בספר הזיכרונות הקולינריים שלי, שמור לנתניה פרק של כבוד. במיוחד לאור העובדה שגדלתי במושב הגובל בעיר היהלומים. אמנם בשנות ה-60 וה-70 לא נהגנו ללכת למסעדות, ועדיין נתניה תרמה לא מעט דברים לעולמי הגרגרני: גלידת ניצה, תירס חם, חצי מנת פלאפל אחרי שראינו סרט בקולנוע "שרון", חנות הפיצוחים בתחנה המרכזית, הנשיקות של קונדיטוריית תמר, הבורקס והפיצה הראשונים בחיי, "פונדק הים" וכמובן הפריטים שאמי המנוחה רמה קמינר נהגה להביא מהשוק, למשל החמוצים והסלטים ממעדניית בוקובזה. בימים נדירים, בהם נבצר ממנה לבשל, אמא רכשה לשמחתי פלפל ממולא ועוף בגריל מאחת המעדניות במרכז העיר.
השנים חלפו, ובביקורים במחוזות ילדותי, התמכרתי ל"פינוקי כרמל" הטריפוליטאית הנפלאה שבשוק. פה ושם ניסיתי מסעדות שסיקרנו אותי. אבל בשנתיים האחרונות, הקולינריה בנתניה תפסה תאוצה, וכבר אי-אפשר להתעלם מהמקומות החדשים.
"נתניה היא כבר לא עיר קטנה. זוהי עיר מאוד מתפתחת, ונפתחים מתחמים המאוכלסים על ידי חברות הייטק. בכלל, חלק נכבד מהקהל בנתניה, מבחינה סוציו-אקונומית הוא אמצע ומעלה. זוהי אוכלוסייה שאוהבת לבלות ולנסות דברים חדשים", אומר סהר ברונשטיין, מבעלי רשת המסעדות האיטלקיות "רפאלו", שפתחה לא מזמן סניף בעיר. "ישנה היענות לכל דבר שנפתח. כמו כן, אף אחד לא רוצה לנסוע לתל-אביב בגלל הפקקים, החפירות ובעיות החניה. אנשים מעדיפים ללכת למקומות ליד הבית. למעשה הנתנייתים רוצים את תל-אביב ליד הבית".
הנה המלצות על חמישה מקומות ראויים ומושקעים, שנפתחו בעיר במהלך השנתיים האחרונות.
The View: בשרים וריקודים
"נתניה זה קיבוץ גלויות. וזה בא לידי ביטוי אצלנו בתפריט החדש - הלכנו על פתיחת שולחן, מנות שנועדו לנשנש עם הכוסית", אומר רפאל מתוק, השף של מסעדתThe View במלון טיילת. "הבאנו לתפריט את שולחן השבת ותרבות הסלטים". ואכן אגף הפתיחים והראשונות הוא קיבוץ גלויות במיטבו: צ'רשי דלעת, פוקצ'ה עם זעלוק חצילים וזיתים מתובלים, מסבחה חומוס, צלחת חריפים, איקרה, בסטיל תפוחי אדמה, כבד קצוץ וסלט ביצים חומות. "מה שמאפיין את הנתנייתים זה הלב הרחב, האהבה ליציאות ולבילויים. חום, חיבוקים. לפתוח שולחן ולנשנש. אוהבים לאכול בידיים. אז הבאנו לכאן קונטיינר של מפיות".
כיאה לשמה, המסעדה מתברכת בנוף מרהיב, ובמקרה שלה - נוף לים. היא מונהגת על ידי המסעדנים עתירי הניסיון פטריק הרר ואסף לוי. "המסעדה נפתחה זמן קצר לפני 7 באוקטובר, וכשפרצה המלחמה, אסף ואני חווינו אובדנים. המסעדה הייתה סגורה מספר חודשים". עכשיו כאמור, הרר ולוי משיקים תפריט מעודכן ומשודרג שנוצר בשיתוף פעולה עם אליעד דנון, מהשפים היותר מוכשרים שהצמיחה תוכנית הריאליטי "משחקי השף". "ביני לבין רפאל התנהל פינג-פונג", מספר דנון. "שנינו הסכמנו שהכיוון צריך להיות יותר אוכל בכיף רצינו להתאים את המנות למה שקורה כיום במסעדנות: מנות לא גדולות, מחירים יותר שפויים.
"התאמנו את התפריט גם לקהל המקומי. הבאנו חברים של פטריק והם אמרו: 'כשאתה עושה חריף, תעשה חריף לאללה'. הם רוצים אוכל יותר אגרסיבי. אחלה קהל יש בנתניה - אוהב לאכול ואוהב לבזבז. בגדול, נתניה היא עיר של אנשים מחוספסים, רוצים את הטעמים יותר אגרסיביים, עם נוכחות".
המסעדה כשרה וכיאה לטרנד הלוהט תמצאו כאן שיפודים משודרגים - למשל שקדי עגל ונתח קצבים. מומלצות נוספות: ריזוטו ירוקים, דג ים צלוי, קבב טורקי ואגף הסטייקים. המחירים נעים בין 21 שקל ל-238 שקל.
המסעדה פתוחה בשעות הערב. בצהריים נערכים בה אירועים פרטיים. "בלילות חמישי, אנחנו עושים בלגן: די-ג'יי ורקדניות. ואז מגיעים לקוחות צעירים יותר, שאוהבים לרקוד", מספר הרר. "בנות חוגגות אצלנו מסיבות רווקות".
The View. מלון טיילת, גד מכנס 6
רפאלו: מקדש הפחמימות
בחדר הפסטה השקוף של הסניף הנתנייתי הדנדש והמעוצב של רשת "רפאלו" הבוטיקית, הצוות עמל על הכנת טורטליני, דפי לזניה, רביולי, ניוקי ופיצות. "בכל הסניפים שלנו, שישה במספר, יש חדר פסטה שקוף, כדי שהסועדים יראו את הכנת המנות", מסביר סהר ברונשטיין, שהקים את האימפריה האיטלקית יחד עם ליאור משעלי. "אנחנו מייצרים תמיד במקום, כולל הבצקים והקינוחים. הכל הום מייד. אפילו הגלידות. אנחנו מציעים מוצר טוב בווליו פור מאני. מחיר ממוצע לסועד: 165 שקל".
הסניף החדש של "רפאלו", צץ במתחם מתפתח, סמוך לאזור התעשייה הצפוני של נתניה. בסביבה אפשר כבר לראות נציגים של רשתות נוספות. את "רפאלו" מנהיגות שלוש זכייניות - האחיות נטלי ולירז אוחיון וחברתן גלית אביצרור, להן יש סניפים נוספים בצפון הארץ. "ראינו שחסר בנתניה אוכל איטלקי כשר ברמה גבוהה מאוד", הן מנמקות את הבחירה בלוקיישן הנוכחי. "בערב יש אצלנו אווירה נהדרת. התאורה יורדת והמוזיקה עולה ומגיעים הרבה צעירים. אנחנו עורכות גם ערבי יין".
על התפריט הטעים חתום דוד קדם, השף של הרשת. "מדובר בפיוז'ן איטלקי. לא התמסרנו לאזור מסוים באיטליה. מנות הדגל כאן: ריזוטו, פיצה ביאנקה דבש, מנת סלקים, דגים נאים, ניוקי סלק עם גבינת בושה, קרבונרה מדג ים", וברונשטיין מוסיף: "בישראל אוהבים יותר בוסט של טעמים ואנחנו מתאימים את האוכל האיטלקי לחיך הישראלי". בימים א'-ה' מוצעות בצהריים ארוחות עסקיות.
רפאלו, בניין יהלום 1, האורזים 23
ויצ'ינו פראטלי: בראנץ' טעים ועוגות מפוארות
כשחוויתי את הבראנץ' הנהדר של ברק כהן, שזה עתה נחנך ומוגש בכל ימות השבוע ב"ויצ'ינו פראטלי" במתחם יכין סנטר, אפשר היה לשמוע את קולות העונג שלי בכל המרחב. "חיפשנו לעשות משהו שונה וקצת יותר קליל", אומר כהן. "לא רצינו סתם חביתה ומקבץ סלטים. הכול נעשה בעבודה תוצרת יד". במסעדה תמצאו מנות טראטין (ברוסקטה מחמצת קלויה במגוון תוספות), שקשוקה רוסית ("יותר עשירה בפלפלים ופחות בעגבניות. טיפה מתוקה"), סלטים טובים, והשיא: בורקס בעבודת יד, במילוי תרד, כרישה, גבינת גורגונזולה וביצה רכה. "בבורקס עשיתי מחווה ל'הטורקיה הקטנה' ברחוב הרצל", מספר כהן. "זהו מוסד נתנייתי. בנעורי, כשהיינו יוצאים למסיבות, היינו יושבים אחר כך ב'הטורקיה הקטנה' והבעלים הגיש את הבורקס עם מיונז וחריף. אז עכשיו, אני מגיש את הבורקס עם מיונז ואריסה".
כהן זכה לתהילה הודות לעוגות המפוארות שהנפיק במסעדת "מגזינו" בתל-אביב. מאחר שהוא גר במושב בעמק חפר, נמאס לו מהנסיעות והוא החליט לפעול באזור שלא רחוק ממשכנו. וכך הוא חבר לפני שנה למסעדנים שרון ישי ואביב סאן ממסעדת "פראטלי" הנתנייתית כדי לכונן את "ויצ'ינו פראטלי" - קונדיטוריה-בית קפה, בצמוד למסעדה. "התחלתי את הדרך המקצועית שלי בהייטק, בעולמות של ניהול ותהליכים. במקביל תמיד היה לי חיבור חזק לאוכל, לקולינריה ולתרבות הבילוי", מצטרף ישי לשיחה. "עם השנים חיפשתי עשייה שיש בה יותר חיבור לאנשים".
מפגש מקרי עם כהן, חבר ילדות, יצר את המקום החדש. ישי נדלק על הרעיון של ויטרינת עוגות שהציע כהן. "זה משך אותי ועורר בי זיכרונות וגעגועים לקונדיטוריות המיתולוגיות של נתניה". ואכן, כשמתבוננים בוויטרינה, ההתחבטות קשה. כדי להקל על ההתלבטויות, אמליץ על פאי לימון פיסטוק (הוא גם קריספי וגם מלוח וחמצמץ), פאי פיסטוק ותות, עוגת שקדים ללא קמח עם פירות אדומים, עוגת יום הולדת, בראוניז קפה, עוגת גבינה קלאסית. "מה סוד ההצלחה של העוגות שלי? דיוק של טעמים, חומרי גלם טובים, אסתטיקה, שמירה על האיכות", מעיד הנחתום ברק על עיסתו. בוויטרינה תמצאו גם כריכים וקישים מושקעים. "אנחנו נותנים אפילו מענה לצליאקים שבאים אלינו מרחוק".
מחיר פרוסת עוגה נדיבה: 46 שקל. מנות הבראנץ': 64-48 שקל.
ויצ'ינו פראטלי, שד' גיבורי ישראל 17, מתחם יכין סנטר
צ'אטוצ'אק: ניחוחות של תאילנד
כשנכנסים לחלל האימתני ומקושט בפריטים מממלכת סיאם של מסעדת "צ'אטוצ'אק", אפשר לחשוב לרגוע שאתה בתאילנד ולא באזור התעשיה החדש של נתניה. המסעדה הקרויה על שמו של שוק גדול ומפורסם בבנגקוק, הוקמה בדיוק לפני שנתיים, בעיצומה של המלחמה על-ידי השף והמסעדן הוותיק יניר גרין, שמבין דבר אחד או שניים באוכל אסייתי - בעברו הוא עבד בין היתר ב"ג'ירף" והקים את "טייגר לילי". גרין חבר לאחיו עופר ורעייתו התאילנדית אנתואי גילור. "בנתניה ובאזור מסביב לה אין מסעדה תאילנדית", אומר יניר. "אז רצינו לפתוח מסעדת שוק תאילנדית פשוטה".
לאחים גרין יש שורשים בקולינריה הנתנייתית. "סבינו המנוח ציון מזרחי מכר תירס בירידה לים. אני זוכר איך בילדות היינו באים בשבתות ועוזרים לסבא למכור תירס". עכשיו האחים גרין רוצים לספק חוויה תאילנדית כמה שיותר אותנטית, ובמטבח עמלים 13 שפים מתאילנד, אבל במדד החריפות, לפעמים הם ערכו התאמה לחיך הישראלי. "החריפות היא לא המהות של המטבח התאילנדי", טוען יניר. "אם אגיש לך חריפות, חצי ממה שהתאילנדים אוכלים, אתה תסבול בטירוף. אנחנו משחקים עם רמות החריפות".
זה לא הפריע ל"צ'אטוצ'אק" לקבל שבחים רבים משגריר תאילנד בישראל, שאף העניק להם אות הצטיינות הקרוי "תאי סלקט", המחולק מטעם משרד המסחר של ארצו, "שמדרג מסעדות תאילנדיות אותנטיות ברחבי העולם לפי פרמטרים משלהם. אנחנו היחידים בארץ שקיבלו שני כוכבים", מתגאה יניר. "השגריר הסתובב כאן, נכנס למטבח, בדק את הפרודוקטים, כדי לראות שהכל מגיע ממולדתו. מאוד התרגשנו שקיבלנו את אות ההצטיינות". בין מנות הדגל נציין את יאם וואן סאן (סלט אטריות שעועית וארבעה סוגי פטריות), מנות הקארי והנודלס, לביבות השרימפס, מרק טום יאם, גאי יאנג (ירך עוף במרינדה) ומרק קאוי סוי. "אנחנו מתכוונים להכניס יותר מנות הארדקור שפחות מוכרות. גם בחריפות וגם בטעמים", מבטיח יניר, שאף חנך לאחרונה אגף סושי מפתיע לטובה.
"צ'אטוצ'אק" פתוחה בשבת ומגישה פירות ים. "מגיעים אלינו הרבה לקוחות מהיישובים מסביב ואפילו מתל-אביב. אנחנו משתדלים שהמחירים יהיו אטרקטיביים".
צ'אטוצ'אק, המלאכה 4
סושי בזל: כיף אסייתי
ב-1997, הרבה לפני שהסושי הפך למאכל לאומי, פתח יוסי חילו את "סושי בזל" בצפון תל-אביב ועבור רבים הוא היווה מפגש ראשוני ונגיש עם תפארת המטבח של ארץ השמש העולה. ב-30 השנים שחלפו מאז, המקום הפך למותג שעבר מספר גלגולים והחליף כתובות. במהלך 2024 רכשה קבוצת ניראור, בבעלות ניר מעתוק, המתמחה במסעדות אסייתיות (צ'וקה, צ'יינה טאון ו-Wok to Walk) את "סושי בזל".
"’סושי בזל’ הוא לא עוד מותג. הוא הכניס שפה יפנית נקייה ומדויקת עם נשמה תל-אביבית שאי-אפשר לזייף", אומר מעתוק. "החזון שלנו הוא לקחת את האייקון הזה, ולבנות ממנו רשת אסייתית בוטיקית כשרה, עם הידע העמוק שלנו בעולם האסייתי". זכיין הסניף בנתניה הוא המסעדן ג'יימס המרה. "יש בעיר מחסור במסעדות אסייתיות כשרות", הוא מנמק. התפריט אותו בנה איתי תמיר, שף הקבוצה, הוא מה שנהוג לכנות 'פאן אסייתי': סושי, מנות נודלס ואורז, נאם וייטנאמי, באנים, שיפודים יפניים, גיוזה וכמובן מרק הראמן הטרנדי. "המטבח הכשר יכול להציע דברים מצוינים", מכריז תמיר. "אנחנו לא מתפשרים". והמרה מחזק: "אנחנו מקפידים על דגים טריים כדי להגיש סושי מאוד טרי וברמה גבוהה. אין אצלנו קומבינציות מתוחכמות ואני לא שם גבינות בסושי. המנות התאילנדיות שלנו פיקנטיות, לא מאוד חריפות".
מנות מומלצות: סלט פומלה תאילנדי, טונה מקסיקן (סשימי טונה אדומה) ובאגף הסושי - סאנסט ודרגון. "אנחנו מנסים לכוון למגוון קהלים. כל אחד מהסועדים יכול למצוא את עצמו בתפריט", מסכם המרה.
סושי בזל, מפי 5, מתחם סוהו, ליד איקאה
