מתקן הגרעין בפורדו, הממוקם סמוך לעיר קום שבאיראן, נחשב לאחד המתקנים החשובים והמבוצרים ביותר בתוכנית הגרעין האיראנית. לפי הפרסומים, המתקן נמצא בעומק של כ-90-80 מטרים מתחת לפני הקרקע, והוא מוגן על ידי בטון עבה ומערכות הגנה אוויריות. מיקום זה מקשה מאוד על פגיעה בו באמצעות תקיפות אוויריות קונבנציונליות מתקדמות, ולמעשה רק "אם כל הפצצות" (MOAB) יכולה לגרום לו נזק, אך פצצה זו נמצאת רק בידי הצבא האמריקני.
אתרי העשרת אורניום במרחב נתנז ותקיפות צה"ל
(צילום: דובר צה"ל)
על פי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, המתקן בפורדו שימש להעשרת אורניום ברמות גבוהות במיוחד (עד 60% ואף יותר), קרוב מאוד לרמה הנדרשת לייצור נשק גרעיני (90%). יכולת זו מאפשרת לאיראן לצמצם באופן משמעותי את הזמן הנדרש לייצור פצצת אטום, ולכן הפך המתקן יעד מרכזי בהפצצות חיל האוויר הישראלי באיראן.
המתקן מכיל על פי ההערכות כ-2,000 צנטריפוגות, רובן מתקדמות מסוג IR-6, המסוגלות להעשיר אורניום במהירות רבה יותר. יחד עם מתקן הגרעין בנתנז, שניזוק קשות בימים הראשונים של מבצע "עם כלביא", הפך המתקן בפורדו לאחד משני המתקנים העיקריים להעשרת אורניום באיראן. בשל המיגון והיכולות שלו, הוא נתפס כמעין "תוכנית מגירה" עבור הרפובליקה האסלאמית, המאפשרת לה להמשיך להעשיר אורניום גם אם שאר המתקנים יצאו מכלל שימוש.
חשיפתו של המתקן בשנת 2009 עוררה דאגה רבה בקהילה הבינלאומית, והוא היה מוקד מרכזי במשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן בשנת 2015. לאחר פרישת ארה"ב מההסכם, איראן חידשה והרחיבה את פעילות ההעשרה בפורדו. כאמור, המתקן נבנה בעומק רב מתחת לפני הקרקע, בתוך מסה הררית, שמקנה לו הגנה מפני תקיפות אוויריות באמצעות פצצות קונבנציונליות.
3 צפייה בגלריה
צילום אווירי של מתקן הגרעין בפורדו
(צילום: Satellite image ©2025 Maxar Technologies/AFP)
סלעים וולקניים מהווים את עיקר המסלע שיכול לספק מיגון יעיל שכזה. העמידות של הסלע בפני חדירה ובפני זעזועים (כתוצאה מפצצות חודרות בונקרים) היא תכונה גאולוגית חשובה. "המתקן בפורדו ממוקם באזור הררי דומה לרמה הטיבטית, שנוצרה בתהליך התנגשות בין אסיה, חצי האי ערב ואפריקה. מדובר ברמה מוגבהת שהתגבשה כתוצאה מגופים שנערמו זה על זה, מה שהוביל לתהליך מחיצה שגרם לסלעים עתיקים וקשים במיוחד, מעומק של עשרות קילומטרים, לעלות מעלה. כמו כן, ייתכן כי תהליך זה היה משולב בסלע מותך שהתקרר והתמצק בדחיסות גבוהה", מסביר פרופ' איציק מקובסקי, מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, שחקר בדוקטורט שלו את מבנה הקרום בטיבט, שדומה לדבריו לזה של איראן בכלל ושל פורדו בפרט.
"הרים מסוג זה הם מקום פוטנציאלי למציאת אורניום וגם עבור הקמת בונקרים, כפי שראיתי בסין. על מנת לחצוב בהם ולבנות בתוכם את המתקנים והמבנים השונים, נעשה שימוש במכשירים שמבוססים על יהלומים או חומרים קשים אחרים, שמסוגלים לחדור את הסלעים", מוסיף פרופ' מקובסקי, כשלהערכתו המיקום הספציפי נבע גם מהמיקום הקרוב יחסית לטהרן (כ-100 ק"מ דרומית מעיר הבירה) שם מרוכזים מוקדי הממשל, אך גם מהיציבות היחסית של פורדו בכל הנוגע לרעידות אדמה.
"איראן ממוקמת באזור פעיל מבחינה סיסמית, על צומת של מספר לוחות טקטוניים. לכן, כל מתקן תשתית קריטי, ובמיוחד מתקן גרעין, חייב להיות מתוכנן בקפידה, כך שיוכל לעמוד ברעידות אדמה. אף על פי שאין מידע ספציפי על תכנון עמידות המתקן בפורדו לרעידות אדמה, סביר להניח שהתכנון כלל התייחסות לסיכונים שכאלה. המבנה התת-קרקעי בתוך מסה סלעית עשוי לספק מידה מסוימת של הגנה מפני רעידות אדמה לעומת מבנה עילי", הוסיף פרופ' מקובסקי.
"האזור שבו ממקום המתקן בפורדו הוא מדברי ודומה לאזור שבין באר שבע לשדה בוקר מבחינת כמות הגשמים השנתית, אם כי יש מעט כיסוי של צמחייה ונוף שיותר דומה לערבה. המתקן ממוקם על רכס לא גבוה (עשרות עד מאות מטרים בודדים), עם מסלע שמורכב מסלעי בזלת, סלע פירוקלסטי שנוצר מחומרים שנפלטו במהלך התפרצות געשית, ריוליט (בדומה להרכב הסלעים באיסלנד) וסלע יסוד געשי נפוץ בשם אנדזיט", הסביר פרופ' יואל רסקין, גאומורפולוג מהמחלקה לסביבה, תכנון וקיימות באוניברסיטת בר-אילן.
לדבריו, המסלע בסביבת המתקן בפורדו הינו נוח לבלייה ולא מאוד קשה, בשונה ממה שנדמה. "בנוסף, המיקום מפתיע מכיוון שהוא יושב על קו שבר פעיל ומספר קווי שבר נוספים באזור, מה שעשוי לערער את יציבותו. מעבר לכך שהחפירה מגיעה ליחידות סלע שלא עברו בלייה ושהינן מתחת למפלס פני השטח בשולי ההרים, ייתכן שהאתר נבחר כי יש יחידות מסלע קשות, אך גם כאלה שהקלו על עומק וגודל הכרייה ומאפשרות פתיחת חללים נרחבים שאפשרו ביטון מאסיבי", מסביר פרופ' רסקין.
"מתקנים תת-קרקעיים המורכבים מרשת מנהרות בסלע כמו המתקן בפורדו מהווים יעד ממוגן אשר קשה מאד לחדור אותו באמצעות טילים", מסביר ד"ר עמיחי מיטלמן מהמחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל. "טילים חודרים, דוגמת סדרת טילי ה-GBU של צבא ארה"ב, מתוכננים במיוחד לחדירה מקסימלית דרך תווך קשה כמו בטון או סלע. ראש הטיל עשוי מפלדות בעל קשיות גבוהה וגאומטריה אופטימלית לחדירה ואפקט הפיצוץ מעוכב באמצעות מנגנוני השהייה. בנוסף, המהירות והמסה הגדולים של טילים אלו מגדילים את האימפקט ועומק החדירה".
על פי הדיווחים, הטיל המתקדם ביותר בסדרה זו, GBU-57, חודר לעומק של כ-60 מטר. האם טיל זה יכול לפגוע במתקן הגרעיני בפורדו? לדבריו של ד"ר מיטלמן, הגאולוגיה של אזור פורדו כוללת בעיקר סלעי משקע קשים, כגון גיר ודולומיט. סלעים אלו יכולים להגיע לחוזק גבוה הרבה יותר מזה של בטון מזוין, ולכן סביר כי טיל GBU בודד לא יוכל לחדור למתקן.
"מערכות סידוק הקיימות בסלע טבעי הם גורם נוסף המשפיע על עומק החדירה בסלע. לאורך ההיסטוריה הגאולוגית שלהם, סלעים טבעיים עוברים תזוזות, לחצים ושינויי טמפרטורה, דבר אשר גורם להם להיסדק בדרגות שונות. במידה והסלע באתר בעל סידוק משמעותי, הדבר יכול להחליש את חוזקו בצורה ניכרת ולהגדיל בכך את עומק החדירה של הטיל. מצד שני, מערכות סידוק כאלו גורמות לסלע להיות תווך לא הומוגני, דבר אשר יכול להטות את הטיל ממסלולו", הסביר ד"ר מיטלמן.
נקודה חשובה נוספת היא מערכת התמיכה הפנימית. כמעט בכל מנהרה בונים שכבת בטון פנימית. סביר כי האיראנים בנו בתוך המנהרות הללו שכבת תמיכה מיוחדת אשר מספקת מיגון נוסף. בהתחשב בכל אלו, סביר כי יידרשו מספר טילים אשר ישוגרו אחד אחרי השני ויכוונו לאותו אזור כדי להעמיק את החדירה.
לעומת מבצע אשר מטרתו לפגוע ולהשמיד את החלק העיקרי במתקן, ניתן לשקול חלופה אחרת שבה תוקפים את המתקן בפתחים שלו. "מתקן תת-קרקעי חייב פתחים על-מנת לאפשר כניסה ויציאה ממנו, וכן על מנת לספק אוויר צח באמצעות מערכות אוורור. אותם פתחים הם הבטן הרכה של מתקן כזה", מסביר ד"ר מיטלמן. "היות שהפתחים הם גלויים וחשופים, ניתן לפגוע בהם באמצעות נשק פחות מאסיבי מטילי GBU. מאידך, פגיעה זו יכולה כנראה תגרום לנזק פחות משמעותי למתקן, אשר האיראנים יוכלו לשקם יותר בקלות".
