שמה של רשת הסושי ג'פניקה כיכב השבוע בכותרות החדשות, ולא בגלל הדגים או הסויה. במהלך הימים האחרונים הושלכו לעבר כמה מסניפי הרשת (בקריית אונו, נתניה, עפולה, רמת גן, הרצליה וראש פינה) רימוני רסס שגרמו לפיצוצים ולנזק רב, בנוסף לירי ולמטעני חבלה, על רקע סכסוך בין שתי משפחות הפשע מוסלי וג'רושי. הרשת הפופולרית מצאה את עצמה בלב סיפור פלילי שאין לו שום קשר לאוכל. היא הפכה מסיפור הצלחה מרתק לסיפור חדשותי מורכב.
סימני ירי על גבי חלונות סניף ג'פניקה בהרצליה
(צילום: רועי רובינשטיין)
אבל הרבה לפני שרימונים התפוצצו במסעדות, ג'פניקה הייתה המסעדה ששינתה את הדרך שבה ישראל אוכלת סושי. במובנים מסוימים היא הייתה המקום ששינה את פני הסושי בישראל. ג'פניקה לא המציאה את הסושי וגם לא ניסתה להיות המסעדה היפנית הכי אותנטית בעיר. להפך, היא הפשיטה את הסושי מהאריזה היוקרתית שהייתה לו עד אז, והורידה אותו ממסעדות היוקרה אל הרחוב. ג'פניקה הפכה את הסושי לזול, עממי, נגיש וכמעט יום-יומי, והנגישה אותו להמונים, בתוך תפאורה מגניבה ואווירה שמחה.
ג'פניקה לא הייתה מסעדת שף וגם אולי לא הגישה את הסושי הכי טעים בעולם, אבל הקונספט עבד, בעיקר כי זה היה מקום זול עם אווירה טובה שהתאים לחיך הישראלי, התלבש בול על לייף סטייל של צעירים והציע גם משלוחים. התפאורה הייתה מגניבה, המוזיקה טובה וכולם אהבו
שם נפתחה הדרך כמעט לכל הסושיות הזולות שבאו בעקבותיה: זה לא היה הסושי הכי מדויק, וגם לא זה שיגרום ליפנים להתרגש ולפודי'ס לגנוח מעונג, אלא סושי פונקציונלי - ובזול. סושי ישראלי, אם תרצו.
סושי לצעירים
לפני ג'פניקה סושי נחשב למוצר יקר שהיה נצרך בעיקר באירועים מיוחדים. הוא נתפס אז כמאכל אקזוטי מסתורי, כזה ששמור לבילוי מיוחד ומתוחכם. הוא לא היה מאכל יום-יומי, הוא לא היה משהו שמזמינים בצוהריים למשרד ובטח לא משהו שבני נוער קונים בערב עם חברים. באותן שנים כשמישהו רצה לאכול סושי, האופציות שעמדו בפניו היו מעטות ויקרות כמו יאקימונו ואונמי, והייתה גם ג'ירף, שהייתה חדשנית מאוד לתקופתה. אבל אז הגיעו הזוג אבי ושרון ליאני שהחליטו לעשות בדיוק את ההפך מהן.
ג'פניקה בשנותיה הראשונות
(צילום: ענר גרין)
הכול התחיל בשנת 2004 במסעדה קטנטנה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בין הרחובות פרישמן לגורדון. התקופה הייתה תקופת הפיגועים וליאני (שהחזיק אז בבית קפה בסמוך) הצליח לשכור חנות במחיר טוב. בעזרת סכום כסף קטן שקיבל מהביטוח לאחר ששבר רגל בתאונה, ליאני בנה מסעדה עם מטבח בקומה למטה ובר למעלה שתפס כמעט את כל החלל. הוא העמיד בבר ברמנים, מזג שיכר שזיפים זול ומשכר והגיש סושי. הרעיון העסקי שלו היה ברור - להציע סושי במחירים נמוכים משמעותית מאלה שהיו נהוגים אז, ולפנות לקהל רחב ולא רק למעט פלצנים חובבי המטבח היפני. הבחירה שלו בסושי נעשתה כי זמן קצר לפני כן הוא שהה בניו יורק ושם התוודע לסושי ולאוכל אסייתי, והחלום שלו היה להקים סושייה לצעירים, כזאת שאפשר להגיע אליה בכפכפים וגופייה.
ההשקה התרחשה בצוהרי יום שישי. המקום קושט בבלונים אדומים וקבוצת אנשים לא גדולה חגגה עם כוסות שיכר שזיפים ביד. עולם האוכל היה אז עדיין בחיתוליו.
מההתחלה השתרך תור מחוץ לדלת
ג'פניקה לא הייתה מסעדת שף וגם אולי לא הגישה את הסושי הכי טעים בעולם, אבל הקונספט עבד, בעיקר כי זה היה מקום זול עם אווירה טובה שהתאים לחיך הישראלי, התלבש בול על לייף סטייל של צעירים והציע גם משלוחים. התפאורה הייתה מגניבה, המוזיקה טובה וכולם אהבו.
מההתחלה השתרך תור מחוץ לדלת ותוך זמן קצר המסעדה הקטנה גדלה ובהמשך גם התפתחה לסניפים נוספים בתל אביב ומחוצה לה באמצעות מודל זכיינות. ג'פניקה השקיעה בנושא המשלוחים עוד הרבה לפני שלמדנו כאן בארץ להגיד וולט, והרבה מהכנסות הרשת באותה התקופה הגיעו משם.
ואגב משלוחים - ברשת גם זיהו את הצורך במטבח אסייתי מהיר יחסית, כזה שמגיע עד הבית, והציעה בתפריט גם מוקפצים ומנות רחוב שהיו פופולריות אז בתל אביב.
כבר מהסניף השני ליאני שמר על תפריט אחיד ועל מטבחים שפועלים בשיטה דומה בכל מקום, מה שהעיד על הכוונה להפוך לרשת בפריסה ארצית, ולהנגיש את הסושי לכל עיר מרכזית בארץ. במהלך השנים הם גם התחילו לייבא בעצמם את חומרי הגלם לרשת כמו אצות, אורז ורטבים. עד תחילת שנת 2015 רשת ג'פניקה מנתה 25 סניפים (20 בזכיינות וחמישה בבעלות ליאני), העסיקה אלפי עובדים ועשתה מחזורים של למעלה מ-200 מיליון שקל בשנה, לפי דיווחי הבעלים אז.
תפריט שכלל גם מוקפצים
(צילום: ירון ברנר)
וכך, מסניף לסניף, ג'פניקה הפכה את הסושי ממוצר נישתי לחלק מהתפריט השגרתי של הישראלים.
ואז הגיע אברמוב
בשנת 2015 בני הזוג ליאני עשו את אחד האקזיטים הראשונים בתחום המסעדנות, כשמכרו 25 סניפים של הרשת לאיש העסקים והמסעדן ברק אברמוב (לשעבר הבעלים של בני יהודה תל אביב ובארבע השנים האחרונות הבעלים של בית"ר ירושלים), שהיה אז אחד מזכייני הרשת והפעיל כעשרה סניפים של ג'פניקה. לפי פרסומים בתקשורת הסכום ששילם אברמוב למוכרים היה 50 מיליון שקל, וחלקם של בני הזוג המייסדים בזמן המכירה היה 60 אחוז ברשת, והשאר של חבר מהמילואים שנכנס כשותף.
סושי להמונים
(צילום: ענר גרין)
לפני שהיה איש עסקים עבד אברמוב כשוטף כלים בבית קפה וניהל את המזנון בתיאטרון הבימה. כשנכנס לתמונה הוא לא היה איש עסקים מבחוץ שבא להשקיע במותג מצליח, אלא הכיר את הרשת מבפנים והיה אחד הזכיינים הגדולים שלה. הוא הכיר את המספרים, את הספקים ואת כוח הקנייה. הוא המשיך להרחיב את המותג ולשמור על מחירים עממיים יחסית והפך אותו לעסק רציני. רק לפני כחודשיים פורסם כי אברמוב מכר כ-20 אחוז מהרשת ללאומי פרטנרס, עסקה שאמורה להזרים אליו מאות מיליוני שקלים (כ-200 מיליון שקל). היום מונה רשת ג'פניקה כ-43 סניפים בכל הארץ (חלקם כשרים), כך על פי האתר הרשמי של הרשת.
אחרי הרכישה של ג'פניקה, אברמוב המשיך להפעיל מכרזים של מזנונים כמו זה באצטדיון טדי בירושלים ובספארי ברמת גן. בשנת 2018 הוא נעצר בחשד להלבנת הון ועבירות מס, וכארבע שנים לאחר מכן הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגדו ולסגור את התיק.
ברק אברמוב באחד מסניפי ג'פניקה
(צילום: צביקה טישלר)
אברמוב היה מקורב בעבר לאחים מוסלי, שעומדים בראש ארגון פשיעה שצמח בכפר שלם בתל אביב. אולם עם הזמן התקרב דווקא למשפחת הפשע היריבה - משפחת ג'רושי - וגורמים במשטרה ציינו שכאשר החל הסבב הנוכחי בסכסוך בין שני ארגוני הפשיעה, החליטו אלה כנקמה לפגוע ברשת שבבעלותו.
בימים אלה, כאמור, היא עולה לכותרות שוב ושוב בגלל רימונים, ירי והרבה אלימות. המייסדים לא הסכימו לקחת חלק בכתבה זו, וקל לשכוח שעד לא מזמן היא הייתה רק שם נרדף לרול סלמון בזול.
