יש לי חיבה גדולה מדי למאפיות באשר הן, לא מוותר על אף אחת מהן בדרכים. כמובן שהיום אני אוכל פחות מפעם, בהחלט, אבל עדיין ההגה מסתובב, בלם היד נמתח לו ואדון שמן מקצועי מפלס כל מדרכה בארץ לכיוון המאפייה לטעימה קלה על הדרך. אין יום בלי דבר מאפה, אפילו תוך כדי דיאטה מחמירה במיוחד.
מאפיות הן חלק חשוב בתרבות הישראלית. המאפה הכי ישראלי, לדעתי, הוא בורקס תפוח אדמה מרובע - אין על המלבן חסר הטעם המדובר: לפעמים הוא תפל בטעמו לגמרי, לפעמים משחקים עם טעם המילוי, אבל עדיין מדובר על מקרה קלאסי של פחמימה בתוך פחמימה. לא עובר שבוע בלי בורקס תפוח אדמה אחד לפחות באחת מחממיות ארצנו.
עוד אוכל רחוב:
למקרה שתהיתם, חממיות זה השם שהמצאתי למאפיות בלאי בלי שום מאפה אמיתי, כאלה ששמביאות מאפים קפואים ומחממות בתנורים לפי הוראות מדויקות. יוצא מאפה פשוט למראה, שמקובל על החיך הישראלי. אבל לפעמים צריך להעיף עוד מבט, לתת צ'אנס לכל מאפייה להוכיח - אולי קודם כל לעצמה - שהיא יכולה להתעלות מעל חימום קפואים בלבד. ברגעים כאלה אני מרביץ חצי חיוך רק לעצמי בשקט, רק חברים קרובים מכירים את המראה שלי באותו הרגע, וזה בדיוק מה שקרה לי בפרנצ׳וק.
בתוך קצרין יש קניון קטן ובתוכו שוכנת מאפיית פרנצ'וק. ברגע הראשון ראיתי שם רק מאפים פשוטים למראה וכנראה גם טעם, אבל בתור לקניית המאפה תפוח אדמה שלי (יחד עם בריוש ריק, כי ככה גדלתי), הגיע החיוך המוכר. בדרך לתשלום ראיתי סמבוסקים קטנטנים ומעניינים. השקית של הבורקס כמו נשמטה מעצמה, והזמנתי לי שניים - סמבוסק גבינה עם זעתר, מלא בגבינת פטה טיפה מלוחה והזעתר הוסיף טוויסט לעלילה הפשוטה למראה, וסמבוסק עם עלי סלק ורוטב אדום חריף למדי, יחד גם עם קצת בצל. מעולה ואפשר לאכול גם קר על המקום, לא צריך לחמם בכלל.
כמה עולה המאפה? שישה שקלים בלבד. אכן כן, קניתי שני מאפים ב-12 שקלים בלבד ושבעתי על המקום. מאז בכל הזדמנות באזור משכתי למאפייה כדי לאכול סמבוסק זול וטעים בלי התאמה הגיונית בכלל. מה שהפתיע היה הכמות הקטנה - כל יום מכינים רק כמה יחידות בלבד, ולפעמים על הבוקר אין עם מי לדבר על עוד. מקווה שמעכשיו יהיה יותר בשביל הסועדים והקוראים.
