בני ברק הפכה בשנים האחרונות למוקד קולינרי ייחודי מסוגו, שבו מסורת יהודית נפגשת עם עולם האוכל. מאפיות עם חלות שהפכו למותג, מעדניות עמוסות דגים מלוחים ודוכני צ'ולנט עם סירי ענק – כל אלו מרכיבים את הנוף הקולינרי של העיר.
הצ'ולנטיאדה בבני ברק
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
האוכל בבני ברק מבוסס על מתכונים יהודיים שעברו מדור לדור, והוא משקף את אורח החיים החרדי – מזון שנשען על חומרי גלם פשוטים אך מלא בטעמים עמוקים, כזה שמחבר בין קהילה, מסורת ושבתות משפחתיות. למרות השמרנות המאפיינת את העיר, בשנים האחרונות הסצנה הקולינרית בה התפתחה, עם סיורי אוכל מודרכים שמביאים סקרנים לטעום ולהכיר את האוכל היהודי מקרוב, וגם כאלה שפשוט מתגעגעים לסיר טוב של בית.
אז מה הופך את בני ברק לאחת התחנות המרתקות ביותר לחובבי אוכל? בין היתר, בכל חמישי, "המסעדה היהודית", מקום עם ותק של 22 שנה, מארחת את פסטיבל הצ'ולנט, או בשמו השני – צ'ולנטיאדה – אירוע של אוכל, תרבות וחברה. הוא מתרחש מ-11:30 בבוקר ועד חצות, אך השעות העמוסות ביותר הן משעות אחר הצהריים ועד הלילה.
4 צפייה בגלריה
המסעדה היהודית בבני ברק
המסעדה היהודית בבני ברק
7 סוגי צ'ולנט. "המסעדה היהודית" בבני ברק
(צילום: ספיר גורדו)
מה אוכלים כאן? העיקר כאן הוא כמובן הצ'ולנט, שהוא ההפך הגמור מכל המנות המוקפדות והאלגנטיות שראינו באינסטגרם כבד, עמוס, מבולגן במובן הכי טוב של המילה, ואי אפשר שלא לאהוב אותו. הוא מגיע פה בשבע גרסאות שונות: צ'ולנט קלאסי עם תפוחי אדמה, שעועית, בשר וקישקע; סחינה מרוקאית – עם חומוס, חיטה, אורז ביצים קשות ותיבול עמוק; טבית עיראקי – על בסיס עוף ואורז, מתובל בהל ובהרט עיראקי , שמתבשל באיטיות כל הלילה עד שהוא נמס בפה; חמינקדוס – חמין שעועית נקניקיות וקבנוס בבישול ארוך; חמין מהמעשנה – עם ניחוח מעושן ובשרים עסיסיים; טבחה טריפוליטאית– גרסה עשירה בעלי סלק ובשר עם קוקלות סולת ושומן כמו של הסבתות; וחמין צמחוני - חמין מזרח אירופאי בגרסה ללא בשר על בסיס קטניות, שום ותפוחי אדמה.
4 צפייה בגלריה
המסעדה היהודית בבני ברק
המסעדה היהודית בבני ברק
(צילום: ספיר גורדו)
לצד החמין יש גם קוגל, שלושה סוגים ליתר דיוק: קוגל אטריות ירושלמי מתוק ומפולפל, קוגל תפוחי אדמה על הפלטה וקוגל יאפצ'ק - שילוב של תפוחי אדמה ובשר. עוד על השולחן: קישקע, סלטים, מטוגנים וחלות. בקיצור, כאן מעמיסים.
מחיר מנת צ'ולנט גדולה לבחירה בתוספת סלטים וחלה תהוא 59 שקלים. תוספת של כבד קצוץ עולה 30 שקלים, קוגל ירושלמי מאטריות נמכר תמורת 25 שקלים וקוגל תפוחי אדמה ובשר ב-58 שקלים. יש גם רגל קרושה ב-25 שקלים לחובבי הז'אנר.
4 צפייה בגלריה
המסעדה היהודית בבני ברק
המסעדה היהודית בבני ברק
(צילום: ספיר גורדו)
הבעלים של המסעדה הוא אדם חרדי, חסיד ויזניץ'. השף שמאחורי הסירים הוא דווקא מרוקאי בשם ציון אסור, "שעושה גפילטע שלא נופל מהגפילטע של הסבתות הפולניות ביותר", לדבריה של מנהלת השיווק והיועצת הקולינרית, מיכל זילברשלג. מקדימה, בעמדת ההגשה, נמצא מוכר חביב שמצליח לעמוד בעומס. "מה שהכי אהוב עליי פה זה הטבחה בסלק", הוא ממליץ, "זה תבשיל שקשה לוותר עליו, עם קוקלות, יושב שעות על הגז, טעם באמת ממכר. גם הטבית הוא מעדן".
והלקוחות מקשיבים. הם ממלאים קופסאות, עגלות ותיקים במנות שונות, אבל רבים גם בוחרים להתיישב במקום וליהנות מהאווירה. המטבח פועל כמו מכונה משומנת – תבניות ענק מלאות מחליפות את הריקות כל הזמן, וסירי הצ'ולנט לא מפסיקים להתבשל ולהתמלא מחדש. "המקום עובד כמו מפעל", מאשרים במקום, "לסירים יש גיבוי כמעט אין סופי".
4 צפייה בגלריה
המסעדה היהודית בבני ברק
המסעדה היהודית בבני ברק
קוגל מאטריות בבני ברק
(צילום: ספיר גורדו)
החוויה בצ'ולנטיאדה מזכירה יריד אוכל עממי. הקהל קצת מפתיע. ביום חמישי שבו ביקרנו, רובו היה מורכב מבני המגזר החרדי, אבל לצדם מגיעים גם חובבי קולינריה מערי המרכז הסמוכות. "מתבקש לחשוב שהאוכלוסייה העיקרית פה תהיה המגזר הדתי והחרדי, אבל לא", מבהירה זילברשלג, "לא מעט אנשים מתל אביב מגיעים ליהנות מהחוויה מהקולינרית תרבותית, זו ממש הפכה להיות מעין סצנה קולינרית. יותר מ-70 אחוז מהקהל הוא קהל חילוני. אנשים שמגיעים לשוק ולאזור או פשוט במיוחד. חמישי בערב הוא יותר היום של החרדים - שבשבילם ערב צ'ולנט זה כמו יציאה לבר, בילוי של סופ"ש. יש סינרגיה בין חרדים ודתיים לבין החילוניים. אין במקום הזה הבדל בין אלה לאלה. הוותיקים במגזר החילוני יודעים שבשביל צ'ולנט וקוגל טובים צריך להגיע לבני ברק. עם הזמן השמועה עברה מפה לאוזן וזה הפך למעין טרנד. סוג של הצצה למגזר, לעבר, לנוסטלגיה וכמובן לאוכל".
ומה המאכל הכי פופולרי? "האוכל היהודי האותנטי האמיתי של פעם הוא הנמכר ביותר. גפילטע פיש, כבד קצוץ, דגים מלוחים, קיגלים וכו'".
אז למרות כל החיכוכים בישראל, מתברר שאוכל באמת מחבר בין אנשים. בעיקר משהו חם כמו חמין. או צ'ולנט - תלוי את מי שואלים.