אמנם היא כבר לא חדשה, אבל מחוץ לקסטה, הגלידרייה של איל שני בתל אביב, עדיין משתרך תור – בצהריים תמצאו שם משפחות עם ילדים, ובלילות צעירים ומבוגרים שמגיעים אחרי או לפני יציאה, מחכים ל"טעם של גלידה" (כי כאן לא מזמינים כדור) ואולי גם לאיזה דרינק.
הגלידה של איל שני
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
יצאנו לבדוק – האם הקונספט השונה והטעמים המיוחדים באמת מצדיקים את ההמתנה, או שמדובר בטרנד שבסוף יחלוף?
מה אוכלים שם?
קסטה נפתחה בדצמבר 2023, בפארק המסילה בתל אביב, מוקד אורבני שמושך אליו את כל הקהלים העיר. וכמו שאיל שני אוהב, זו לא גלידרייה מהסוג הקלאסי - כאן אין רק טעמים שגרתיים, אלא גלידה טרייה שמיוצרת מדי יום מחומרי גלם עונתיים בלבד, בלי לשמור ליום שאחרי. התפריט משתנה בהתאם לעונה, עם שילובים לא קונבנציונליים כמו טעמי זרעי דלעת, מרשמלו מדורה, גויאבה, קרם פרש שמן זית, אורז קלוי, שלווה ותוספות של גרידת לימון, ריבות ביתיות ועוד.
המקום מעוצב בסגנון בוגר שמזכיר בר – וגם התפריט בהתאם. לצד הגלידה יש יין, קוקטיילים וצ’יפס עם פרמז’ן, מה שהופך אותו לפחות מתוק ותמים למראה ממה שהייתם מצפים מגלידרייה. יש ספסלי ישיבה, בר קטנטן, שולחן ארוך בתוך חדר שמתפקד גם כגלריה וחצר אחורית ציבורית. אפשר גם פשוט לשבת בפארק, הוא אחד החמודים בעיר.
בשעות היום, כאמור, מגיעות הרבה משפחות. בשעות הערב האווירה משתנה לבילוי לילי עם קהל צעיר, מוזיקת רקע, אורות מעומעמים ותור של אנשים שמחכים לשבת עם גלידה וכוס יין או קוקטייל.
איך הטעם?
טעמנו כמה סוגי גלידות, בלי לבזבז זמן על טעמים שגרתיים. לגלידת גרעיני דלעת יש טעמים אגוזיים, היא מעט מלוחה, ומזכירה טחינה או חלבה. אם לא היינו יודעים שמדובר בדלעת, כנראה שהיינו חושבים על טעמים מזרח-תיכוניים מוכרים; מרשמלו מדורה זה טעם שזרק אותנו אחורה בזמן לחגיגות ל"ג בעומר בילדות - מרשמלו שרוף מתקתק במרקם קרמי ונעים במיוחד, אהבנו; גלידת קרם פרש, שמן זית ומלח ים הייתה חמצמצה ומרעננת, והאמת? שמן זית על גלידה נשמע מוזר, אבל הוא התברר כהפתעה מגניבה במיוחד. השמן לא משתלט, אלא נמס בתוכה ומחמיא לה בצורה מלטפת, יחד עם המלח שנותן טוויסט כיפי.
ניסינו גם אורז קלוי - הטעם מעניין, המרקם פחות, בהחלט לא רגיל, וגלידת גויאבות שבהחלט מיועדת לאוהבי גויאבות בלבד כי מרגישים בבירור את טעם הפרי. מגניב ולא שגרתי.
למקום קוראים קסטה, אז חייבים לנסות גם את הקסטות - אחת חומה עם גלידת וניל ואחת בלונדינית עם גלידת תות וקרם חלב. המסקנה: זו כנראה לא תהיה הבחירה הראשונה שלנו. לתפריט יש דברים יותר מעניינים להציע, וכבודה של הקסטה המקורית במקומו מונח.
לאורך הטעימות ליווה אותנו יין אדום, שלהפתעתנו תרם לטעמים וחימם אותם בין ביס לביס. מי ידע שיין וגלידה יכולים להשתלב כל כך טוב ביחד?
ומה לגבי המחירים? טעם אחד יעלה לכם 18 שקל ושני טעמים 26 שקל. אם בא לכם לקחת הביתה, חצי ליטר יעלה 65 שקל וליטר ב-120 שקל. מחיר הקסטות הוא 24 שקל ליחידה, ומחירי משקאות האפוגטו נעים בין 22 ל-29 שקל.
שווה את הבאזז?
אפשר לסכם את החוויה כאופציה כיפית ומרעננת לסיים את הערב, או אפילו להפסקה מתוקה (או מלוחה) באמצע היום. המקום מציע משהו שונה וייחודי, הן בטעמים והן באווירה. בשעות הערב ובסופי השבוע, המקום הופך לתוסס וערני במיוחד עם תורים ארוכים והרבה מבקרים. מבחינת המחירים, הם לא גבוהים במיוחד ביחס לשוק, אך גם לא נמוכים – מדובר בגלידה איכותית, אז אפשר להגיד שמדובר במותרות משתלמות.
