לבוש חליפת עור שחורה עם חולצת סאטן בוהקת מתחתיה, יעלה ביום שלישי הקרוב הזמר נועם בתן על במת חצי הגמר של האירוויזיון בווינה עם השיר "מישל", בשאיפה להעפיל אל הגמר – שם הוא צפוי, לפי אתרי ההימורים, לסיים במקום השישי. שיר צרפתי-ישראלי דורש גם עיצוב ישראלי-צרפתי. ודווקא בסדר הזה. על המלתחה העכשווית של בתן חתום המעצב אור יאיר ביטון, שפועל מאז 2018 תחת השם Highlight Studio על קו תל אביב-פריז.
בינואר האחרון פתח ביטון בשכונת המארה בפריז חנות פופ-אפ שתפעל לאורך השנה הקרובה. בישראל, לעומת זאת, שמו עדיין אינו מוכר לרבים. בכל זאת, שוק האופנה המקומי נשלט בעיקר על ידי רשתות אופנה מסחריות ובגדי חתנים, אשר דוחקים לשוליים מעצבי בגדי גברים בעלי שפה עיצובית החורגת מהמיינסטרים. אלה מוצאים את מקומם בעיקר מעבר לים, שם שוק האופנה דינמי, פתוח וגדול.
10 צפייה בגלריה
"יצירת בגד לבמה זה תהליך מאוד מורכב". נועם בתן עם אור יאיר ביטון במדידות
(צילום: יחצ)
את החיבור לבתן טווה הסטייליסט והמנהל הקריאטיבי תומר אלמוזנינו, שעובד לצד ביטון בשנים האחרונות יחד עם צלם האופנה עומרי רוזנגרט. בדיאלוג משותף עם בתן ולאחר כמה אפשרויות של עיצובים, לרבות חליפה בצבע בורדו שנתפרה במקביל, הם התבייתו על חליפת העור השחורה.
"לצד הגאווה לייצג את המדינה על במת האירוויזיון דרך האמנות שלי – זו גאווה אישית", אומר ביטון בריאיון מיוחד ל-ynet המתקיים השבוע. "כילד שגדל בשכונת מצוקה בפתח תקווה, תמיד חלמתי לעשות דבר גדול ומשמעותי".
אור יאיר ביטון עם נועם בתן במדידות לאירוויזיון
(צילום: יחצ)
תהליך העבודה על הפרויקט, תחת מלחמה במזרח התיכון, ארך כחודשיים. בתן היה מעורב בהחלטות כמו קיצור אורך הז'קט וגזרת המכנסיים המעט רחבה, שנבחרה לאחר שלושה זוגות אחרים שנתפרו. בטוקבקים הישראלים, לעומת זאת, התרגשו פחות מהסגנון העיצובי. לצד תגובות מפרגנות, התמלאה הרשת בדעות מרושעות. "למה הוא לבוש כמו חשפן זול?", "הלבוש נקנה בבוטיק בוזגלו במגדל העמק בשנות ה-90" ו"נראה כמו ערס עם בגדי העור והמחשוף" – הן חלק מהתגובות.
"יש אנשים שיאהבו, יש אנשים שלא, יש אנשים שסתם רוצים להוציא קיטור באיזה טוקבק, ויש אנשים שפשוט מפרגנים מהלב", אומר ביטון בתגובה. "בסוף אי-אפשר לרצות את כולם. יצירת בגד לבמה זה תהליך מאוד מורכב ויש לקחת בחשבון פרמטרים רבים, כמו איך הבגד זז על הבמה, איך הוא מופיע על המסך וגם צריך להתאים לזמר עצמו. זו התוצאה ואנחנו שלמים איתה".
"גדל פה דור שצריך לאפס אותו מהר מאוד"
ביטון (34) נולד וגדל בפתח תקווה כבן יחיד, והוריו התגרשו כשהיה בן 15. אימו, לילי, נפטרה לפני שבע שנים. אביו, שאיתו חזר להיות בקשר לאחרונה, לא תמיד היה בתמונה. "זאת הייתה שכונה שאתה יכול להתעורר בלילה מפיצוץ של רכב על הכביש או ממישהו שדקר מישהו למטה", הוא משתף.
10 צפייה בגלריה
"כילד שגדל בשכונת מצוקה בפתח תקווה, תמיד חלמתי לעשות דבר גדול ומשמעותי". אור יאיר ביטון
(צילום: עומרי רוזנגרט)
פתח תקווה עלתה החודש לכותרות לאחר הרצח המזעזע של ימנו זלקה על ידי חבורה של בני נוער. "זה יכול לקרות בכל מקום, אבל הכול מתחיל ונגמר בחינוך. גדל פה דור שצריך לאפס אותו מהר מאוד. מהר מאוד. למזלי, אמא שלי שמרה עליי מכל משמר. היא הייתה העוגן שלי. מי שאני היום זה רק בזכותה, אחרת הייתי יכול להתדרדר למקומות לא טובים".
מה שעוד שמר עליו הוא הכדורגל. מגיל שש החל לשחק בקבוצת הילדים של הפועל פתח תקווה, קריירה שאותה המשיך עד תחילת שנות ה-20 שלו. "היה לי כישרון, אבל לא הייתי עילוי. הייתי הרבה על הספסל", הוא נזכר, "אבל הכדורגל נתן לי עוגן וערכים טובים. דווקא זה שלא שיחקתי, חישל אותי ונתן לי עור של פיל בתעשיית האופנה. היום אני יכול להתמודד עם כל משבר. למדתי שמתוך מאבק ההישרדות אני הכי טוב, וכשאני על הקצה, יוצאים ממני הדברים הכי טובים".
זה בית שעודד אסתטיקה?
"לא, גדלתי בבניין שעד היום נראה שבור ומרוסק. אני חושב שהאסתטיקה שלי התפתחה מתוך OCD להרמוניה. שהכול יהיה מסודר בעיניים".
בכדורגל יש את אלמנט השחקן הקבוצתי ואלמנט תחרותי. עד כמה אימצת את זה כמעצב אופנה?
"במהות שלי אני סוליסט. גדלתי כבן יחיד שבילה הרבה שעות לבד בבית. זה גורם לך לפתח מעין שריון הגנה, מנגנון שליטה על החיים שלך, וגם בעסק שלי אני מרגיש צורך בהגנה יומיומית. יש לי כמובן צוות, אבל בסופו של יום, אני רואה את הדברים כמו שאף אחד אחר לא רואה. נניח בעבודה עם תומר, יש תמיד חילוקי דעות, אבל אנחנו מוצאים את האמצע. אני לומד לשחרר ולפתוח את עצמי לדעות נוספות ולהאציל סמכויות. בסופו של דבר אני חי בארץ ומנהל מרחוק חנות בפריז, אז אני חייב לסמוך על העובדים שלי וללמוד לשחרר".
10 צפייה בגלריה
"יש לי קהל אמריקאי ואסייתי שרוכש אצלי המון". חנות המותג Highlight Studio בפריז
(צילום: Paul Fogiel)
את היילייט סטודיו הקים ב-2018 לאחר שלוש שנים שבהן עבד במותג נובוריש דוג של המעצב מעוז דהאן. תהליך הקמת המותג התרחש במקביל להחרפה במצבה הבריאותי של אימו, שנפטרה ב-2019 ממחלה קשה. "גרנו בבית החולים כל הזמן. במובן מסוים העבודה הייתה עבורי תרפיה", הוא משתף, "בכל פעם כשמישהו מהמשפחה או החברים היה בא להחליף אותי, זה היה בשבילי כמו בריחה, ללכת רגע ולעצב, לעשות משהו לנפש ולבטא את עצמי. הייתי צריך לשחרר את כל הכובד והנטל שהיה עליי".
בתחילת דרכו עיצב לגברים בלבד, אך בעקבות דרישה של לקוחות נשים, כיום המותג מוגדר כיוניסקס כאשר החלוקה היא 70 אחוז נשים, היתר גברים, שמחפשים בגדים בגזרות אוברסייז רחבות ורחוקות מהגוף.
"מעולם לא ניסיתי לחנך את הקהל הישראלי. תמיד עיצבתי קודם כל בשבילי, כי לא מצאתי את עצמי בחנויות וברשתות האופנה בארץ", הוא אומר. "מהרגע שלמדתי לתפור (לאחר קורס חוץ בשנקר, א"י), יצרתי לעצמי חולצות, מכנסיים וז'קטים. מפריט לפריט נולדה קולקציה ראשונה".
10 צפייה בגלריה
"מראש כיוונתי לאסתטיקה מחויטת". עיצובים של המותג Highlight Studio
(צילום: עומרי רוזנגרט)
סגנון הלבוש המחויט של ביטון יכול להיקרא כמעין התנגדות לקז'ואל הנגיש בישראל, כשמכנסי ג'ינס וטי שירט הפכו ללגיטימיים גם באירועי ערב. "מראש כיוונתי לאסתטיקה מחויטת. חברים שלי צוחקים עליי כל הזמן שאני לובש חולצות מכופתרות גם עם טרנינג ונעלי ספורט", הוא מוסיף. "סבא שלי, אברהם, היה עיראקי של פעם, נהג מונית שהיה מתלבש לעבודה במכנסיים מחויטים בגזרה גבוהה וחולצות מכופתרות עם שרוולים קצרים. כנראה שמשהו באסתטיקה שלו השפיע עליי".
10 צפייה בגלריה
"עם כל המלחמות כאן, קשה להחזיק מותג אופנה עצמאי בארץ". עיצובים של Highlight Studio
(צילום: עומרי רוזנגרט)
לצד זה, הוא מספר, אימץ השראות מקומיות. "יש בקולקציה 'מכנסיים שיתופיים' שהרעיון שלהם הגיע מהקיבוץ – זוג מכנסי ג'ינס One Size שניתן לכוונן עם רצועה לגודל אישי". בנוסף, הוא מעצב גם גופיות סבא, חולצות טי רחבות, חליפות ומכנסי קארגו בגזרה רחבה. על פיג'מה לבית ולחוץ הטמיע מחווה לאימו עם הדפס המשפט everything is possible for me, שהייתה אומרת לו מילדות.
"זה משפט יקר לליבי, שהוא גם מחווה לאמי אבל גם מסר ללקוחות שלי", הוא משתף. "עם עצמך מול המראה או לפני שאתה הולך לישון, זה נכנס לך לתת-מודע. זאת השליחות שלי".
"לא מסתיר בשום שלב את היותי מעצב ישראלי"
הסגנון שבו פועל ביטון מרפרר לאסתטיקה שמזוהה גם עם המעצב הישראלי הד מיינר, אשר פועל בענף האופנה הבינלאומי כבר למעלה מעשור ופתח דלתות רבות למעצבים שהגיעו אחריו כמו ביטון, גל נל דהן ויונתן כרמל מהמותג Vautrait. כמו מעצבים צעירים אחרים, הלך ביטון בעקבותיו, לרבות הצטרפות לשואו-רום "בום" שייצג את מיינר.
"הד פתח דלת למעצבים והראה שאפשר לעשות את זה מישראל", מפרגן ביטון. "אני זוכר שהסתכלתי עליו מהצד ואמרתי: 'וואלה, אפשר להביא מהישראליות שלנו לאירופה' ומיינר הוא הוכחה לכך. הוא היום כבר במקום אחר, אבל מה שהוא עשה זה מטורף".
ההתקבצות הסגנונית הזו של כמה מעצבים היא אולי הייצוא האופנתי המצליח מישראל אחרי ענף שמלות הכלה. הסיבה שהם יוצרים הדים בעיקר בחו"ל נעוצה בסגנון שהשוק המקומי עדיין לא פתוח אליו.
"לקהל הישראלי קשה להבין מה אנחנו עושים. אני נתקל בגברים שלא מבינים עד הסוף את העיצוב, ובפריז מסתכלים על הדברים אחרת", הוא מסביר. "יש שם תרבות לבוש ונראה לי שכאן מפספסים הרבה מעצבים מוכשרים. כולנו בחרנו למכור מחוץ לישראל, כי עם כל המלחמות כאן, קשה להחזיק מותג אופנה עצמאי בארץ. לא בטוח שתשרוד את מחר, בעוד בחו"ל יש יותר הזדמנויות כלכליות".
ובכל זאת, מבין כל שווקי האופנה הבינלאומיים שאליהם מעצבים נושאים עיניים, פריז הוא הקשה והתחרותי ביותר. פועלים בעיר מותגים רבים, וכדי להצליח בה נדרש גב כלכלי חזק. עם זאת, ביטון רואה בפריז יתרון גדול: חשיפה לתעשייה הבינלאומית ולקהל לקוחות שמבין אופנה, תיירים ממדינות שונות ויכולת לדיאלוג עיצובי בין ישראל לעולם. כעסק עצמאי קטן, הוא גם נתקל בקשיים לוגיסטיים והפקתיים, ודוגמה לכך הוא האתר שלו שלא עודכן מאז הקיץ שעבר.
10 צפייה בגלריה
"בסוף אני רוצה להלביש אנשים, להציע להם רעיונות חדשים". אור יאיר ביטון
(צילום: עומרי רוזנגרט)
גם הישראליות שלו לא תמיד מחליקה בקלות לאנשים בגרון. לא מזמן, הוא משתף, איש יחסי הציבור הוותיק שלו בפריז שלח לו מייל עם דרישה לחשוף את דעותיו הפוליטיות. "הוא רצה להבין מה עמדתי הפוליטית לגבי נתניהו, הממשלה ולגבי צה"ל. מה אנחנו עושים בלבנון ובעזה. זה לא כיף לקבל את זה, במיוחד מאדם שאתה משלם לו כסף והוא מכיר אותך הרבה שנים", מספר ביטון. "ואם אענה לך שאני תומך בחיילי צה"ל, אז לא תעבוד איתי יותר? כולם בתעשייה בפריז פרו-פלסטינים, ועם זאת אני לא מבטל את הדעה שלהם. בוא, בסופו של דבר אנחנו מתעסקים באופנה".
בין אם תרצה ובין אם לא, אתה בסופו של דבר מעצב ישראלי.
"אני לא מסתיר בשום שלב את היותי מעצב ישראלי. לא מזמן נכנסה לחנות לקוחה צרפתייה שהתעניינה בתיק מהקולקציה. כשהיא שאלה בקופה מאיפה אנחנו, המוכרת ענתה מישראל. היא עשתה פרצוף, החזירה את כרטיס האשראי לתיק ויצאה. יש תגובות כאלה, ולצד זה גם תגובות טובות של לקוחות ממדינות ערב שמגיעים ושמחים לדבר על התרבות, על המזרח התיכון. מבחינתם, אנחנו משפחה אחת גדולה".
ומה השלב הבא? להציג בלוח התצוגות של שבוע האופנה בפריז?
"בתחילת הדרך חלמתי על תצוגה בפריז, אבל היום אני מסתכל על זה בצורה אחרת. השאיפה שלי היא להתרחב בעולם. יש לי קהל אמריקאי ואסייתי שרוכש אצלי המון, והמחשבה כעת היא לפתוח חנויות פופ-אפ נוספות בבירות אופנה כמו טוקיו, לונדון, ניו יורק ומילאנו. כיום אני מוכר רק בחנות שלי בפריז".
10 צפייה בגלריה
"חשבתי על הקמה של קו נוסף, נגיש יותר, ללקוח הישראלי". חנות המותג Highlight Studio בפריז
(צילום: Paul Fogiel)
ובארץ?
"כרגע הבסיס של המותג בפריז, וחשבתי על הקמה של קו שני נוסף, נגיש יותר, ללקוח הישראלי. מאוד מורכב לייצר ולמכור בישראל, אז כרגע אני עובד בעיקר על עיצוב לבמה עם מוזיקאים כמו נגה ארז ודודו טסה. בשנה שעברה איבדתי את סבתי נורית בגיל 92. היא עלתה מבגדד ב-1951, וכילד היא וסבא אברהם גידלו אותי בזמן שאמא שלי הייתה בעבודה. היא הייתה החברה הכי טובה שלי בעולם, והיינו יושבים יחד ומקשיבים לדודו טסה והכוויתים על כוס תה אצלה בבית ומדברים על החיים.
"הפנייה שלי לדודו טסה הייתה בשבילה. שלחתי לו הודעה שסבתא שלי מאוד אוהבת אותו ואני רוצה להלביש אותו כדי לשמח אותה. הלבשתי אותו כמה פעמים להופעות בבארבי. גם הוא, כמוני, בא מהשכונה והצליח עם האמנות שלו. העבודה לימדה אותי לא לוותר לעצמי ולהמשיך קדימה בוקר-בוקר. בסוף אני רוצה להלביש אנשים, להציע להם רעיונות חדשים ובגדים ללבוש. זה, מבחינתי, אופנה".
