עד לא מזמן הייתה גבעתיים עיר סאחית במלוא מובן המילה, עטופה בעצים, בשקט ובהילה של הסביח של עובד, מוסד שהיה ועודנו גאוות העיר. זו עיר שאולי נולדה להיות מנומנמת, אבל בשנים האחרונות כל זה השתנה. עם הזינוק במחירי השכירות בתל אביב, החלה נהירה של אוכלוסייה צעירה מהעיר הגדולה לגבעתיים, ובעקבותיה החלו להיפתח בעיר, בזה אחר זה, עוד ועוד ברים ומקומות בילוי – מפאבים שכונתיים ועד ברי יין מגניבים, וגבעתיים יצרה גרסה מקומית לחיי לילה עם נקודת מבט קצת שונה מזו של העיר השכנה.
מתחת לאף של תל אביב הסואנת היא הפכה למוקד בילוי אוטונומי. סטודנטים וצעירים נמלטו משכר הדירה הגבוה, ורצו לבלות ליד הבית, ומסעדנים גילו את גבעתיים - קהל טוב וכמעט ואין תחרות.
נכון שהקצב בגבעתיים נשאר איטי, אבל הרחובות קיבלו חיים חדשים, ואיפה שהייתה מכולת שכונתית, יש עכשיו בר עם תפריט שכתוב בגיר על לוח וכוס יין ב-40 שקל. כמו בתל אביב – ואפילו טוב יותר, כי זה מתחת לבית. כל האקשן קורה עכשיו בצפון גבעתיים, באזור כצנלסון, אבל גבעתיים היא עיר קטנה והמקומיים בטוחים שזו רק שאלה של זמן עד שיתחילו לקרות שם דברים גם באזורים אחרים של העיר.
"כשהייתי נער בשנות ה-90 היה פה קפולסקי, פיצה מיאמי ובורגר ראנץ', שזה היה ה-בילוי שלנו. מעבר לזה לא היה פה כלום", אומר המסעדן בן רינג (מלגו ומלבר, ג'ונז), שגר בגבעתיים מגיל חמש. "הדבר הגדול שקרה בגבעתיים היה מסעדת טאטי. זה התחיל מבית קפה-מאפייה קטן ואחר כך מסעדה גדולה שעבדה עד לפני שנה. היה שם טירוף, אנשים לא האמינו שיש דבר כזה בעיר. אבל היום כל מטר יש משהו אחר, המון ברים ועכשיו גם ברי יין".
איך זה קרה?
"הרבה חבר'ה צעירים וסטודנטים עברו לגבעתיים אחרי שלא יכלו לשלם את המחירים של תל אביב. יש הרבה דירות שכורות באזור כצנלסון, אני רואה איך הרחוב נראה, יש פה המון צעירים שלא היו בעבר, זה המרכיב העיקרי בשינוי. גבעתיים צמודה לתל אביב, היא כמו שכונה שלה, והיא גם הראשונה לקבל את ההשפעה ממנה".
רוב ההתרחשות היא כאמור בכצנלסון, רחוב סואן עם בניינים ישנים, מדרכות צרות וחנויות לא סקסיות בעליל. כל חנות שנייה שם היא בית קפה או בר, אבל איפה המסעדות? רינג מסביר: "רוב המבנים בכצנלסון, למשל, אלה בניינים ישנים שנבנו בשנות ה-70-50 וכמעט אין בהם שטחי מסחר. אין הרבה מבנים מסחריים, רק שניים נבנו בעשור האחרון. בגלל זה כמעט ואי אפשר למצוא נכס למסעדה גדולה כי היא צריכה 200 מטר מקדימה, עוד 200 מטר מטבח ועוד שטח למחסנים. אין מבנים כאלה, ובגלל זה רוב המקומות הם ברים או בתי קפה שלא צריכים מטבח גדול. נכס גדול למסעדה קשה עד בלתי אפשרי למצוא, גם טאטי היום כבר הפכה לסופרמרקט".
וייב של תל אביב
לכאורה, כל הדלתות היו פתוחות לעומרי יצחק, מורה ליין בבית הספר בישולים ויועץ יין בארץ ובחו"ל. בתור דמות בולטת בתעשיית הברים, הוא יכול היה לפתוח את בוטה, הבר הראשון שלו, כמעט בכל פיסת קרקע אפשרית – בתל אביב או בצפון, משם הגיע. אבל יצחק בחר לפתוח את הבר שלו דווקא בגבעתיים.
"רחוב כצנלסון זה הדיבור", אומר יצחק. "זה רחוב חי עם בתי קפה וברים קטנים. קשה מאוד למצוא פה נכס להשכרה. אורחים רבים שבאים לכאן מתל אביב אומרים שמרגישים פה וייב של תל אביב, ואני מרגיש שזו מחמאה כי אנחנו מנסים להרים את הרמה ולתת חוויה גבוהה בלי לחפש חניה, כי יש פה כחול לבן ויש חניון של העירייה בשינקין. אני פוגש כאן תל אביבים שעברו לגבעתיים ומביאים את החברים שלהם לכאן, וזה מקום בילוי שעומד בסטנדרט מסוים".
עידן, מור, רז ונועם אבידן (ובקיצור: האחים אבידן) הם ילידי העיר גבעתיים. בבעלותם הבר סיגנצ'ר בגבעתיים. היה להם גם את באבא גנוש, בר שכונתי חצי עממי עם אוכל פשוט, שלפני שנתיים הפכו אותו לבר קוקטיילים עם תפריט עדכני. חוץ משני אלה בבעלותם גם הבר הכשר ריספשיין ברחוב וייצמן. אבל הארבעה חתומים על מקום הבילוי הראשון בגבעתיים: נלסון, הבר שהצית את הלהבה. אמנם האחים כבר לא בעלי הבר, אבל נלסון הפך למוסד ועדיין פועל עד היום.
"לפני 15 שנה לא היה בר אחד בגבעתיים, פשוט לא מזגו אלכוהול", אומר רז. "היה לנו אז בר בבן יהודה בתל אביב, ואמרנו לעצמנו שבעצם אין כלום בגבעתיים, נכון שהאוכלוסייה אז הייתה מבוגרת, אבל הרגשנו שחייבים כאן מקום מגניב שאפשר לשתות בו אלכוהול בערב. לקחנו בית קפה מגמגם והפכנו אותו לנלסון. וזה עובד עד היום".
לפני 15 שנה נלסון היה חיה מוזרה בגבעתיים. על השולחנות היו קנקני בירה של ליטר וחצי ובכוסות מזגו קוקטיילים מגניבים. "היינו חלוצים", הוא אומר, "אנשים פה לא הבינו מאיפה נחתנו להם. בתור נערים היינו יוצאים לתל אביב. גרנו בגבעתיים ובילינו בעיר הגדולה. אני מרגיש שמה שקורה היום בגבעתיים זו התפוצצות החזון ההוא שהיה לנו לפני 15 שנה. היום יש כאן 20 ברים או יותר, הכול קרוב. אז זה היה דמיוני".
מתי התחילה ההתעוררות?
"אחרי ששברנו את תקרת הזכוכית, לאט לאט התחילו להיפתח מקומות. וגם אנחנו, תושבי העיר, החלטנו שאחרי עשייה בתל אביב הגיע הזמן לחזור לעיר שגדלנו בה, כי הבנו שהיום היא עיר שיודעת לצרוך בילוי. משהו קרה בגבעתיים, הקהל נהיה צעיר יותר, העירייה נותנת גיבוי לעסקים וכשהכול מתחבר יחד - זה קורה. צעירים שוכרים דירות בכצנלסון, במקום בדיזנגוף. התחילה נהירה של קהל צעיר לעיר, האוכלוסייה התחלפה, ואיתם התחילו להיפתח מקומות בילוי. אני צופה שייפתחו בקרוב מקומות נוספים, יש עוד לוקיישנים טובים כאן, אבל כרגע העיר מוצפת, יש בה הרבה ברים בשביל שני רחובות ראשיים".
אז לאיפה יוצאים?
שלל מקומות חדשים מרכיבים היום את הפאזל של חיי הבילוי בגבעתיים – הם לא מתאמצים להיות היפסטרים, הם לא מייצרים הייפ גדול, לרוב הם גם נטולי יומרה ופוזה. אם יש משהו שאפשר להצביע עליו בוודאות זו תחושת הקהילתיות שהולכת ונוצרת שם בתוך המקומות עצמם, כמו לשבת בסלון מגניב של חבר - רק עם ברמן שמבין יין.
הנה תשעה מקומות ששווה לאכול ולשתות בהם:
בוטה – בר יין ואוכל איטלקי חדש, עם קירות בצבע כתום מטושטש, בר חלון לרחוב והייפ. כצנלסון 57.
ג'ונו - סניף של בר היין הוותיק מכיכר מילאנו בתל אביב, המתפקד כביסטרו איטלקי עם יינות נהדרים שנמזגים לכוסות. שינקין 33.
הטיפה המרה - בר קוקטיילים במעלה רחוב כצנלסון ליד הסביח של עובד. כצנלסון 112.
אלה ותמר – בבוקר מעדנייה ובערב בר יין רומנטי מלא באווירה ומושלם לדייט. שינקין 49.
לוטי בר יין – יותר מ-100 יינות מהארץ ומהעולם שנפתחים לכוסות ומוגשים לצד נשנושים. כצנלסון 114.
ריספשן – בר יין רומנטי וכשר של האחים אבידן. וייצמן 29.
סיגניצ'ר – בר נוסף של האחים אבידן המציע קוקטיילים ואווירה. כצנלסון 113.
ויני בר יין – בר שכונתי עם קוקטיילים מעולים, פיצות ופוקאצ'ות. כצנלסון 40.
זוט אלור – בר גדול המתמחה בקוקטיילים. עוד בתפריט: בירה מהחבית וגם חומוס. כצלנסון 67.
