכל זאת עוד לפני ההרחבה האחרונה.
מעבר בין-אוקייני של ארבעה מיני דגים בלבד (בהשוואה ליותר מ-100 דרך תעלת סואץ) מדגיש את יעילותם של המחסומים בתעלת פנמה, הן במערכת הסוגרים והן במחסום המליחות של אגם גאטון. עם זאת, ההרחבה האחרונה של התעלה, שכללה הגדלת מערכות הסוגרים והפעלת מערכת אגני מיחזור מים, העלתה חששות מפני חדירת מי ים שתגביר את מליחות התעלה. שינויים אלה עלולים לאפשר למינים ימיים נוספים, כמו דגי הזהרון (Pterois), לעבור מהים הקריבי לחוף המזרחי של האוקיינוס השקט ולגרום נזקים לדגה המקומית, כפי שקרה בים התיכון.
למרות שפנמה נחשבת לאחת המדינות הגשומות בעולם, שינויי האקלים האזוריים עשויים להפחית את כמויות הגשמים ולגרום לירידת מפלס המים באגם גאטון, מה שיגביר את חדירת מי הים. המלחה עתידית של מי האגם עשויה להשפיע על אספקת מי השתייה לכמחצית מאוכלוסיית פנמה. כדי להתמודד עם האיום, נבחנת האפשרות להתפלת מי האגם או בניית סכר במעלה נהר הצ'אגרס ליצירת מאגר מי שתייה ייעודי. עם זאת, פתרונות אלו צפויים לגרום להעתקת 2,000 תושבים מבתיהם, וההשלכות החברתיות והכלכליות על הקהילות המקומיות מעוררות ביקורת חריפה על היעדר תכנון מקדים מצד הרשויות בפנמה.
בין תעלת פנמה לתעלת סואץ
כחלק מסיקור הנושא ב"ניו יורק טיימס", הביעה ד"ר בלה גליל, אוצרת אוסף הסרטנים באגף אקווטי-ימי של מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט של אוניברסיטת תל אביב, החוקרת את הפלישה דרך תעלת סואץ, את דעתה. "ההצלחה במיגור אינה זולה, מהירה או מובטחת - זה לוקח חיים שלמים. אבל אם לא נתחיל בפעולה, נשאר עם ים הרוס לגמרי".
לדבריה, לעומת ארבעה מיני דגים שחצו את תעלת פנמה לחוף המערבי של מרכז אמריקה, בחופי ישראל תועדו קרוב ל-480 מינים זרים. כאשר מביאים בחשבון את אורך החוף, מספר המינים הזרים יהיה אסון ברמה העולמית. "תעלת סואץ היא נתיב הפלישה העיקרי, מכיוון שכ-90% מן המינים הזרים בחופנו חצו את תעלת סואץ בדרכים שונות. הפלישה נמשכת ללא הרף ומספר המינים הזרים המתועדים שולש ויותר מאז 1970. השלכות הפלישה על הטבע, שירותי המערכת האקולוגית ומערכת הבריאות (שימור המגוון הביולוגי ושימור מבוסס-אתרים, דייג ובריאות האדם) הן שליליות", אומרת ד"ר גליל.
היא הזכירה את דוח מבקר המדינה מחודש מאי 2022, בנושא "מניעת נזקי מינים פולשים ושמירה על המגוון הביולוגי", שפורס כשל מערכתי רב שנים. "תמונת המצב העולה מן הביקורת היא קשה ומביכה. אין לישראל תוכנית פעולה אסטרטגית לשמירה על המגוון הביולוגי ואין אסדרה נורמטיבית ייעודית מחייבת לצמצום ומניעה של נזקים הנובעים מהתבססות מינים פולשים שאינם מזיקים לצומח", היא אמרה. "יתרה מכך, על פי חוק 'ערכי טבע מוגנים' ישראל מקנה הגנה לכלל חסרי החוליות ולדגי הגרם בשמורות הים התיכון, כולל מינים פולשים ממוצא ים סופי, ובכך מונעת הקמת מערך פעולות ניהול למניעת או לצמצום התבססותם של פולשים מזיקים בשמורות הטבע הימיות".
עם הגילוי הראשוני של דגי הזהרון בשמורת ראש הנקרה-אכזיב המליצו מדענים לפעול להכחדתם. ד"ר גליל טוענת כי התמהמהות של גופים מסויימים ואיסור מפורש על הדיג במשך שלוש שנים בפרק הזמן הקריטי להדברת הזהרון, הביאה לכך שהשמורה כיום מהווה מוקד לאוכלוסייה משגשגת. באיחור פורסם "היתר פגיעה" קצר מועד אשר לא מנע את תפוצת הזהרון לאורך החוף.
הדג הרעיל לגינון נודד (Lagocephalus spadiceus) וקיפוד הים נזרית ארוכת קוצים (Diadema setosum), שקוציו ארסיים, נותרו ערכי טבע מוגנים בכלל המרחב הימי של ישראל אף כי שניהם מהווים סיכון לאדם מלבד נזקיהם לחי המקומי. "הפער במספר הפולשים שחצו את תעלת פנמה, לעומת תעלת סואץ, מצביע על הפתרון - בניית סוגרים והשבת מחסום המליחות שהתקיים בתעלה עד שנות ה-60 של המאה ה-20, אם כי פתרון זה אינו עומד על הפרק. ההתמודדות עם הפלישות הימיות אינה פשוטה, שכן המרחב הימי הישראלי כבר מכיל מאות מינים זרים וקצב הגעתם גובר, אך אם ברצוננו לשמור על המינים הילידים בשל חשיבות תפקודיהם האקולוגיים, כערכי מורשת ותרבות, וכנכסים בריאותיים וכלכליים, חובתנו להתמודד עם האתגרים באמצעים שבידינו בהסתמך על ידע מדעי אמין ומקיף", מסכמת ד"ר גליל.