אי שם בסוף שנות ה-70. אדי חץ, עולה חדש מארצות הברית, הכיר בירושלים את בתיה. יחד הם עברו לאילת, אז עיר צעירה ומרוחקת ממרכז העניינים, ופתחו מסעדה קטנה בשכונת מגורים, הרחק מהטיילת ומהמלונות. אדי לא למד בישול באופן רשמי, אבל מהר מאוד המקום הפך ממזללת המבורגרים אמריקנית למסעדה של ממש, כזו שתזוהה במשך שנים עם אילת של פעם.
מהמטבח הצנוע ההוא נולדה המחבוא של אדי - מסעדה שהתבססה על בשר ופירות ים, צברה קהל מקומי נאמן והפכה עם השנים לחלק מהזיכרון הקולינרי של העיר. היא פעלה במשך עשרות שנים, עברה ידיים מדור לדור, והייתה עבור רבים הרבה יותר ממקום לאכול בו.
כעת, במרחק של כ־20 מטר בלבד מהמיקום המקורי, פותח מחדש המסעדן אשלי חץ את המחבוא של אדי - המסעדה שהקים אביו עוד לפני שנולד. עבור חץ (43), זהו לא רק מהלך עסקי, אלא סגירת מעגל: חזרה פיזית ורגשית אל המקום שבו התחיל הסיפור המשפחתי, ואל מפעל חיים שנבנה לאורך עשורים של עבודה, אהבה לאוכל ומסירות למקצוע.
בשנים הראשונות השתרך תור ארוך מחוץ לדלת, והמסעדה זכתה לפופולריות רבה ולאהדת מקומיים ותיירים כאחד. אדי ישב על הבר של המטבח, בתיה עבדה במטבח עצמו, ובעשרים השנים האחרונות הפכה לדמות המרכזית שהחזיקה את הלהבה. לפני חודשיים היא הלכה לעולמה בגיל 76, והשאירה אחריה חלל גדול.
חץ, שמוביל את המקום בשנים האחרונות, נושא על כתפיו לא רק מורשת קולינרית, אלא גם את מותם של שני הוריו - מי שהקימו את המקום, עיצבו אותו והפכו אותו לאגדה אילתית. הוא גדל בתוך זה, כמו ילד שצומח אל תוך ריח קבוע של ים, חמאה ושרימפס. זמן קצר לפני מותה של אמו, הוא עוד הספיק לקחת אותה לראות את המקום החדש.
"היה לי חשוב להראות לה את זה, היא עברה טיפולים והייתה מותשת, אבל באחד הימים שכן היה לה כוח לקחתי אותה. היא נכנסה, הסתכלה ואמרה לי: 'זה הרבה יותר טוב משלנו'". המשפט הזה מלווה אותו מאז, כמעט כברכה אחרונה שמאפשרת לו להמשיך בדרך.
הביקורת הקשה וההצתה: פצע שלא הגליד
כמעט על אותה קרקע שבה עמד המחבוא הראשון, שנפתח עוד לפני שאשלי נולד, עומד כעת המחבוא החדש. "אבא פתח את המסעדה ארבע שנים לפני שנולדתי. הילדות שלי הייתה טובה, עפתי עליה, למרות שלא הייתה ילדות נורמטיבית. לא היו לנו ארוחות שישי, למשל, כי תמיד הייתה עבודה במסעדה. אבל בצהריים ההורים היו בבית, וכל יום אמא חיכתה לנו שנחזור מבית הספר. כשהייתי קטן אהבתי להעביר את הזמן במסעדה, בניקוי שרימפס ובקילוף תפוחי אדמה. בהמשך התקדמתי לפלור והייתי פיקולו ביישן", הוא מוסיף. "מישהו אמר לי לפני שבוע שהוא זוכר אותי על הפס כשהייתי בן 16".
אבל המסעדה ידעה גם לא מעט דרמות. בשנת 2017, שנה וחצי לאחר מותו של אדי, הצית באישון לילה את המסעדה הבן הצעיר, לאנס. המקום, שהיה עשוי כולו עץ ומלא שטיחים, נשרף כליל. אחרי 38 שנים נסגר המחבוא, ואשלי ואמו העבירו את המסעדה לכתובת המסגר 5, שם פעלה עד לאחרונה ושמרה על אותו קו קולינרי שהתווה האב. לאנס הורשע בבית המשפט וריצה עונש מאסר. עד היום מדובר באירוע טעון מאוד שטלטל את המשפחה.
לפני כשנתיים פורסמה ביקורת נוקבת של ניר גלבוע על המסעדה, ובה הוזכר גם מקרה השריפה. "זה סיפור משפחתי כואב", אמר אז חץ בסרטון שהפיץ ברשתות, וכינה את האירוע "פצע פתוח של המשפחה".
המסעדה החדשה קטנה בכמחצית מקודמתה. חץ הקים אותה ללא ליווי אדריכלי, אלא יחד עם קבלן בנייה שהיה בעבר מנהל המסעדה והכיר כל פינה בה. "רצינו לחזור לימי הביסטרו הקטן והאהוב של אדי. רצינו מסעדה שאנשים ירצו לחזור אליה כל יום. כבר מאז הפתיחה אני רואה אנשים שמגיעים יום אחרי יום, כאלה שנזכרים כאן בילדות שלהם".
למה עזבתם את המסעדה הקודמת?
"הייתה עבודה והיו לקוחות, אבל לא הייתה שם נשמה. המקום לא הצליח לשאת את הרוח של המחבוא. רצינו מסעדה עם חניה, מקום שמגיעים אליו במיוחד, כמו שהיה עם המקום שאבא פתח. המסעדה החדשה נמצאת כמה צעדים מהמקום הראשון - 20 שניות הליכה משם. שם לא התחברנו אנרגטית, כאן אני מרגיש שלם".
אילת השתנתה בשנים האחרונות?
"אילת היא עיר עם כלכלה פנימית, ובתי המלון שולטים כאן. כל שנה בעיר היא אחרת. עברנו עולם ומלואו מאז הקורונה, ולפני שלוש שנים הסתיימה התיירות חוץ האמיתית. היום נופשים כאן כמעט רק ישראלים. ההתנהגות של הקהל השתנתה - בסופי שבוע עובדים יותר, אבל רואים שאנשים מזמינים פחות ואוכלים פחות".
ומה לגבי ביקורות שקיבלת לאורך השנים? האחרונה הציתה אש.
"מצד אחד כן, מודה שמעליב לקבל ביקורת כמו שקיבלתי מניב גלבוע. מצד שני, הוא עשה את העבודה שלו ואני לא שופט אותו. אני חושב שזה האירוע שהצית את הדרך שלי למסעדה החדשה. אנשים צריכים לקחת אחריות, ואני צריך לעמוד מאחורי האוכל שלי כל הזמן ולעשות אותו הכי טוב".
ואיך זה לנהל מסעדה לא כשרה באילת, כשבתי המלון ורוב המסעדות בעיר כשרים?
״אנחנו חיים במדינה מסורתית, אבל אי אפשר לאכול סטייק פלפלת בלי שמנת ופלפל. הייתה לנו פעם מנה של שרימפס עטוף בבייקון, והחלפנו אותה לחזה אווז. אין לי בעיה עם זה - המהות נשארה".
מה אבא היה אומר לו ראה את המקום החדש?
"אבא היה עף ונטרף. תליתי על הבר תמונה של שניהם יחד, וזה בינגו מבחינתי. המקום שלם, ואני מרגיש שלם איתו. בתפריט אנחנו מנסים להיות עדכניים, אבל גם שומרים על מנות דגל מהתפריט של אבא ועל טעמים שיזכירו לאורחים את החופשות שלהם באילת של שנות השמונים והתשעים".
