שעות לאחר שעופר (פושקו) מוסקוביץ נהרג הניעו חבריו לעבודת האדמה את הטרקטורים ויצאו לשטח. המלחמה לא עוצרת את צמיחת העצים והפירות שבמטעים והפסקת העבודות משמעותן השפעה על שנת יבול פרי מלאה. אבל לא רק הציפייה העמומה לפיצויים, אם יגיעו, מניעה אותם לצאת לעמל יומם, אלא האמונה וההבנה כי מלאכתם חשובה והכרחית בדיוק כמו זו של עמיתיהם לנשק בהגנה ובהחזקת אדמות הגבול בגליל.
כלי רכב עולים באש במשגב העם
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א, כבאות והצלה לישראל)
"אנחנו מחזיקים את הגבול ואת הביטחון בעיני ממש כמו הצבא", מסביר מוטי יפת, חקלאי מהמושב כפר יובל של המועצה האזורית מבואות החרמון. "החקלאות היא חלק מהבטחון של מדינת ישראל, ולהחזיק פה את הגבול זה חלק מהעניין", הוא אומר. לאורך המלחמה יפת סרב להתפנות מביתו והמשיך לעבוד במטעי האבוקדו שלו המרוחקים כקילומטר וחצי מגבול לבנון. "אני לא אגיד לך שאנחנו עוברים פה ימים נעימים ונחמדים, אבל אנחנו נעבור גם את זה. אנחנו נשארים פה" הוא מצהיר. "אולי זו איזושהי שריטה, שיש לנו אבל החקלאים פה באזור לא ייתנו לאויב להוציא אותנו מהעבודה שלנו".
הוא חקלאי כבר עשרים שנה והיה בעברו קצין ההגנה המרחבית באזור. במאי 2024 נשרפו לו 30 דונם של מטעי אבוקדו, כתוצאה מהמלחמה, ועד היום הוא מספר שהוא ממתין שהמדינה תפרסם נוהל פיצויים עבור נזקי המלחמה. הוא מקווה שלא יצטרך להתחשבן ולהילחם ברשויות המס על פיצויי המלחמה הנוכחית, הרביעית במספר, בגבול לבנון.
3 צפייה בגלריה
מוטי יפת, כפר יובל: "אני לא אגיד לך שאנחנו עוברים פה ימים נעימים ונחמדים, אבל אנחנו נעבור את זה. אנחנו מחזיקים את הגבול ואת הביטחון בעיני ממש כמו הצבא"
(צילום: אביהו שפירא)
"הכנתי את השטחים שנשרפו לנטיעת עצים חדשים, עקרתי את העצים שנשרפו, הורדתי את הגדמים, עשיתי הכשרה של השטח והקמתי גדודיות. הכל היה מוכן לקראת הנטיעה שאמורה להיות ביוני 26, ועכשיו הכל התחרבש", הוא מספר בתסכול. בצה"ל הציבו סוללות תותחים על חלק מהמטעים שנשרפו והוא יצטרך לשקם אותם מחדש עם תום המערכה. "אבל שיהיה ברור שכשהצבא יסיים את העבודה שלו - אני אתחיל מחדש ואטע שוב על האדמות. זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים. מה שהצבא צריך אנחנו איתו", יפת מבהיר.
בקיבוץ מלכיה, ההלם מהאובדן של החבר למעדר מהקיבוץ השכן עוד ניכר. גם שם דורשים תשובות מהצבא. "האירוע הזה מצער מאוד ואנחנו רוצים להבין מה קרה שם ומי ירה, כי חייבים לתחקר את זה", אומר החקלאי שי גולני. הוא מתאר כי אירוע הירי לעבר משגב עם הפתיע אותו כי המציאות הבטחונית היום, גם בצל המלחמה הכואבת היא שונה לחלוטין מזו ששררה כאן בשנת 2024 בימי טרום מבצע 'חיצי הצפון': "ברור שיותר בטוח לעבוד עכשיו כאן מאשר כשישבו חוליות חיזבאללה על מלכיה והיינו מטווחים. אני לא חושב שחזרנו אחורה", מציין גולני.
3 צפייה בגלריה
שי גולני, מלכיה: "ברור שיותר בטוח לעבוד עכשיו כאן מאשר לפני 'חיצי הצפון' כשישבו חוליות חיזבאללה על מלכיה והיינו מטווחים. אני לא חושב שחזרנו אחורה"
(צילום: אביהו שפירא)
לדבריו, "יש לצבא עוד עבודה לעשות וכל אחד צריך לעשות את העבודה הכי טובה שהוא יכול. אנחנו נעשה את החקלאות שלנו והצבא צריך לעשות את שלו ולתת מענה לאיום הזה שמעבר לגבול".
במושבה מטולה, שגם היא חוטפת מזרוע הטרור של חיזבאללה ונורו לעברה אתמול רקטות שלא גרמו לנפגעים בנפש, דוד גרינברג לא מחכה לסיום המלחמה. הוא מגדל "כל מה שהעלה שלו נושר בחורף" - אפרסקים, נקטרינות, שזיפים, תפוחים, אבוקדו ועוד - ויוצא לשטח בכל יום.
"המרחב פה הוא לא שטח צבאי סגור ואי אפשר למנוע מאתנו להגיע למטעים", הוא מבהיר. בכל ערב הוא מעדכן את החטיבה המרחבית על מיקומו, ויוצא לבצע את מה שהוא מגדיר כשליחות: "כולנו מגיעים לעולם לעשות משהו. יש כאלו שמגיעים להיות פרזיטים ולהתעלק על הציבור ולא לעשות כלום, ויש כאלה שבזכותם השאר חיים. אני מייצר מזון לעם שלנו ורואה בזה שליחות".
גם הוא, כמו חבריו החקלאים רואים בעבודתם שירות בטחוני: "כשהיינו בצבא גם יצאנו אל הסכנה, וגם אני כחקלאי על הגבול רואה בזה חלק מהמשימה לצאת לעבוד. המטעים של פושקו קרובים למטעים שלי ואחת לכמה ימים היינו נפגשים ויושבים לקפה ומדברים וצוחקים. אם יש גן עדן, אז פושקו עכשיו שם למעלה צוחק עלינו. אנחנו כאן נמשיך לעבוד במטעים. אנחנו לא יכולים לחכות שהמלחמה תסתיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.03.26
