"תרצו מסאז'? רגליים, גב, מקצועי", פנתה אלינו בעברית שבורה אישה לא צעירה ברחוב הראשי של אתונה.
"לא תודה", חייכנו. היא זיהתה שאנחנו ישראליות. איך בסוף תמיד מזהים אותנו? בעודנו מתלבטות בסוגיה ניגשה היוונייה לעוד שלושה אנשים שחצו את הרחוב, ושוב בעברית שבורה שאלה גם אותם, ואז עוד שניים, אחד מהם בוודאות אסיאתי, וגם אליהם היא פנתה בעברית.
מה קורה פה?
שעה אחר כך כבר הבנו. רוב הסיכויים שמי שחוצה את רחוב ארמו בצהריים באמצע השבוע הוא תייר ישראלי. מסביב יש רק עברית מנוקדת במיעוט יווני. למעשה, מרכז אתונה הוא כמו שלוחה של ביג גלילות, רק הכול בחצי מחיר.
את הטיול הובילה נערה בת 16 שאת ההתפעמות שלה מהתרבות ההלניסטית היא מביעה דרך סווטשירט מפול אנד בר, או בדיקה קפדנית של סמקים בספורה וצילום לטיקטוק של פמפקין ספייס לאטה בסטארבקס.
בשתיים וחצי אחר הצהריים, אחרי קדחת קניות מתישה התפנינו לאכול. מֶזה יווני, אנשובי קטנים טריים מטוגנים, ממרח פאבה צהוב ועדין, קציצות קישואים ויין קר. לקינוח רכשנו במכולת קטנה חבילה יפה של עוגיות יווניות פריכות - קורביידס. וזהו, דוקטור, זה בגדול מה שאנחנו זוכרות.
גדלנו על ברכי העוגיות הטורקיות-עות'מאניות האלו, קורבייה, שנונה אסתר הייתה מכינה, כמו הסבתות במשפחה. עדינות וענניות, עשויות חמאה, סוכר וקמח, נגיעה של ברנדי או אוזו, ומאובקות באבקת סוכר, היא הייתה מגישה אותן כעיגולים קטנטנים לצד התה או הקפה. מניחים על הלשון ועוצמים עיניים. העוגייה נמסה מיד. חלום.
הגרסה היוונית יוצאת לחנויות על סטרואידים לקראת חג המולד. אבקת הסוכר היא סמל השלג והחורף. רוב הגרסאות מכילות חמאה מזוקקת ושקדים קלויים טחונים. חלקן מוגשות בצורת סהר (סימן להיסטוריה העות'מאנית שלהן), אחרות עגולות, אובאליות, גדולות יותר מהגרסה של אסתר. לעיתים עם מי הדרים או מי ורדים, לפעמים עם פצפוצים של שוקולד, או באלו שאנחנו רכשנו באותה מכולת קטנה - עם ציפוי של שוקולד לבן. העוגייה בפנים לא מתוקה - או לפחות הרבה פחות מזו שאנו מכינות - וטעמה קלוי ואגוזי.
אכלנו אותה לצד כוס עם פרדו אספרסו והתאהבנו.
המשך הטיול היה גם מסע קורביידס (שמן היווני). קונות וטועמות ומאבחנות ניואנסים. אז חזרנו הביתה והתפנינו להכין כמה גרסאות שפויות במידה שאפשר לשחזר בבית.
יאיא קורבייה (העוגיות של סבתא)
הגרסה של נונה אסתר. קלה, פרקטית ומושלמת. כמה אנחנו אוהבות אותה ומתגעגעות אליה.
חומרים:
450 גרם חמאה רכה לא נמסה
1 חלמון של ביצה גדולה
2 כפות ברנדי או ערק (לא חובה)
1/2 כפית תמצית שקדים
4 כוסות קמח
1 כוס אבקת סוכר
1/4 כפית מלח
הכנה:
1. מחממים מראש תנור לחום בינוני-נמוך (160 מעלות).
2. מקציפים את החמאה עם 3/4 כוס אבקת סוכר עד שיש קצף אוורירי ותפוח - עם וו הגיטרה.
3. מוסיפים את החלמון, הליקר ותמצית השקדים.
4. מעבירים למהירות איטית ומוסיפים 2 כוסות קמח ואת המלח. משחררים את הקערה מהמיקסר, מוסיפים עוד 2 כוסות קמח ומערבבים עם כף גדולה או לקקן - חצי כוס בכל פעם.
5. קורצים כדורים קטנים מהבצק ומסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
6. אופים 18-20 דקות. העוגיות צריכות להישאר בהירות, וכשהן יוצאות מהתנור אי-אפשר להרים אותן כי הן מתפוררות.
7. מפזרים שכבה ראשונה של אבקת סוכר (ממה שנותר) על העוגיות בעודן חמות.
8. מקררים ואז בוזקים עליהן שוב אבקת סוכר.
9. שומרים בכלי אטום עד להגשה.
קורביידס - הגרסה המוגזמת
מקסימום פריכות, חמאתיות, אגוזיות, שקדיות. גרסה יוונית מושקעת סופר-גורמה למיטיבי לכת. יש פה חמאה מסוננת וחמאה מוקצפת ושקדים קלויים ובלנדר ומיקסר ומחבת ותנור. ואם תרצו בסוף - גם ציפוי שוקולד לבן או שוקולד אחר. אבל התוצאה. כמו תפילה לגשם שמתממשת, כמו חתול פרסי שמרעיף אהבה, כמו קקטוס שפורח פעם בשנה. נס שהוא עוגייה.
חומרים:
300 גרם חמאה רכה + 250 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות.
3/4 כוס אבקת סוכר (75 גרם. לא צריך לשקול. בערך 3/4 מהשקית)
1 חלמון ביצה
2 כפות ברנדי (לא חובה)
1 כפית תמצית וניל איכותית
1/2 כפית אבקת אפייה (אקסטרה פריכות)
4 כוסות קמח
150 גרם שקדים קלויים
1/2 כפית מלח
לציפוי: אבקת סוכר או 200 גרם שוקולד לבן + 2 כפות שמן קוקוס או שמן צמחי אחר
הכנה:
1. טוחנים את השקדים הקלויים לאבקה בבלנדר טוב או מעבד מזון.
2. מזקקים את החמאה הקרה: שמים את קוביות החמאה במחבת טובה ועל להבה בינונית ממיסים אותה עד שהיא מעלה קצף ומשחימה מעט. מסננים דרך מסננת צפופה. מקררים מעט.
3. מקציפים את החמאה הרכה (לא המזוקקת) עם אבקת הסוכר לקצף רך ואוורירי. מוסיפים את החלמון, הברנדי, הווניל, החמאה המזוקקת והשקדים הטחונים ומערבבים.
4. מערבבים את אבקת האפייה עם שתי כוסות קמח והמלח ומוסיפים לחמאה. מערבבים במהירות איטית.
5. מוציאים מהמיקסר ומוסיפים את יתר הקמח, חצי כוס בכל פעם, ומערבבים עם כף גדולה או לקקן.
6. קורצים כדורים מהבצק, בערך 30 גרם כל אחד. מסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ואופים בחום בינוני-נמוך (160 מעלות) בערך 20 דקות. כשהעוגיות חמות אי-אפשר להרים אותן כי הן מתפוררות. ראו הוזהרתם.
7. מקררים את העוגיות.
8. אם בחרתם בציפוי אבקת סוכר בוזקים עליהן שתי שכבות - אחת כשהן חמות והשנייה כשהן כבר קרות.
9. מכינים את הציפוי: ממיסים את השוקולד במיקרוגל בפולסים קצרים. אפשר גם בסיר כפול. מוסיפים את השמן ומערבבים. טובלים עוגייה-עוגייה, בזהירות, כשהן קרות בלבד, ושמים על רשת לייבוש.
עוד שדרוגים:
• מורחים את העוגיות החמות במעט מי ורדים או מי הדרים.
• מוסיפים למסה פיסטוקים קצוצים או שקדים קלויים קצוצים ולא טחונים.
• מוסיפים למסה שוקולד מריר קצוץ דק.
• מוסיפים למסה קצת הל טחון (חלום לאוהבי הל) או קליפה של תפוז מגוררת.
• מגישים עם תה חם.
סוּפר במרחק שעה וחצי טיסה
אין צורך שנסביר, הרי הייתם בעיר לפני חודש או חודשיים או חצי שנה. כל ישראל נמצאת שם בגדול. אבל אם במקרה אתם במיעוט הנרדף שלא נסע לאחרונה לאתונה, הנה משהו שאתם צריכים לדעת שאולי יגרום לכם לשנות את דעתכם:
אתונה ממש, אבל ממש, זולה.
למעט רשתות אמריקאיות (סטארבקס, אדידס וכאלה), כל היתר ב-30 עד 50 אחוז פחות. המכנסיים בזארה שאהבתם? 90 שקלים במקום 190. מנת סופלאקי בוולט? פחות מארבעה יורו (14 שקלים לשווארמה. יכולים לדמיין את זה בארץ?). מונית מקצה העיר לקצה השני - שישה יורו (22 שקלים). עגלת הקניות שהעמסנו בסופר, כולל מסכת פנטן (בארץ 40, ביוון 20 שקלים), סבון בוטיק (80 סנט, שלושה שקלים) וחבילה יפה של אוכמניות (שבעה שקלים) - 180 שקלים. למעשה, ברגע שיחזירו את טיסות הלואו-קוסט במלואן, אנחנו לא פוסלות שיהיה זול יותר לטוס לאתונה לקניות הסופר שלכם אחת לחודש. רק ירקות וחלב נקנה בבית, לתמוך בחקלאות.
כמה מקומות של אוכל לא תיירותי באתונה:
Diporto
בעל הבית, איש מבוגר ונרגן, עמל על הסירים. אין תפריט, כל מה שהוא הכין יוצא לשולחן עם קארפט קפוא של יין ולחם הבית. האוכל טעים, אבל באמת שהמקום הזה גדול מהקולינריה שהוא מגיש. לרוב אין שולחן פנוי ואי-אפשר להזמין אבל השולחנות מתפנים מהר. שבו על המדרגות או המתינו בחוץ.
Tis Theatrou to Steki
ממש ממול דיפורטו, מסעדת טאפאס יווני, זולה ונעימה, עם בעל בית שבודק לכולם אם סיימו מהצלחת, אנשובי מטוגנים נפלאים וקלאסיקות יווניות עשויות נכון.
Philos Athens
אנשי האזור ירצו להרוג אותנו שפירסמנו את המקום השכונתי שלהם, על העיצוב המוקפד והאוכל הבינלאומי עם ניחוח יווני וקפדנות צרפתית. המקום פתוח לארוחות בוקר ובראנץ', ופילוס הבעלים עומד בכניסה, חתיך וחברותי, אלא אם תבואו לו לא טוב, ואז הוא לא יכניס אתכם. חלל וינטג' יפהפה, דגים טריים וטוויסט קטן בכל מנה - ריבה ביתית, שמנת יוונית, בריוש עבודת יד והמון לב ונשמה בכל צלחת. חזרנו אליו כמעט בכל בוקר.
Loukoumades Ktistakis
מעדנייה וממתקים יווניים שמתמחה בלוקמדס - אותם בצקים מטוגנים בסירופ, שרבים מכינים גרוע והם הפכו אותם לשלמות.
Ariston
אחת המאפיות הוותיקות באתונה, שמכינה את הבצקים הממולאים שמאפיינים את המדינה. תגיעו בבוקר המאוחר וקחו את הקורו (מאפים אישיים בבצק פריך שיום אחד נקדיש גם להם מדור) או את הטירופיטה עם הפטה או המאפה עם התרד והפטה או מאפה התפוחים, העיקר שתיקחו משהו.
The Clumsies
בסוף אנחנו תמיד חוזרות לבר הקוקטיילים המקסים הזה, שיש בו מיקסולוג צמרת שכל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב, ומנות אוכל פשוטות ומושלמות ליד האלכוהול - עוף בציפוי פריך, טרטר בקר נהדר ומיני בורגרים. המחירים גבוהים יחסית לעיר, אבל עדיין נמוכים בהרבה מישראל. קוקטייל ב-12-10 יורו מאלכוהול משובח הוא משהו שאנחנו מחבקות.
Brunello
מה לעשות שהיוונים יודעים להכין אוכל איטלקי או לבחור שפים איטלקים שנהנים מהתוצרת המקומית. מסעדה איטלקית קטנה, שכונתית, עם תפריט יין מושקע ומדויק (כולל אמרונה בכוסות!), פסטות משובחות ושירות אדיב. קצת רחוק מהמרכז (מביג גלילות הכוונה) אבל בלב שכונת קולונקי - הנווה צדק של אתונה, עם אווירה מתוחכמת וחנויות קטנות מעוצבות. המסעדה יושבת בעלייה תלולה וקצת מדהים שהאוכל לא נופל מהשולחנות בחוץ. אנחנו העדפנו לשבת בפנים ולא להעמיד למבחן את הגרביטציה.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.11.25
