בחינה של שרידי כלי חרס, שהתגלו בפולין ומתוארכים לתקופה הנאוליתית המאוחרת, העלתה עדויות לייצור מוצרי חלב שהופקו ממספר בעלי חיים כגון פרות, כבשים וגם עיזים. ממצאי המחקר הראו כי חקלאים באותה העת הפחיתו את תכולת הלקטוז בחלב על ידי הפיכתו לגבינה או למוצרי חלב אחרים.
רגישות ללקטוז הייתה מצב שכיח בקרב מרבית תושבי אירופה מימי התקופה הנאוליתית (בסביבות 7000 לפנה"ס) ועד לתקופת הברונזה המאוחרת (בסביבות 4500 לפנה"ס), עד לרגע שבו מוטציה גנטית הפכה לנפוצה ובכך התאפשר למבוגרים לייצר לקטאז, האנזים המפרק לקטוז בגוף. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Royal Society Open Science, בחנו החוקרים את הפרקטיקה של עיבוד חלב בתקופה הניאוליתית המאוחרת, וזיהו תכולה רבה של שאריות חלב בכלי חרס המעידים על ייצור גבינה, תוך שהבינו כי באותם הימים נעשה שימוש במספר סוגי חלב, כלומר שהמקור שלו הגיע ממספר בעלי חיים.
1 צפייה בגלריה
כלי חרס נאוליתיים, עליהם התגלו עקבות שהעידו על שימוש בחלב מסוגים שונים של בעלי חיים
(צילום: University of York)
"ממצאי המחקר תורמים באופן משמעותי להבנת השימוש במוצרי חלב על ידי כמה מהחקלאים המוקדמים ביותר של מרכז אירופה. בעוד שמחקרים קודמים הראו שמוצרי חלב היו זמינים באופן נרחב בחלק מהאזורים באירופה בתקופה זו, הרי שהמחקר הנוכחי, בהתבסס על העקבות שנותרו בכלי החרס, מציג לראשונה כמה ראיות ברורות להפקת חלב ממגוון בעלי חיים, הן חלב בקר והן חלב צאן", אמר ד"ר הארי רובסון, מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת יורק, שנמנה על מחברי המחקר יחד עם חוקרי ארכיאולוגיה נוספים מאוניברסיטאות יורק, קיימברידג', טורון וקרקוב. החוקרים בחנו את הממצאים על פי עקרונות הפרוטאומיקה - תחום החוקר חלבונים בהיקף נרחב ובמיוחד מבנה ותפקוד של חלבונים - ועל ידי ניתוח ליפידים, שמהווים קבוצת תרכובות אורגניות מגוונת הכוללת חומצות שומן, שעוות, ויטמינים מסוימים, פוספוליפידים, סטרולים, ומולקולות נוספות.
את שרידי כלי החרס מצאו החוקרים בסלאוצ'ינק (Sławęcinek) שבמרכז פולין, כשתגלית המחקר לא רק מספקת הוכחות לכך שניתן לזהות ישירות עדות לייצור גבינה (ועיבוד של החלב באופן שמעשיר את מוצרי המזון שהופקו ממנו) על ידי בדיקה מדוקדקת של חלבוני הגבן, באמצעות השוואת נתונים מבוססי פרוטאומיקה, אלא גם ראשונה מסוגה באירופה. למרות אי סבילות ללקטוז שהייתה נפוצה באותה תקופה, התגלו העדויות לצריכת חלב בתקופה הניאוליתית, בין היתר על סמך עצמות של עדרי בקר (פרות) או צאן (כבשים או עיזים) שהיו המקור להפקת החלב, עקבות שומני חלב בכלי חרס ושרידי חלבוני חלב באבנית או ברובד שיניים של שרידי אדם מאותה העת.
"מהמחקר עולה כי אופן ייצור הגבינה באותם ימים דמה לאופן שבו מיוצרת גבינה כיום וכי השרידים הם לא של חלב מלא, שלא עבר הפרדה (כלומר שהשומנים לא הופרדו ממנו והוא עבר ישירות לפיסטור). על כן, ייתכן שאנשי סלאוצ'ינק ייצרו גבינה או צורה אחרת של מוצרי חלב, בהם הועשר הגבן", אמרה מירנדה אוונס דוקטורנטית במחלקה לארכיאולוגיה של אוניברסיטת קיימברידג'. "מחקר זה מדגיש עד כמה ניתוחי שומנים וחלבונים משלימים אלה את אלה, במיוחד בהבנת השימוש בכלי החרס העתיקים לאורך זמן, שהיו אטומים ועמידים לנוזלים ובכך יכלו לשמר את המזונות שיוצרו בהם", הוסיפה ד"ר ג'סמין לאנדי, מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת יורק.
