בגיל 50 בתוך מציאות כלכלית קשה הכוללת תהליך חדלות פרעון אלים, השף תומר אגאי הוא קצת פחות רוקסטאר והרבה יותר מפוכח. השאלה מי הוא בלי המסעדה שלו, סנטה קתרינה, שנסגרה לפני כשנתיים, מנקרת בו מאז שסגר את הדלתות ונעמד מול מנעול הברזל "המכוער", כהגדרתו, בלי שמץ של מושג מה הלאה ואיך ממשיכים מכאן.
אגאי לא היסס להשיל את המניירות של השף סלב, נעל עמוק במגירה את הלייף סטייל המטורף שחי בו, וזרק את המפתח לים. יום אחד, אולי הוא ימצא אותו, אבל כרגע יש לו משימה – להמשיך להניע את המכונה הזאת שנקראת "תומר אגאי", ולשלם חובות. הרבה חובות.
"אני זוכר את הרגע שבו עמדתי מול הדלת, נועל את המנעול, ויודע שזהו, אני לא פותח יותר ואין לי סנטה קתרינה יותר. אני לא מתבייש להגיד שהיה לי עצב ופחדתי נורא ממה יהיה. מאז אני פועל בשביל לתקן את הנזקים ולהתקדם לחיים חדשים. קדמו לזה מלחמות עם הבנק וניסיונות לגייס כסף, זה היה קשה. אותו יום היה יום של החלטה, הבנתי שאי אפשר להמשיך יותר. הייתי בהלם וראיתי רק חושך. זה כמו לקפוץ לתהום בלי לדעת מה יחכה לך שם. נעלתי את הדלת בצוהריים והלכתי הביתה. זו הייתה פעם ראשונה שאני בבית בחמישי בערב, ולא במסעדה. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. מאותו יום אני פועל בשביל לתקן את הסיפור ולהתקדם לחים חדשים".
"ההליך של חדלות פירעון הוא תהליך קשה ואלים, צריך לתת דין וחשבון למפרק וזה לא נעים. נכנסים לך לחיים, הייתי נותן הכול בשביל לא לקיים את ההליך הזה. להיות יזם קולינרי זה מסוכן, ואני יזם שחטף סטירה. השותף שלי ואני חייבים בערך 2 מיליון שקל"
חלק מהחיים החדשים שלו זה הבר-מסעדה החדש: בימים אלה הוא פותח את O יחד עם קבוצת אבידן – האחים עידן, רז, מור ונועם. זה בר-מסעדה סקסי, קליל במיקום לוהט על שדרות רוטשילד, ממש מול המלון של רותי ברודו וליד היפנית המדוברת, אסא. O מגיעה מספר חודשים אחרי שעזב אגאי את מאזה, בר-מסעדה בנחלת בנימין. כששואלים אותו על אופי השותפות העסקית שלו עם הקבוצה, הוא לא מרגיש בנוח: "מה חשוב לכל העולם אם אני שותף או לא? מה מעניין אם אני מוציא להם חשבונית כל חודש או שאני בהסכם מייסדים? למה חשוב לאנשים לדעת את הפרוצדורה המנהלתית זאת? אני לא אוהב את השאלה הזאת כי מדובר על דברים אינטימיים", הוא מסביר. "הסגירה של סנטה קתרינה מגבילה אותי בלקחת חלק בחברות. אם O לא יצליח מי יפסיד הכי הרבה? אני, כי אני בפרונט ואני מוביל את הצד הקולינרי. מסעדת מאזה הצליחה למרות שלא הייתי שותף בהסכם מייסדים, והיא גם ממשיכה להצליח בלעדיי".
הביקורות לא תמיד אהבו את מאזה. אני זוכרת אחת אכזרית במיוחד.
"שגיא כהן עשה שם ביקורת גרועה, אבל היא לא השפיעה על מאזה אלא עליי. כאב לי נורא כי הוא כתב דברים אישיים שפגעו בי. מבחינה מקצועית זה לא פגע בי ועד היום זה אחד המקומות הכי חזקים בנחלת בנימין".
מה עומד להיות במסעדה החדשה?
"אנחנו רוצים להביא תשובה בוגרת לנחלת בנימין, זווית יותר בסטייל. עשינו שם בר מסעדה הכי מדהים שראיתי. אני מרגיש שהחיבור עם האחים אבידן זה שלם שגדול מסכום חלקיו. היום למסעדה שמבוססת רק על אוכל אין היתכנות כלכלית, ואם יש זווית לכיוון האלכוהול אפשר להרוויח. זאת קבוצה גדולה, אני רואה איתם עתיד ויש כלכלה מאחורי מה שהם עושים. אני מבין שנגמר העידן של אוכל שף. נשארו בתל אביב ארבע-חמש מסעדות שף ששייכות לתותחים מהתחום, שנלחמים על זה בכל הכוח. היום בגיל 50 אני נהנה מיצירה, בא לי לעשות משהו משוחרר יותר ולא להיות עבד של רעיון גדול שרק אני מבין וצריך להסביר אותו לכולם. כאן תקבלי מנה טעימה".
איך זה לעשות מסעדה שבה לא אתה הוא זה שאחראי על המספרים?
"היום עושים אוכל של אקסל, זה כבר לא אוכל של שפים. היזם לא מעוניין שתעשה מנה שלא תעבוד פיצוצים ותהיה רווחית. אני שייך ליזם ואני לא יכול לעשות כל מה שבא לי. בסנטה יכולתי לעשות חומר גלם כמו לשון בקר, אבל היום אין דבר כזה. יש יזם שפועל בצורה חכמה ומדויקת והוא שם אותי בין גבולות. אני חייב להיות ממושמע לאקסל כי במשחק החדש אחרי שלושה חודשים של גמגום בקופה - אתה מחוץ למשחק".
"אני לא מרגיש בנוח לבלות. במצב הזה אני לא קונה אוטו ואני לא נוסע לחו"ל ואני בטח לא חי חיים מנקרי עיניים כשאני בתוך התהליך הזה, זה לא הוגן כלפי אף אחד. אני לא מרגיש שיש עובד לשעבר כלשהו שחושב שאני מניאק. להיפך, אני מרגיש שאוהבים אותי"
אתה מביא את הלקח מסנטה קתרינה למקומות הבאים?
"יש לקח מסנטה והוא שיזמות קולינרית שייכת ליזמים ולא לשפים. לשף יש סנטימנט למנה ולמסעדה וזה מפריע לאקסל, אבל האקסל זה מה שמקיים את המסעדה. קבוצת אבידן הם יזמים קולינריים והבעלים של 11 מקומות שעובדים. תומר אגאי לא מנהל את המסעדה, הם מנהלים את המסעדה. הבאתי לכאן את הספקים, ואת ההסכמים הם חתמו מולם, והם לא עושים את זה כמו שאני הייתי עושה את זה בסנטה תוך כדי שאני מחזיק מחבת כי יש שני טבחים חולים שלא הגיעו למשמרת. הם יושבים עם ספק ומייצרים איתו מערכת יחסים, וכך יש להם בסיס יותר טוב להצליח מאשר לתומר אגאי שעושה את זה תוך כדי בישול ועוד אלף דברים אחרים במקביל".
2 מיליון שקל חובות
רגע הסגירה של סנטה קתרינה צרוב לו עמוק בזיכרון: בלי טקס, בלי מילים, רק הוא מול המנעול על הדלת, חלל שחור בלי אור בקצה. ובתוך זה אגאי נאלץ להתמודד עם נושים שדופקים לו על הדלת, עם חובות שהצטברו מאז הקורונה ו-7 באוקטובר ועד לסגירה, עם עובדים ממורמרים שלא קיבלו משכורות. כבר אין מחיאות כפיים, אין פלאשים של מצלמות, אין השקות בטוקסידו. כאן גם נולד תומר "חדש", לא הדמות שכולם רצו שיהיה אלא האיש שהוא רצה להיות.
"אני ערום, אין לי כלום. לא בית, לא אוטו ולא כסף. הכול הלך. אני מתחיל הכול מההתחלה. בתקופה שבין 7 לאוקטובר ועד הסגירה נמחקתי כלכלית. כל מה שהיה לי הלך קפוט. אבל מה שנשאר לי מכל מה שהיה זה עשר אצבעות, שהן התחלה טובה. היום אני בוגר עם סדר עדיפויות שונה לחלוטין ממה שהיה לי כשפתחתי את סנטה קתרינה, ואני חושב שגם זו התחלה מצוינת".
מה עם החובות?
"אני בהליך חדלות פירעון. ניסיתי להגיע להסדר נושים, אבל יש דבר אחד שמפריע – הלוואה בערבות מדינה שלא מאפשרת לי להגיע להסדר נושים כי הבנק רוצה את כל הכסף. ובגלל שאסור לתעדף נושים, אז אין לי יכולת לפרק כזה אירוע. אני מתכנן להילחם עד הסוף, ובסוף אם צריך אז גם ללכת לבית משפט. אני מתנהל בתום לב ויש לי ליווי משפטי. אין לי תלונות, אני הולך בדרך ומה שצריך לקרות יקרה. ואני מבשל טעים וכיף לי. במסעדה החדשה יש לי שני ימי חופש בשבוע וחוץ מזה אהיה שם כל הזמן. עכשיו אני כבר לא צריך ללכת לרואה חשבון פעם בשבוע ולקבל ספקים כל בוקר, יש שם מערכת שמאפשרת לנהל את כל זה בצורה טובה. ההסכם שלי עם הקבוצה הוא שאם זה יצליח - אשאר איתם כל החיים. יש להם פלטפורמה שאני יכול לשרת, יש לי ידע, כלים ורצון לרוץ איתם קדימה. זו רק שאלה אם נוכל לכלכל דבר כזה ואם הקהל יבוא ולא תהיה פה עוד מלחמה. אני מרגיש שותף בדבר הזה. אז נכון, אני לא בהסכם מייסדים אבל אני שותף בדרך אחרת. זה לא מקום שלי, זה מקום של האחים אבידן שתומר אגאי השף שלו. ומבחינתי הליווי הזה יימשך לנצח, וזה גם יכול בעתיד להפוך לשותפות".
ומה עם החובות לעובדים?
"ביטוח לאומי משלם לכולם את החובות, ואז הוא הופך לנושה שלי. סנטה קתרינה הייתה חברה בע"מ, זה לא תומר אגאי, אבל אני אחראי על מה שאני חתום בערבות אישית. לעובדים שיש חור בפנסיה או חוב של כמה אלפים, ביטוח לאומי מכסה את זה. אני אשלם את זה בסוף, אז שאף אחד לא ידאג. לא נעלמתי והדרכתי את כולם איך לעשות את התהליך".
"כישלונות לא מסבירים, כישלון זה כישלון. חיים כהן אמר לי פעם שמאחורי כל הצלחה של מישהו יש תמיד חמישה כישלונות אחרים. אני לא מתכוון להסביר את הכישלון שלי אלא לקום בבוקר לעבוד ולעשות מקום שיהיה הצלחה. לוזרים מסבירים הסברים, אני קם בבוקר ועושה את העבודה"
אתה מבלה בעיר ולפעמים יושב בבר גב אל גב עם עובד בעל חוב. איך התחושה?
"אני לא מרגיש בנוח לבלות. במצב הזה אני לא קונה אוטו ואני לא נוסע לחו"ל ואני בטח לא חי חיים מנקרי עיניים כשאני בתוך התהליך הזה, זה לא הוגן כלפי אף אחד. אני לא מרגיש שיש עובד לשעבר כלשהו שחושב שאני מניאק. להיפך, אני מרגיש שאוהבים אותי. להצליח לקיים עצמך כלכלית בעיר יקרה זה לא פשוט. אני לא חושב שעשיתי משהו לא בסדר. עבדתי עד היום האחרון 17 שעות ביום, אין לי סיבה להרגיש לא בסדר. יש לי אחריות ואותה אני מקיים עד הסוף, כולם יודעים איפה למצוא אותי, לא ברחתי מאחריות.
"ההליך של חדלות פירעון הוא תהליך קשה ואלים, צריך לתת דין וחשבון למפרק וזה לא נעים. נכנסים לך לחיים, הייתי נותן הכול בשביל לא לקיים את ההליך הזה. להיות יזם קולינרי זה מסוכן, ואני יזם שחטף סטירה. השותף שלי ואני חייבים בערך 2 מיליון שקל. זה לא מעט כסף. אבל מה שקרה קרה וצריך להתקדם הלאה. זה זמן טוב לעשות שינויים בחיים ואני מרגיש טוב עם הקבוצה החדשה".
שאלת את עצמך איך הגעת לזה?
"כל השאלות זה שאלות של לוזרים. כישלונות לא מסבירים, כישלון זה כישלון. חיים כהן אמר לי פעם שמאחורי כל הצלחה של מישהו יש תמיד חמישה כישלונות אחרים. אני לא מתכוון להסביר את הכישלון שלי אלא לקום בבוקר לעבוד ולעשות מקום שיהיה הצלחה. לוזרים מסבירים הסברים, אני קם בבוקר ועושה את העבודה. אני מנסה לתקן וליישם לקחים בנוגע להתנהלות. אבל מי שצריך להתחיל להסביר כישלונות זה מי שיושב בבית בדיכאון, וזה לא אני. כן עשיתי חשבון נפש עם עצמי שהתוצאה שלו היום היא החיבור עם האחים אבידן. המחויבות הראשונה שלי היא למסעדה, יבואו אנשים ל-O וירצו לראות אותי מבשל ואני אהיה שם בשבילם, למרות שזו לא מסעדת שף".
איך החיים בלי סנטה קתרינה? היא הייתה כל עולמך.
"המחיר ששילמתי היה גבוה. למשל, אין לי חברים, כל החברים שלי היו המנהלים, הטבחים והספקים וכל מי שהיה קשור לסנטה קתרינה. עשר שנים לא הייתי בחתונה של אף אחד, לא הייתי יוצא בערב מהמסעדה".
מה הכי קשה היום בכל התהליך הזה?
"הכי קשה זה לעשות חשבון על השקלים. זה אחרי מצב שעושים הכול בלי חשבון. עד לפני כמה שנים לצאת לחופשה משפחתית זו לא הייתה בכלל שאלה, והיום צריך למדוד, לחשב ולשאול שאלות ולחשב מה אפשר. לא חסר לי כלום, פשוט עכשיו צריך להחליט מה עדיף".
לראות את תומר מתפרק
אגאי, יליד בת ים, גרוש שלוש פעמים ונמצא בזוגיות עם תאיר (35), אם בנו דניאל. חוץ מדניאל (כמעט בן שנתיים) אגאי הוא גם אבא של רז (25) ואבא של עומר (7 וחצי) – כל ילד מאישה אחרת. חייו לפני הסגירה של סנטה קתרינה היו סוערים ומתוקשרים, הודות לעונה אחת שבה היה חלק מצוות השופטים של "משחקי השף". בראיונות קודמים הוא הודה שהתמכר לצליל מחיאות הכפיים המטאפוריות שהיה שומע כשהוא עובר ברחוב. "עכשיו את רואה בנאדם שטוב לו. אני ממשיך לעבוד, אני אוהב את אשתי ואת המשפחה שלי, ואני מבין שהחיים האלה הם עליות וירידות וצריך להמשיך קדימה".
איך המפלה הכלכלית השפיעה על הזוגיות ועל המשפחה?
"זה לא פשוט, שנה לפני זה היינו בסיטואציה אחרת לגמרי. היה לנו הרבה כסף, כולם יודעים איך נראו החיים שלנו אז, היינו טסים הרבה לחו"ל, הכול היה קל וסנטה קתרינה הייתה מוצלחת. אבל היום בעולם הקטן שלי טוב לי בדיוק כמו שהיה לי טוב אז.
"היום אני מבין שהילדים ראשונים בהכול, אין שום דבר לפניהם. בסוף צריך לפרנס אותם ואני הולך לעבודה בבוקר ובערב, אבל אני פנוי בשבילם. תאיר אשתי צעירה ומהממת, ואנחנו מתכננים עוד ילד. תמיד הרגשתי שהמשפחה זה הדבר היחידי שלא הצלחתי בו באמת וזה תמיד נדפק לי כי שמתי את המסעדה לפני הכול. גם במערכות יחסים קודמות שלי אף פעם לא הייתי נוכח. אני גרוש שלוש פעמים, ועוד לא התחתנתי עם תאיר. הצעתי לה נישואים אבל זה עוד לא קרה כי סגרתי את סנטה ולא הספקנו להתחתן, אבל נעשה את זה בקרוב, אני ממש רוצה את זה, זה חשוב לי יותר מאשר לה. וגם אמא שלה תהרוג אותי אם לא נתחתן".
מה הלחץ על חתונה?
"אני מרגיש שחלק מהמחויבות שלי כלפיה זה להתחתן איתה. היא בת 35. אני כבר התחתנתי שלוש פעמים ולתאיר זאת תהיה החתונה הראשונה שלה, אני מרגיש שזה מגיע לה. השיתוף פעולה בינינו מדהים. היא יותר גבוהה ממני אבל למרות זאת אני מכריח אותה לנעול עקבים ולהיראות טוב, בעיניי ובעיני העולם. אנחנו נראים ביחד טוב, היא הופכת אותי לחתיך. אנחנו ביחד חמש שנים ואני מרגיש כאילו אנחנו עדיין בשלב של לאב סטורי של ההתחלה. לקיים את כל זה בתוך בקבוקים וילד, ועדיין לראות אותה ככה ולקיים את הזוגיות הזאת, זה אומר משהו עליה ועליי. אני לא יודע אם הייתי מצליח לעשות את מבלי שהיא עומדת מאחוריי, והיא יודעת את זה. לא הבנתי נשים עד תאיר, היא ברורה במה שהיא רוצה מהבחור שלה, אין לי דרך לטעות איתה. נתתי לתאיר גישה לחולשות שלי, והיא נשארה. לראות את תומר מפסיד, מתפרק, לא מצליח ודואג, זה משהו שלא נתתי לאף אחד בעולם לראות".
למה?
"כי לא האמנתי שמי שיראה את זה ירצה להישאר איתי. אבל היא ראתה הכול ונשארה. מבחינתה לא משנה אם אני מצליח או לא, אם אני עשיר או עני. לא אכפת לה מכל זה, היא אוהבת את תומר ותומר אוהב אותה. אם תומר יהיה מנהל של עשרה מקומות זה לא מעניין אותה, היא רוצה בעל".
ומה היא חושבת על תומר החדש והבוגר?
"לתאיר יש חלק גם בזה. היא גרמה לי להבין מה היא רוצה, ולא דיברה איתי סחור סחור. היא רוצה ביטחון כלכלי, שאביא משכורת הביתה ואמשיך לעבוד, לא לבכות על מר גורלי. אני עובד ומכתת את רגליי ואת ידיי, ומעשר האצבעות שלי אני מצליח לקיים אותה ואת הילדים.
"תומר החדש הוא לא תומר שהיה לפני שבע שנים. עצם היכולת שלי להיות קשוב ליזמים ולא להחרים אותם על זה שהם לא קנו לי את העגבנייה הכי יקרה. אני אוהב את תומר החדש כי הוא שלי, הוא לא מה שאנשים רצו שאהיה. זה לא מה שציפו ממני להיות, זה לא שף רוקסטאר שמדברים עליו בכל מקום ומזמינים אותו להשקות. נכנסתי לפרונט אחרי שהייתי מאחור. עבדתי הרבה שנים אצל חיים כהן ביפו תל אביב, אבל מי ראה אותי שם? אף אחד, עבדתי למטה במגירות של הדגים. שם המצאתי את השפה שלי, ואף פעם לא התכוונתי שכולם יכירו אותי. תומר של היום הוא יותר מאוזן. אני לא מתעסק ברחמים עצמיים, זה לא באופי שלי וזה גם לא מתאים לאירוע".
אז מה עכשיו?
"האחים אבידן משכו אותי אליהם ומבקשים שירות שרק אני יודע לתת, והם נותנים לי עוד הזדמנות, אז אני לא אקח? לא אעשה הכול בשביל שזה יהיה הכי מדהים והכי טוב? האוכל ב-O יהיה קליל וכיפי, בלי יותר מדי סיפורים. יש לי ג'וספר (תנור מיוחד שמתפקד כגריל פחמים) במטבח והביסים שם מתחברים אש לאלכוהול. לא תמצאי שם וייב נרקסיסטי של שף או מסעדן".
מה נשאר מהגעגוע למחיאות כפיים?
"עכשיו כבר פחות חשובות לי מחיאות הכפיים של כל העולם, אלא רק של האנשים שהשקיעו כסף ושל המשפחה שלי. מדהים שעוד מעט שנתיים אחרי שסנטה קתרינה נסגרה וזה עוד מעניין אנשים. במקום כפיים מכל העולם פיקסתי את עצמי למקום שבו אני מחויב לאשתי וליזמים שאני עובד בשבילם. ככה זה נוח לי. מחיאת כפיים זה כיף, זו התמכרות קשה, וגם להיגמל ממנה זה קשה. אבל אני נאמן לעצמי וזה מזקק את הפעולה שלי – לבשל טוב ולהיות בן משפחה ראוי".
