טכנולוגיית לכידת ואחסון פחמן היא אחד הכלים שאושרו על ידי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים של האו"ם וסוכנות האנרגיה הבין-לאומית בניסיון לבלום את מגמת ההתחממות הגלובלית. צעד זה הכרחי, בעיקר נוכח טביעת הרגל הפחמנית של תעשיות כמו מלט ופלדה, שקשה להפחית את פליטת הפחמן שלהן.
פרויקט גרינסנד (Greensand), בהובלת ענקית הכימיקלים הבריטית אינאוס (Ineos), מרוחק 170 קילומטרים מחופי דנמרק. בשלב הראשון, שאמור להתחיל בחודשים הקרובים, מתוכננת אגירת 400 אלף טונות של פחמן דו-חמצני בשנה. "זוהי הזדמנות טובה מאוד להפוך את התהליך: במקום להפיק נפט, נוכל לאחסן פחמן דו-חמצני בקרקעית הים", אמר מאדס גאדה, ראש הפעילות האירופית של חברת אינאוס, לסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP).
5 צפייה בגלריה
"פלטפורמת ניני" בדנמרק, באזור של הים הצפוני שעשיר בשדות נפט וגז מדולדלים
(צילום: Jonathan Nackstrand/AFP)
פחמן דו-חמצני נוזלי שמקורו בעיקר מתחנות כוח ביומסה (מתקנים המייצרים חשמל וחום משימוש בחומרים אורגניים מתחדשים) יועבר מאירופה, דרך מסוף אסביירג (Esbjerg) בדרום-מערב דנמרק, אל "פלטפורמת ניני" - אסדת נפט בלתי מאוישת בים הצפוני.
הסיבה לכך שהים הצפוני נתפס כמאגר פוטנציאלי לאחסון פחמן דו-חמצני נובעת מכמויות הנתונים שנאספו במשך למעלה מ-50 שנות ייצור נפט. אזור זה של הים הצפוני עשיר בשדות נפט וגז מדולדלים (כמו פלטפורמת ניני), זאת בנוסף לאגני סלע עמוקים.
לפי הדירקטוריון הנורבגי הימי, בחלק הנורבגי של הים הצפוני לבדו יש תיאורטית קיבולת אחסון גאולוגית של פחמן דו-חמצני המוערכת בכ-70 מיליארד טונות. בחלק הבריטי לעומת זאת, הקיבולת היא 78 מיליארד טונות, בעוד שעל פי ההערכות יכולת הקיבולת בחלק הדני נאמדת בכ-335 מיליון טונות פחמן דו-חמצני. לשם השוואה, פליטות גזי החממה של האיחוד האירופי הסתכמו בכ-3.2 מיליארד טונות אשתקד.
5 צפייה בגלריה
מסוף אחסון פחמן דו-חמצני, כחלק מפרויקט "גרינסנד", בנמל אסביירג שבדנמרק
(צילום: Jonathan Nackstrand/AFP)
5 צפייה בגלריה
פחמן דו-חמצני מיובא מאירופה ייקבר בקרוב מתחת לקרקעית הים הצפוני
(צילום: Jonathan Nackstrand/AFP)
בנורבגיה השכנה, פרויקט הובלת ואחסון פחמן דו-חמצני המסחרי הראשון בעולם, שכונה "אורות הצפון" (Northern Lights), ביצע הטמנת פחמן דו-חמצני באוגוסט האחרון במרחק של 110 קילומטרים מחופי ברגן שבמערב המדינה. ענקיות האנרגיה של (Shell), אקוינור (Equinor) וטוטאלאנרג'יס (TotalEnergies), שמובילות את הפרויקט בנורבגיה, הסכימו להגדיל את הקיבולת השנתית מ-1.5 מיליון טונות ל-5 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני עד סוף העשור. בבריטניה לעומת זאת, הרשויות פתחו זה עתה במכרז שני, לאחר שכבר העניקו 21 היתרי אחסון פחמן דו-חמצני בשנת 2023.
במסגרת חוק אפס פליטות גזי חממה, האיחוד האירופי קבע יעד מחייב מבחינה משפטית של קיבולת אחסון הנאמדת בלפחות 50 מיליון טונות בשנה עד שנת 2030. מטרת פרויקט "גרינסנד" ברורה: הגדלת נפח אחסון הפחמן הדו-חמצני לעד 8 מיליון טונות בשנה עד סוף העשור הנוכחי.
5 צפייה בגלריה
טכנולוגיית לכידת ואחסון פחמן דו-חמצני היא כלי מפתח להפחתת פליטות פחמן דו-חמצני של תעשיות המלט והפלדה
(צילום: Jonathan Nackstrand/AFP)
5 צפייה בגלריה
מתקן פרויקט "אורות ההצפון" בברגן שבמערב נורבגיה, השואף לאחסן כ-5 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני עד סוף העשור הנוכחי
(צילום: Leon Neal/Pool Photo/AP)
אבל הטכנולוגיה מורכבת ויקרה. עבור גורמים תעשייתיים, עלות הלכידה, ההובלה והאחסון של פליטותיהם נותרה גבוהה בהרבה ממחיר רכישת קצבאות פחמן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהטמנה ימית.
עד כה, נחתמו במסגרת הפרויקט "אורות הצפון" - שנתמך רבות בפן הכלכלי על ידי הרשויות בנורבגיה - רק על שלושה חוזים מסחריים עם חברות מאירופה לאחסון פליטות הפחמן דו-חמצני שלהן. "הרעיון שהאזור האחראי לבעיה יכול כעת להפוך לחלק מהפתרון הוא נרטיב מפתה מאוד", אמר ראש הארגון הסביבתי "ידידי כדור הארץ", טרולס גולובסן. "אבל זה לא באמת מה שיקרה בפועל. דלקים מאובנים ופליטות הרסניות מהים הצפוני גדולים בהרבה מכל דבר שנוכל אי פעם להחזיר לשם עם טכנולוגיית הלכידה והאחסון השאפתנית".
