במסעדת תמרלין בנהלל שואפים לספק ללקוח המזדמן, או לתושב האזור, חוויה שלמה של אירוח. מעבר למרחב הגדול, החניה, המדשאות ואופציות הישיבה החיצונית בשדות הסמוכים של העמק, תמצאו במקום עמדת קפה, מאפים וכריכים של בוקר. יש גם עמדת קצבות לרכישת נתחי בשר הביתה, וכן מעדנייה של ממש שמציעה מגוון מוצרים משומרים או קפואים לבישול ביתי.
וכמובן, ספינת הדגל: המסעדה שתחגוג בקרוב ארבע שנות פעילות. ניכר שבמקום חשבו על הכל בכל הנוגע לאירוח, אך במטבח עצמו - התמונה מורכבת יותר. אומנם נרשמה השתדלות גדולה, אך לא תמיד נשמרת אחידות הביצוע סביב הסטנדרט שמקום כזה דורש מעצמו. ועדיין, המעלות עולות על כל פספוס, וזו נקודה שבהחלט כדאי להוסיף למפות שלכם אם אתם מתגלגלים לאזור היפה להדהים ועמוס ההיסטוריה הזה.
ועכשיו זום אאוט: במשך שנים הפעילו בני משפחת תמרלין משק ורפתות, ולפני שנים ספורות החליטו להביא את החווה אל השולחן. זהו צעד שדורש לא מעט אומץ וביטחון עצמי, שכן בקו אווירי של כארבעה קילומטרים מהמסעדה שוכן אחד ממוסדות הבשרים הוותיקים והיציבים בצפון ובכלל - "לימוזין" ברמת ישי. למקום לקח זמן להתפתח, והיום הוא מציע את שירותיו לאורך כל ימות השבוע וכמעט לאורך כל שעות היום, בחלל גדול מאוד (פנימי וחיצוני), כשהמטבח חשוף ברובו לכל מי שעובר ליד הבר.
התפריט, עמוד אחד המחולק לחמישה אגפים, נקרא לא רע ומעיד על לא מעט יצירתיות - לעיתים יותר מדי. מנות ונתחי הבשר הם המרכז כמובן, ויש גם אגף גדול של מנות ראשונות, המבורגרים ו"עיקריות" - שש מנות בשר יצירתיות יותר, ומוצלחות פחות ברובן. יאללה בואו נאכל.
הראשונות: התחלה צולעת
מהמנות הראשונות בחרנו שלוש שאמורות לשקף את היכולות במטבח. קרפצ'יו בקר (60 שקל) הגיע בצלחת לא קטנה, עם פרוסות דקיקות אך עדיין מורגשות ובשרניות של נתח בקר, שעליו פוזרו יותר מדי עלי רוקט וגילופי פרמזן. הבשר היה משובח, כך הורגש מהרגע הראשון, אבל התיבול שלו היה חסר והעיטורים היו דומיננטיים מדי, עד כדי הסתרת המרכיב הטוב במנה. קצת פרופורציות בצלחות ומלח על הבשר, ויהיה פה יופי של ספתח.
ההמשך היה מעט מבאס, למרות היצירתיות שעוררה משיכה למנה מרגע קריאתה בתפריט. סינייה כרוב (45 שקל) היא כרוב אפוי בתוך טחינה לימונית, ומעליהם סלסה של עגבניות, שקדים קלויים ושמן ירוק. זה אולי נקרא מגרה מאוד, אבל המעבר לביצוע לא צלח. הכרוב נצלה בנפרד והועבר לקערת מתכת (להלן הסינייה) מלאת טחינה, והשלב שבו אמורים המרכיבים להתחבר ולהשתלב זה בזה - לא קרה. הטחינה נותרה דלילה מאוד והמרכיבים השונים לא התגבשו לכדי אירוע אחיד. זה אולי התפספס רק בשולחן שלנו, אבל זו מנה שדורשת הקפדה על אחידות הביצוע שלה. לשמחתנו, מהרגע הזה חל זינוק של ממש בחוויה.
האמפנדס (62 שקל) כבר היו שיחוק של ממש. בתמרלין מגישים את הכיסון הארגנטיני האהוב כשהוא מטוגן, ומבוצע בדיוק רב. שלוש יחידות לא גדולות אך משובחות ומלאות באסאדו מעושן, היו מעולות מכל היבט: הטיגון לפריכות מושלמת. הטכניקה של הכיסון עצמו שהגיע עמוס בבשר ועם מעטפת דקה כנייר. והבשר שהיה עז טעם. בגרסה הדרום האמריקאית אפשר למצוא בתוך האמפנדה גם ביצה קשה, זיתים או בצל. כאן היה רק בשר, והיה טוב. מאוד.
העיקריות: כשהבשר מדבר
מחטיבת העיקריות דגמנו כמה אופציות. טווח המחירים של העיקריות סביר אך מתעתע, כי הוא אינו כולל תוספת. כך שעיקרית ב-60 או ב-70 שקלים שנראית אטרקטיבית, תזנק בעוד כמעט שלושים שקלים עבור תוספת של צ'יפס (28 שקל), ונכון יהיה לחשוב על עדכון של העניין הזה.
המוצלחת ביותר מהעיקריות הייתה כריך המעושנים (68 שקל). בתוך לחמניית המבורגר מתקתקה וקלויה כהלכה, שנמרחה באיולי חזרת ורדרד ומעט חריף, הונחה ערמה יפה ונדיבה של קורנביף ובייקון טלה, ומעליהן מעט רוקט ובצל סגול. זה היה ביס מעולה. כריך בשרים כהלכתו שלחץ בצורה מדויקת על כל בלוטות הטעם הנדרשות כדי להסב עונג.
אם רק היינו יודעים, היינו מסתפקים בו ולא בעיקריות נוספות שהיו מוצלחות פחות. למשל הנקניקיות: בעבור 87 שקלים קיבלנו ארבע נקניקיות דקיקות ולא גדולות במיוחד. בתפריט מתוארים שלושה סוגים די מגרים לקריאה, אבל במקרה שלנו הצלייה הייתה רעה וייבשה אותן עד לרמה כזו שכבר היה קשה באמת לאבחן איזשהו טעם ייחודי. יכול להיות שמדובר בכשל נקודתי, אבל בסטנדרט שאליו שואפים בתמרלין, אחידות היא ערך הכרחי.
גם המנה שנקראת שווארמה תמרלין (72 שקל) הייתה מאכזבת מאוד. למרות הציפייה הטבעית (נוכח השם המפורש) למנה בשרית ומנחמת, התוצאה בפועל היא סלט עגבניות וטחינה עם מעט בשר מתובל בכבדות. "סלט שווארמה" היה יכול להתאים יותר כשם למנה הזו, וגם עוד קצת בשר שמתובל בצורה עדינה יותר.
המבחן האמיתי
עד לשלב הזה הארוחה לא התעלתה כפי שאתם מבינים, אבל היה ברור שמה שיחרוץ את הגורל וישמש שובר שוויון הוא הביס אשר לשמו התכנסנו: הסטייק. בהמלצת המלצרית הלכנו על אנטריקוט 400 גרם (185 שקל) - תמחור ראוי מאוד למקובל כיום בז'אנר, ובהחלט מנה שמספיקה ליותר מסועד אחד אם מוסיפים ראשונות או תוספות. בתמרלין מתהדרים בבשר שמגיע מהמשק המשפחתי ומיושן יותר משלושים ימים. בניגוד ליתר המנות בתפריט, כאן נכללת במחיר תוספת, לצד ירקות (חצי בצל וחצי גזר) קלויים על הגריל.
לשולחן הגיע נתח גדול, יפה, חתוך נכון ומתובל במעט מלח וצ'ימיצ'ורי שהוגש בצד. הביס הראשון לא הותיר מקום לספק: במבחן החשוב מכל תמרלין עומדת. הסטייק מעולה, לא פחות, "טופ" כמו שאומרים הצעירים. הצלייה מדויקת, הבשר טוב, גם החיתוך. זו הייתה סיומת מעולה לארוחה שהייתה זקוקה לחותמת חד משמעית. הצ'יפס שהוגש ליד היה קפוא ותעשייתי, אך טוגן כהלכה.
אם היינו מסתפקים באמפנדס ובסטייק, היינו יוצאים נלהבים עד השמיים, אבל ההזמנה הרחבה אפשרה לקבל תמונה כוללת שמעידה על חוסר אחידות שלא יכולה להתקבל. הקינוחים לא נשמעו מעניינים בצורה יוצאת דופן, ולכן העדפנו להישאר עם טעמי הבשר המעולים כסגיר לארוחה.
תמרלין היא יעד ראוי. האופציות, האירוח, הנוף המהמם אל השדות הסמוכים וכמובן הסטייקים שמספקים את הסחורה. עם שיפור ודיוק קל בשמירה על סטנדרט אחיד ותפריט יותר ממוקד, תמרלין תשודרג אל המקום שהיא שואפת וראויה להיות בו.
