תוך פחות מארבע שנים עשו היזמים דני בריקמן ועמית צימרמן אקזיט של כמיליארד דולר, כשחתמו על הצהרת כוונות שבמסגרתה צפויה חברת Cyera לרכוש את הסטארט-אפ שהקימו בתחום הסייבר — Oasis Security. לפני הכל, זהו צעד יוצא דופן ומרגש של אקזיט כחול-לבן, כל ישראלי, כאשר גם הרוכשת וגם הנרכשת הן חברות ישראליות, ובפועל זהו האקזיט הכל ישראלי המהיר ביותר למיליארד דולר.
"הכל התחיל בצבא, כשהוא כל הזמן היה בא לשולחן שלי, מסתובב סביבי ושואל מלא שאלות", אומר דני על שותפו עמית. השניים סוחבים פז"מ ארוך שהחל בשירות משותף ביחידת 81 של חיל המודיעין, והמשיך כל הדרך לאקזיט. "אנחנו כמו זוג נשוי, גם אם לרגע נמאס לנו אחד מהשני, מיד למחרת אנחנו שוב מתאהבים אחד בשני. זה בלופים".
חיבור שהחל עוד בצבא. מייסדי אואזיס, עמית צימרמן (משמאל) ודני בריקמן
(צילום: אוהד קב)
כל הדרך מלמטה
עמית בן 36, נשוי, אבא לפעוטה ועוד אחד בדרך, דני בן 33, רווק. לשניהם יש הומור משותף, הם משלימים את הסיפורים ואת המשפטים האחד של השני. דני גדל ברמת גן, הוריו עלו מרוסיה בשנות ה-90, פחות משנה לפני שנולד. המשפחה המורחבת – אמא, אבא, סבים וסבתות גרה ביחד בדירת שלושה חדרים וכשהוריו עבדו 14-12 שעות ביום, הוא גדל עם הסבים והסבתות וקיבל חינוך סובייטי נוקשה, כשאת ההורים הוא פוגש בעיקר בסופי שבוע. כדי להרוויח דמי כיס החל לעבוד כבר בגיל 8 בחברת התוכנה של אבא שלו וגם מחוץ לבית לא היה פשוט, כאשר בשכונה ברמת גן ספג מדי פעם קללות והתנכלויות על רקע מוצאו הרוסי ונקלע לקטטות.
"גדלתי בשכונת עלית ברמת גן מהצד השני של הבורסה, שנות ה-90 לאנשי העלייה הרוסית לא היו קלות. הייתי מדבר עם ההורים שלי ברוסית בצד כדי שאף אחד לא ישמע, כמות הפעמים שנכנסתי למצבים אלימים שלא מרצוני היו רבים. הייתי תלמיד בתיכון אהל שם ברמת גן, בבית חינכו אותי לזה שלא מגיע לך כלום, אתה צריך להיות תלמיד טוב, לעבוד כדי להשיג ולנצח. חינכו אותנו להבין שיש תקרת זכוכית, ועד היום יש תקרת זכוכית. למי שעלו מרוסיה לא היו קשרים, אצל האחים שלי בשנות האלפיים זה כבר היה קצת אחרת, אבל בי זה משהו שמאוד טבוע".
ואיך כל זה מוביל לפסגת הטכנולוגיה העולמית ואקזיט של מיליארד דולר?
"זה הדרייב הפנימי. מרוב שאתה רוצה להמשיך קדימה, לא אכפת לך לחטוף כמה מכות".
משלימים את המשפטים אחד של השני
(צילום: אוהד קב)
ומה אומרים ההורים היום?
"ההורים מאוד גאים. סיפור ההצלחה שלי כמי שהתחיל עם חשבון בנק עם הספרה אפס, מרגש לא רק את המשפחה שלי ואת ההורים שלי שבנו את עצמם מאפס, אלא זה מרגש גם את החברים שלהם מהעלייה הרוסית. וזה משמעותי לשמוע את התגובות שלהם ולדעת שאני גורם גם להם לגאווה".
גם סיפור החיים של עמית, שגדל ברעננה, הוא סיפור קשה. כשהיה בן עשר אביו נהרג בתאונת דרכים, טראומה שמהווה את המקפצה שהזניקה אותו קדימה.
בריקמן: "מבחוץ, המסע היזמי נראה כמו הצלחה וכותרות בעיתון, אבל בסוף אתה מתמודד נגד איתני טבע כשאתה מנסה להביא שינוי וחשיבה חדשה, להזיז בינות כמו שאנחנו מזיזים ולבצע דברים שאנשים לא רגילים אליהם. בסוף ההקרבה היא עלינו ויש לה חתיכת מחיר שלא כולם רוצים לשלם, ושלא לכולם נעים לדבר עליו"
"לאבד אבא בגיל עשר זה אירוע משנה חיים שהפך אותי לחלק גדול ממי שאני היום. לא הייתי תלמיד טוב, אובחנתי עם הפרעות למידה ולא הבינו למה אני כל הזמן יוצא מהכיתה ולא לומד ולא מכין שיעורי בית. לקח לי שנים להבין שזו תכונה ולא בעיה. אמא שנשארה איתנו לבד, דחפה כל הזמן קדימה, ולמזלי עודדה אותי לעשות מה שמעניין אותי בין אם זה לגדל זוחלים או להעיף רחפנים. היום כהורה אני עוד יותר מעריך את מה שהיא עשתה בשבילי, וגם בית הספר שלמדתי בו ונתן לי לסיים בגרויות מחוץ למסגרת. הגעתי לתחום למרות שגדלתי רחוק מטכנולוגיה, בבית חרושת למכונות צביעה שם עבדתי ביחד עם סבא שלי. גם התחביבים שלי לא היו בדיוק סייבר, אבל כשהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בצבא, נעלתי את עצמי בחדר והתחלתי לחרוש על המשהו הזה שעניין אותי בתחום, וככה התקבלתי ל-81".
זה היה ב-2007 והמשהו הזה עוד לא נקרא סייבר, אבל עמית כבר התעניין במערכות מיחשוב, בשאלה היכן הן פגיעות ובתהייה איך יש מי שמנצלים אותן לרעה או לטובה.
"וכשזה התחיל לסקרן אותי, זו הייתה הפעם הראשונה שישבתי על התחת ופשוט למדתי את התחום, והיום אני מבין שהיכולת שלי להתעניין וללמוד לבד היא לא הפרעת קשב, אלא היא תכונה, לצד הדינמיות והתזזיתיות שלי. ואז גם הפסקתי לקחת ריטלין. תמיד צחקו עליי ביחידה שיש לי כיסא אבל שאני לא יושב עליו, כי זה מה שאני אוהב: לזוז ולחבר בין נקודות. ואני תמיד הייתי אומר לאנשים שהרעיונות הכי טובים יגיעו כשתקבעו לשבת ליד מישהו, ואני מאמין בזה עד היום. בזה ובמוזיקה. בכלל כשדני ואני פוגשים מישהו אנחנו ישר מדברים איתו על מוזיקה".
בריקמן וצימרמן עם המייסדים של Cyera, יותם שגב, יונתן איתי ותמר בר־אילן. "יש לנו שורשים דומים ואותו רעב" | צילום: אוהד קב
(אוהד קב)
דני: "זה נכון. אם יש משהו שלקחתי איתי לארצות הברית זה 20 קילו תקליטים. כשעמית הגיע לצבא, הקונספט של האקר לא היה מוגדר היטב. היום אנחנו עושים קורסים ומחנכים ילדים לפעול כמו עמית, לחשוב מחוץ לקופסה, לצאת מאזור הנוחות ולחפש פתרון לבעיות שלא חשבו עליהן".
מחיר ההצלחה
העבודה הקשה של השניים מתגמלת כלכלית, לפי ההערכות חלקם המשותף בחברה עומד על בין 20 ל-30 אחוזים — כך שהסכום אותו יקבלו במזומן ובמניות נע בין 200 ל-300 מיליון דולר. אבל להצלחה הכלכלית יש גם מחירים אישיים ומשפחתיים כבדים. "ראיתי את האודיסאה ויש שם ציטוט שאומר the power of the sacrifice is in the cost of the person making it, וזו שורה שגרמה לי לחשוב גם על המסע היזמי וגם על החיים", אומר דני. "מבחוץ, המסע היזמי נראה כמו הצלחה וכותרות בעיתון, אבל בסוף אתה מתמודד נגד איתני טבע כשאתה מנסה להביא שינוי וחשיבה חדשה, להזיז בינות כמו שאנחנו מזיזים ולבצע דברים שאנשים לא רגילים אליהם. בסוף ההקרבה היא עלינו ויש לה חתיכת מחיר שלא כולם רוצים לשלם, ושלא לכולם נעים לדבר עליו", ממשיך דני ועמית אומר שזה בסדר שהשותף שלו לוקח את מרבית זמן השיחה, כי "יש מספיק מחירים לדבר עליהם", ודני משלים ש"אצל עמית זה המחיר המשפחתי".
עמית: "הבת שלי נולדה תוך כדי השנה שבה דני ואני קיבלנו את ההחלטה שנעבור לארצות-הברית, להיות קרובים לשוק. טסתי הרבה ויצא שגם אם הייתי בבית, בפועל החדר הנוסף בבית הוא משרד ואני לא רואה את הילדה שלי כי אני חי על שעון החוף המזרחי. זו הקרבה מאוד גדולה גם במערכת הזוגית — וכשיש ילדה זה מעצים עוד יותר את המחיר.
"בסוף כדי להצליח, אתה חייב לצאת מאזור הנוחות ולחיות בחוסר הנוחות לפעמים גם ברמה שהיא מעבר למה שהגוף מסוגל לו נפשית ופיזית. אתה גם לא ישן, אתה גם כל הזמן בטיסות ואתה גם מאוד לבד מבחינה מנטלית ואין לך עם מי לדבר או לחשוב, חוץ מהשותף שלך שגם הוא עסוק בבעיות שלו. תכלס, אף אחד לא מבין אותך ואתה חייב לקבל את ההחלטות בעצמך, כמו ההחלטה שקיבלנו שאנחנו חייבים לעבור לארצות הברית כדי לנהל את הביזנס כמו שצריך".
ואתם נוחתים שם ב-6 באוקטובר 2023.
"ובבוקר הארור של ה-7 באוקטובר, אני ועמית יושבים בחדר המלון שלנו בניו יורק, ורואים מה קורה בארץ ומתקבלת החלטה שעמית עולה על הטיסה האחרונה שיצאה הביתה, כדי לחזור ולנהל את הסייט שלנו בארץ בזמן כל כך מורכב. אני נשארתי במלון בניו יורק עם חמישה זוגות תחתונים שהבאתי לשהות של כמה ימים. עיר שאני לא מכיר, שאין לי בה אף חבר, בטיים זון אחר כשאני מחובר כל הזמן למה שקורה בבית, וצריך לעבוד גם מול האנשים שנשארו בארץ וחווים חוויות קיצוניות ולהחזיק את העולמות האלה..."
עמית: "אני באמת חושב שלי היה יותר קל מאשר לדני באותה תקופה. הדבר הקל הוא לנהל את הסיטואציה כשאתה נמצא בארץ ומרגיש על בשרך מה עובר על האנשים בתוך אי ודאות מאוד עמוקה שכולנו היינו בה. הלבד שדני מדבר עליו מאוד מובן בזמן כזה, וחוץ מיזמים שחוו את זה, אין אף אחד שמבין אותך ולאף אחד גם אין זמן להתעכב איתך על זה".
אז אנחנו עדיין בעולם המחירים ששילמתם ושאתם משלמים, אבל בואו, גזרתם וואחד קופון.
דני: "המחירים גם מעידים על הקופון, אבל גם מסבירים את המהות שלו, אם ניקח את הסיפור של עמית שחזר לארץ אחרי ה-7, הבנו שאנחנו רוצים לייצר בתקופה המטורפת הזו בישראל בית חם, והסיפור הכי מרגש שאני זוקף המון לזכותו של עמית, זה למשל כשהיה יום קשה בעזה והחלטנו לאפשר לאנשים לעבור לכמה ימים לעבוד מהבית כי הבנו שאנשים צריכים זמן לעכל את זה – ראינו שיום אחרי זה 90 אחוז מהעובדים כבר הגיעו למשרד מרצונם".
יבגני דיברוב. "מרגש אותנו להראות לדור הבא שהכול אפשרי ואסור לוותר"
(ריאן פרויס)
עמית: "חלק מהתרבות שעבדנו עליה זה ליצור סביבה תומכת בתוך החברה והראיה לכך היא שגם כשנותנים לעבוד מהבית, עדיין המשרד בנוכחות מאוד מרשימה כי אנשים אוהבים להיות אחד עם השני".
דני: "כשנשארתי בארצות-הברית ועמית חזר לישראל, הייתי מאוד לבד, לא היה לי עם מי לחלוק, ועמית היה נשאר ער בארץ עד שתיים בלילה כדי לדבר איתי על מה אני מרגיש וחווה".
היום שאחרי האקזיט
למרות ההצלחה הענקית, שניהם מתעקשים שהכסף לא ישנה אותם. "הכסף ישנה את מה שאנחנו מסוגלים לעשות, אבל הוא לא ישנה אותנו", אומר דני.
בחייאת דני, תווית מחיר של מיליארד דולר מוצמדת אליכם עכשיו.
"זו תווית שמביאה איתה אחריות, אפשר לברוח מהאחריות הזו ולחיות חיים כמו הרבה אנשים שיש שיקטלגו אותם נהנתנים, אבל כל אחד והטבע שלו. לעמית ולי יש עוד חלומות להגשים ואנחנו גם מאמינים שלתת מהאנרגיה שלנו לאנשים סביבנו זה הדבר הכי אגואיסטי שאתה יכול לעשות כי אתה מקבל כל כך הרבה בחזרה אחרי זה. אני חושב שלהשקיע את היכולות שלך ולפתוח דרך לאחרים זו הגאווה הכי גדולה שלי ושל עמית. זה מה שחשוב לנו, ולא חשבונות הבנק שלנו. חשוב שהעובדים שלנו יצאו מהסיפור הזה מאוד מבוססים, ואגב זה גם לא המסע האחרון שלנו איתם. החיים ארוכים ויש לנו משימה ענקית לעשות עם סייארה, ואלוהים יודע כמה זמן זה ייקח וגם ברור גם לי וגם לעמית שאנחנו אנשים של בנייה ויצירה ושל אנשים ובטוח שזה לא יהיה המסע האחרון שלנו עם האנשים שלנו".
עמית: "אני מזדהה עם כל מילה של דני ומוסיף כמה ההחלטה למכור הייתה קשה. בכתבות זה נשמע זוהר, אבל זו ההחלטה הכי קשה שקיבלנו והסיבה העיקרית לזה הייתה כי חשבנו כל הזמן על העובדים שלנו. זה אנשים שחלקם הלכו אחרינו כשבקושי שולחן היה לנו במשרד, והם שמים איתנו את הזמן שלהם והזמן עם המשפחות שלהם והולכים אחרינו, ולנו חשוב שמה שנעשה בהמשך הדרך בסייארה זה משהו שיפתח אותם גם אישית וגם מקצועית, ולכן החבירה עם סייארה כל כך טובה ולכן הנקודה שהכי דיברנו עליה דני ואני זה העובדים. איך המהלך הזה יקדם אותם גם אישית וגם מקצועית ואיך הוא ימצב אותם להמשך הקריירה. איך לעשות כך שהרוב המוחלט של האנשים, משני צידי האוקיינוס, נשארים איתנו במלוא הכוח, וזה לא ברור ברכישה מהסוג הזה".
ללא ניהול ובקרה מתאימים, סוכני AI עלולים לקבל גישה רחבה מדי ולגרום לדליפת מידע, להשבתת תהליכים קריטיים ולנזק משמעותי לעסק
מיד אחרי שהשתחררו מהצבא הקימו את אואזיס. הם עשו זאת מתוך אמונה והבנה מרחיקת ראות שהמהפכה הגדולה הבאה בעולם הסייבר לא תגיע מכיוונם של בני האדם, אלא משלל הזהויות הלא-אנושיות ומסוכני ה-AI, שאת הנוכחות שלהם במערכות הטכנולוגיות יש לזהות ולאבטח. תחום הזהויות הלא-אנושיות היה עדיין קטגוריה שולית יחסית, אבל דני ועמית האמינו שבעולם שבו תוכנות, שירותי ענן וסוכני AI מקבלים הרשאות ופועלים באופן עצמאי, ניהול הזהויות האלה יהפוך לאחד האתגרים הגדולים ביותר של עולם הסייבר.
רבים חשבו שהם מקדימים את זמנם, אבל בתוך פחות מארבע שנים, עם התפוצצות ה-AI, הפכה אואזיס לאחת החברות המובילה בעולם בתחומה. כעת, רכישתה על ידי סייארה מהווה חיבור חלוצי של שני תחומים שהתפתחו במשך שנים בנפרד — אבטחת דאטה ואבטחת זהויות. החיבור נועד לאפשר לארגונים להבין, לנהל ולאכוף את הקשר שבין המידע הרגיש שלהם לבין כל זהות, אנושית או לא-אנושית, המבקשת לגשת אליו. הצעד מרחיב את מנעד האבטחה של סייארה, שתוכל לשלב בפלטפורמה אחת הגנה על דאטה ו-AI, זהויות וסוכני AI עבור הארגונים הגדולים בעולם. אואזיס תפעל כיחידה עצמאית בתוך סייארה ותמשיך להוביל את תחום אבטחת הזהויות הלא-אנושיות.
הרכישה מגיעה בנקודת מפנה בתעשיית הסייבר. ארגונים עוברים במהירות משימוש ניסיוני בסוכני AI להטמעה ופריסה רחבה שלהם במערכות הליבה. כלומר, שסוכני AI אינם רק צורכים מידע, הם מאתרים אותו, מנתחים אותו, משלבים בין מקורות מידע שונים ומבצעים פעולות באופן עצמאי. כל אינטראקציה כזו מתחילה בזהות לא אנושית שמבקשת גישה למידע.
מהי זהות לא אנושית?
"עידן הבינה המלאכותית הכניס כוח עבודה חדש שפועל בתוך הארגון – את סוכני ה-AI שמפעילים תהליכים שמשפיעים ישירות על הפעילות העסקית, הלקוחות ועל ההכנסות. כדי לפעול, סוכני AI, אפליקציות ושירותים אוטומטיים אחרים משתמשים בזהויות לא אנושיות, כמו חשבונות שירות, מפתחות API וטוקנים. הזהויות האלה מאפשרות להם להתחבר למערכות ולגשת למידע, בדומה לשם המשתמש ולסיסמה של עובד. אלא שסוכני AI יכולים לפעול במהירות ובקנה מידה עצום, להשתמש במספר רב של זהויות ולהתחבר למערכות רבות. ללא ניהול ובקרה מתאימים, הם עלולים לקבל גישה רחבה מדי ולגרום לדליפת מידע, להשבתת תהליכים קריטיים ולנזק משמעותי לעסק".
ולמה חשוב לנהל אותם?
"כי ניהול זהויות לא אנושיות וההרשאות של סוכני AI הוא כבר לא רק צורך אבטחתי. הוא תנאי ליכולת של העסק לאמץ AI, להפעיל תהליכים חדשים ולצמוח במהירות, תוך שמירה על רציפות הפעילות והגנה מפני מתקפות. פלטפורמת אבטחת הדאטה של Cyera מאפשרת לארגונים להבין איזה מידע יש להם, היכן הוא נמצא ועד כמה הוא רגיש. עם היכולות של אואזיס לניהול זהויות לא אנושיות והרשאות הגישה של סוכני AI, הפלטפורמה תחבר בין המידע הארגוני לבין הזהות שמבקשת לגשת אליו והסוכן שמשתמש בה. כך ארגונים יוכלו להרחיב את השימוש ב-AI בביטחון, להגן על התהליכים שמניעים את העסק ולבנות ארגון מתקדם ועמיד יותר בפני מתקפות", מסביר עמית.
אחוות תלפיות ו-81
לצד היותה עסקת רכישה של סטארט אפ ישראלי על ידי חברה חיצונית, זוהי נקודת מפגש מחודשת בין יזמים שנולדו מתוך אותו אקוסיסטם טכנולוגי, שמדברים ישראלית שוטפת על מדים, שגדלו באותה מערכת צבאית. את מייסדי Cyera — יותם שגב, יונתן איתי ותמר בר-אילן — מכירים דני ועמית עוד מתחילת הדרך שלהם בתלפיות וב-81. וכך מי שיצאו מהצבא והקימו חברות משלימות באזרחות, מאחדים עכשיו כוחות בישראל ובארצות-הברית, כדי לבנות את פלטפורמות סייבר שאפתנית.
מייסדי סייארה תמר בר אילן ויותם שגב
(צילום: אוראל כהן)
"לצערנו אין הרבה חברות ישראליות בצמיחה שמסוגלות לעשות עסקת ענק כמו שעשינו עם סייארה. בישראל יש אגו, כל אחד רוצה לרוץ עם החלום שלו ולנצח בעצמו, להיות הכי גדול וכמו שאנחנו רואים ויודעים מהפוליטיקה, אנחנו לא טובים בלהתחבר ולעשות שלם שהוא גדול מסכום חלקיו, אבל זה מתבקש בשוק, כי גם ההיכרות האינטימית וגם השפה המשותפת מאפשרות לבנות משהו שלא היה כמותו במדינת ישראל גם מבחינת קצב הגדילה וגם מבחינת הובלת שוק הסייבר", אומר דני.
כשהם מדברים על סינרגיה ואינטימיות הם מתכוונים לכך שסייארה ואואזיס באות ממה שהם מכנים "אותה משפחה", בהפרש של שנתיים.
"המשפחה היא קודם כל תלפיות ספציפית, שם אני התחלתי את המסע בצבא עם שלושת המייסדים של סייארה. בהמשך פגשתי את עמית ביחידה 81 של חיל המודיעין, שהסיסמה שלה היא להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. הכרנו כשעמית פנה אליי וביקש 'תן לי חמישה אנשי צוות, תבואו ונמצא פתרון'. הפתרון היה עבור בעיה שנשפכו עליה אלפי שעות עבודה. לקח עוד שנה, והבאנו פתרון שזכה בפרס ביטחון ישראל, ומה שהוביל לכך הייתה היכולת האדירה של עמית לגרום להמון ארגונים במערכת הביטחון וצה"ל להוריד המון אגו ולשתף פעולה. זה בהחלט מזכיר גם את הדרך שעשינו באואזיס".
גורמים שמן הסתם מעורבים עכשיו ברכישה שלכם על ידי סייארה.
דני: "האמת היא שבאופן מעניין ובלי לתת שמות, יש קשר בין הדברים".
עמית: "דני שיתף את השורשים שלנו ואת זה שהגענו מ-81, מקום שבו מלמדים אותך להפוך כל בעיה בלתי אפשרית לפתרון לאפשרית, ואיך לשבור הרבה חומות בעזרת שיתוף פעולה. ספציפית החיבור של היכולות שלנו עם היכולות של סייארה, מוביל אותנו למטרה שהצבנו לעצמנו – להשיג ולכבוש נתח שוק כמה שיותר גדול בתחום שבו אנחנו עוסקים".
ואיך החיבור עצמו מבחינת האנרגיה, והווייב בין שתי חברות ישראליות?
"גם אנחנו כפאונדרים וגם הצוות שלנו מכירים אחד את השני, נעזרנו אלה באלה במעלה הדרך, בגיוס, במכירות, יש לנו שורשים דומים וגם רעב דומה והתאמה תרבותית, וזה לא מאפיין כל רכישה. זה מצב מיוחד שסייארה כחברה ישראלית גדולה עם עוצמה יכולה להעיף קדימה את מה שבנינו באואזיס. הרי אם נחזור חמש שנים לאחור, היה קשה לחלום בישראל על חברות בסדר הגודל של סייארה, אין לזה תקדימים ולפני עידן וויז וארמיס, לא היה בכלל את המצפן הזה, החלומות היו קטנים וזה מדהים לראות איך ישראל מצליחה לייצר הצלחות כאלה וגם ליצור חיבורים מהסוג של אואזיס וסייארה. בחיבור הזה שתי החברות מביאות עוצמה גם ביזנסית וגם טכנולוגית, ואנחנו בונים ביחד חברת ענק ישראלית שלא הייתה כמותה בישראל, שמשפיעה לא רק על השוק המקומי, אלא גם החוצה".
עסקאות מעבר לים
והחוצה, זה אומר שהשניים הבינו מהר מאוד שכדי להצליח בתחום הם חייבים להיות קרובים ללקוחות הגדולים באמת והעתיקו את מגוריהם לארצות הברית. "להקים עסק זה קשה, אתה כל הזמן חייב להיות בעלייה, ולצד זה החלטנו החלטה לא פשוטה — ששנינו כמייסדים נעבור לחיות בארה"ב. הבנו שאנחנו צריכים להיות קרובים לשוק ולהרגיש בעיניים ובבטן ובלב מה הלקוחות שלנו רואים וחווים, מה עובר עליהם, מה הם צריכים", אומרים השניים. "אנחנו מאמינים שמכאן נצליח לדחוף להצלחה עסקית, וזה גם בשביל עשרות האנשים בישראל שבאו אחרינו לחברה, כי הם האמינו שנצליח להביא תוצאות".
דני: "אחד המשקיעים שלנו, גילי רענן מסייבר סטארטס, אמר לנו: 'בניתם בישראל חברה שיודעת לפתור בעיות טכנולוגיות משמעותיות, כדי שנהפוך את החברה לביזנס, צריך עכשיו לבנות חברה בארה"ב, לייצר תרבות ארגונית, לגייס אנשים ולבנות מנוע שיכול להוביל ביזנס משמעותי. זה עושים רק כשבונים סייט בארה"ב ומחברים אותו לסייט ולתרבות בישראל".
כלומר, אין שום דרך לעשות את זה כשאתה יושב מעבר לאוקיינוס?
עמית: "שום דרך והיום אנחנו מבינים את זה. אתן לך סיפור. דני ישב כאן ביום עבודה רגיל בניו יורק ופתאום לקוח שולח לו הודעה וכותב שהוא פנוי בערב לפגוש אותו לדינר בשיקאגו. דני קם, לקח את הדרכון ואת התיק, קנה בגדים יותר יפים בדרך וישב עם הלקוח לארוחת ערב. זה לא אומר שלא יצא לנו כבר לטוס גם מישראל לארה"ב לפגישה ולחזור תוך 24 שעות, אבל הקרבה הזו כל כך חשובה. קשה לסגור ביזנס בזום, זה לא אותו הדבר כמו לשבת מול הלקוח ולהרגיש אותו, להבין מה כואב לאנשים ומה מניע אותם".
גילי רענן. בין המשקיעים
(צילום: רון שלף)
דני: "אז לכל מי ששואלים מי לעזאזל קונה בגדים בכל חנויות הענק האלה בשדות התעופה, אז הבדיחה היא עליי. למדתי על בשרי למה הן קיימות".
הזכרת קודם את ארמיס שעשתה אקזיט ענק של כ-8 מיליארד דולר. עד כמה דומים השורשים שלך ושל המייסד, יבגני דיברוב, גם הוא בן למשפחת עולים מברית המועצות.
"יבגני ואני דיברנו כמובן על השורשים שלנו. לשנינו היה סיפור מורכב. יבגני הוא רול מודל להרבה מאוד אחים שלנו, דור אחד וחצי של רוסים בישראל נושאים אליו עיניים, ואם יש משהו שאת שנינו מאוד מרגש זו האפשרות להראות לעוד חבר'ה שהכל אפשרי ושאסור לוותר, שיש לכולם הזדמנות".
מה יש לכם לומר על מצב ההייטק בישראל, על הפיטורין, הפחד של העובדים מפני השתלטות ה-AI?
"כמו בכל העולם גם בישראל תעשיית ההייטק עוברת שינוי משמעותי בגלל ה-AI, אז נכון שמצד אחד ישראל פתחה פער שלילי כי לא שמנו את הפוקוס שלנו על הנקודה הזו, אבל מצד שני, כמו שאופייני לישראלים, רואים התאוששות מהירה. אצל ישראלים, איך שאנחנו רואים שעשינו טעות, אנחנו ממהרים לתקן ולהתאושש ולכן היום כבר רואים סימנים יפים של הייטק ישראלי שמתבגר ומשתנה ומתאים את עצמו לעולם. טעויות זה חלק מהלמידה. הרי כל מה שאנחנו זה סט הטעויות שעשינו. אנחנו נחזור לתקופה של פריחה ועשייה וזה יקרה יותר מהר ממה שכולנו מדמיינים. אנחנו רואים איך הקרקע זזה ויש פה תיקון".
אלא שעבורכם הפריחה של ה-AI היא ברכה.
"נכון, לנו זה עשה מדהים וזה היה הימור מחושב היטב. אבל עכשיו כל ההייטק הולך לעשות תיקון כדי להתאים את עצמו לעולם הזה. בכלכלה נהוג להגיד שיש מערכות שככל שאתה מכה אותן כך הן מתחזקות. זה כמו שבמאקרו כלכלה תופסים מיתון כמשהו חיובי — ככה אני מסתכל על ההייטק הישראלי של הזמן האחרון. כמו מיתון עסקי רגעי שיוציא אותנו הרבה יותר חזקים".
רגע לפני סיום מבקשים השניים להדגיש שההצלחה של ההייטק הישראלי בנויה קודם כל על האנשים שעושים אותו, ושלא רק המתכנתים או אנשי המוצר הם אלה שמריצים את התעשייה קדימה, אלא כל המעגלים בחברות השונות.
"באואזיס, כמו בהרבה מאוד חברות ישראליות, זה קודם כל האנשים. קחי למשל אצלנו את האייץ' ארית שלנו, יעלי אלב, שהיא אחת הדמויות שעזרו לנו לקחת את החברה קדימה, כשעמית עבר אחריי לארצות הברית, היא המשיכה להחזיק את האתר בארץ ברמה האנושית, לראות כל בן אדם בחברה, לעזור לנו לוודא שאנחנו לא מפספסים אנשים ומקדמים את הפוטנציאל שלהם וגם לה ולעוד הרבה אנשים באואזיס מגיעה תודה ענקית על כך שהם תרמו תרומה אדירה לזה שהסיפור העסקי שלנו הצליח. בסוף זה העובדים שהביאו להישג המדהים של המכירה המהירה ביותר אי פעם למיליארד שעשינו בפחות מארבע שנים".
אז עם כל הכבוד לזהויות לא אנושיות, אתם אומרים שבסוף הכל זה אנשים.
שניהם צוחקים ומסכימים: "מיליון אחוז".
