"הרבה תל-אביבים לשעבר עברו לבקעת אונו כדי שיהיו להן דירות יותר גדולות. זה קהל מבין עניין, עם שורשים קולינריים תל-אביביים, שצמא לחוויות חדשות", כך מאפיין שגיא רזמוביץ', מבעלי מסעדת מוג'ו סאן החדשה בגני תקווה, את האזור הקולינרי המשגשג שפורח לאחרונה סביב קריית-אונו. גדי גרנות, מנכ"ל קבוצת "לה טייבל", שמנהיגה את ויני, מסעדה איטלקית בקניון ביג ביהוד, מסכים איתו: "זה אזור מאוד מתפתח, במרחק סביר מתל-אביב. הרבה משפחות משפרות דיור וחבר'ה צעירים עוברים לכאן".
בקעת אונו בגוש דן היא הטריטוריה הכי לוהטת עכשיו מבחינה קולינרית. מותגים מצליחים כמו דליקטסן, ג'ירף, אהרוניז ונונו מיני חנכו בה סניפים. שפים ידועים כמו מוטי טיטמן ותומר אגאי פתחו במרחב מקומות בילוי. ג'אגר, מזללת ההמבורגרים בקריית-אונו, סומנה כתופעת רשת והתורים משתרכים.
קצב הפתיחות מסחרר וממש אי-אפשר להדביק אותו. רק סיימתי לשוטט בבקעה וכבר התבשרתי שצץ עוד מקום: סיידווייז – בר יין אלגנטי ומוקפד של עינת נוימרק, שצץ ברמת אפעל החדשה. כך שאסתר, לחם יין וקיסו – ה-מוסדות הוותיקים של הסביבה, ממש כבר לא לבד.
כשאני תוהה מה פשר הפריחה של האזור, לכולם יש תשובה מיידית: "יש פה ממוצע סוציו-אקונומי בינוני-גבוה". הסבר נוסף – הפקקים שכרוכים בנסיעה לתל-אביב מוכת החפירות, ההפגנות והחניה. "תל-אביב הפכה לעיר קשה", אומר ניני נוף, מבעלי מקום של בשר בנווה צדק, שחנך דיינר בקריית-אונו. "להיכנס לנווה צדק, למשל, זה כל יום רולטה. גם עם הווייז. כל יום חוסמים לך רחוב חדש. פעם כולם רצו לפתוח בתל-אביב, עכשיו, כולם רוצים לפתוח בבקעת אונו. הרבה לקוחות שלנו כבר לא באים לנווה צדק, הם מגיעים למקום החדש שלנו וכיף להם".
תאילנד באמצע סביון
"אנחנו קבוצת אנשים שגדלו בברים ובחיי הלילה ועל חוויית אירוח, ואנחנו רוצים לשדר פה אווירה תל-אביבית, כולל מוזיקה חזקה ותאורה נמוכה", מודים גל כהן ואסף כהן, מבעלי קבוצת תאי 148, שפתחו במתחם G בסביון את המסעדה התאילנדית סורין.
"יש לנו מספר עסקים ברחוב דיזנגוף וקיבלנו הצעות לפתוח במקומות אחרים. אבל ערכנו מחקר והבנו שהקהל של בקעת אונו הכי מתאים לנו. יש פה קהל שרוצה ליהנות וב'סורין' אנו מציעים לו המון צבע, רעש וטעמים".
ואכן, התפריט הנהדר והמגוון מתפוצץ מטעמים. האיש שאחראי עליו הוא השף אומי, שחי בארץ כבר 20 שנה ומוכר מהביצועים האקזוטיים שלו בנאם ובתאי 148. שם המסעדה, סורין, הוא המחוז בתאילנד שממנו מגיע אומי וגם שם נפוץ לבנים בממלכת סיאם. "האוכל באזור שבו גדלתי הוא מאוד חריף ויבש. פחות רטבים של קוקוס. אבל בסורין רצינו להגיש אוכל שגם ישראלי וגם תאילנדי יכולים לאכול".
לצד המנות המוכרות שהתחבבו עלינו ממסעדות תאילנדיות, יש כאן מנות שלא תמצאו במקומות אחרים, כמו פלה פאד פט (דגים מטוגנים עם קארי אדום וחלב קוקוס), דג טונה בנוסח מחוזות הילדות של אומי, ואפילו הפאד תאי המוכר לעייפה מוגש כאן בדרך מקורית. אומי אף מציע פרשנות תאילנדית למאכלים מוכרים, כמו טרטר בקר. וכיאה למקום שמשלב בילוי ובליסה, אגף המשקאות מפותח ויצירתי.
הממוצע לסועד נע בין 170 ל-220 שקל, תלוי כמה אלכוהול צורכים. "חשוב לנו שהלקוחות ירגישו בנוח לבוא אלינו שוב ושוב ויקבלו תמורה לכספם", מכריזים הבעלים. "אנחנו רוצים שהבילוי בסורין לא יהיה חוויה חד-פעמית".
• סורין, מתחם G סביון.
שיפודים משודרגים
מתחם G בסביון הפך להיות הממלכה של המסעדנית ואשת העסקים ליזה כהן. טורוס היא מסעדת בשרים שלאחרונה חנכה עסקית שיפודים צהריים, הנשענת על אש, גריל ועישון ומוגשת עם סט פתיחה של סלטים. טורוס היא סמוק האוס שמציע בשרים מיושנים ומעושנים. הכיוון ים תיכוני, וזה מתבטא גם בתבלון. התושבים בסביבה כבר ראו ואכלו הכול, אז אנחנו עושים הכי טוב, טרי וטעים", אומרת כהן. "גם נורא חשובים לנו הנראות, האירוח והשירות".
מבחינת כהן, מנת הדגל היא שיפוד נתח קצבים. "גם השיפוד של שקדי העגל נמכר מאוד טוב. יש פה סלט טלה נורא טעים. אנחנו עושים אפילו נקניקים. בערב כדאי לקחת את הסטייקים המצוינים. בצהריים אפשר לצאת בסביבות 120 שקל ובערב ב-300 שקל".
מול טורוס, כהן השיקה את דולצ'ה מילה – ג'לאטרייה קסומה שמעוצבת כמו בונבוניירה. "ההשראה לעיצוב היא חנות תכשיטים", היא מסבירה. "אנחנו עושים טירמיסו שנמכר בקופסת פח, עוגת גזר וטארט תפוחים מעולים, גלידות מיוחדות ועונתיות, אפילו מגויאבה ומשמן זית, עוגיות שוקולד צ'יפס מדהימות, קרקרים, שוקולד שנראה כמו פטריית כמהין ופרלינים. לא תמצא אצלי קראק פאי, כי כולם עושים היום קראק פאי. אנחנו מייצרים גם עוגיות וגלידה ללא סוכר, כדי לתת מענה לכולם".
• טורוס, השקמה 1, סביון.
דיינר של מקצוענים
בדיינר מקום של בשר, הסמוך למכללה האקדמית בקריית-אונו, אכלתי ארוחת צהריים עסקית מהיותר טובות ומתגמלות שחוויתי לאחרונה. זהו דיינר שכולו מופת של מקצוענות. וזה לא מפתיע לאור זהות הבעלים: רימון בן יקיר וניני נוף, המסעדנים הוותיקים החתומים על ההצלחות של ג'ירף, אימפריה שאותה השניים מכרו, ושל מקום של בשר בנווה צדק בתל-אביב.
התפריט של הדיינר שונה ממסעדת האם התל-אביבית. "בדיינר יש רק פילה, אנטרקוט וסינטה. גודל אחד, משקל אחד. אין פה נתחים על העצם וסטייקים גדולים", מגלה נוף. "הבשר אותו בשר, אבל המחיר שונה. אגב, אנחנו עובדים אך ורק עם בשר מקומי – בשר של פרות חולבות ובוגרות, שמיושן במשך חודש. אה. אתה חייב גם את השניצל. בוא, תראה מה זה שניצל", הוא מאלץ אותי. ומסתבר שהוא צדק. השניצל היה קריספי וטעים. אהבתי גם את הספגטי מיטבולס המנחם ומשביע. התוספות מעולות: גראטן תפוחי אדמה, תרד בשמנת ותפוחי אדמה בתנור.
דן בן יקיר, שותף ומנהל, מעיד שמנות הדגל הן טטאקי סינטה, קרפצ'ו, טאקו סביצ'ה, סטייק אנטרקוט והמבורגר כמהין. ואכן, כולן ראויות. ולקינוח: קרפ תותים, ברד פודינג עם בננה וקצפת. מוס שוקולד ועוגת ביסקוויטים.
מחירי מנות עיקריות –124-97 שקל, מחירי הסטייקים – 165 שקל, מחירי ההמבורגרים: 96-86 שקל.
• דיינר מקום של בשר, שמירה אימבר גדיש 9, קריית-אונו.
אוכל אסייתי בקונספט חדש
כבר בכניסה למוג'ו סאן במתחם צים אורבן בגני תקווה התאהבתי במקום – את פניי מקבל קיר גדול, שהוא בעצם חנות מקסימה, המציעה פריטים מיפן ומישראל, כולל דמויות שעוצבו במיוחד לכבוד המקום. אחרי שאני מוקסם מההיצע, אני מתפנה לאכילה.
מדובר באתר בליסה ובילוי קולי וסטייליסטי שמציע קונספט חדש, שאותו בראו שגיב רזמוביץ' ואמיר אבידר, חברי ילדות שהקימו לפני 15 שנה את מוג'ו הפאן-אסייתית בנתניה. "בתקופת הקורונה הבנתי שהעתיד הוא לייצר מסעדה ללא שירות", מספר רזמוביץ'. "והתוצאה היא מוג'ו סאן, שאותה בחרנו לפתוח בגני תקווה. חוויית המשתמש היא של מסעדה לכל דבר, ובמקביל אנו מייתרים את השירות המעיק והמכביד. וכך אין אצלנו מארחת, מלצרים, טיפים ואין צורך להזמין מקום או לחכות לחשבון. אנחנו לא מסעדת קז'ואל, אבל גם לא פאסט-פוד.
"המצאנו משהו חדש שהוא בגובה העיניים, במקום מלצרים יש קונסיירז'ים כמו בבית מלון, שעוזרים ללקוחות בכל דבר, מלעשות את ההזמנה וללקט את המנות והמשקאות ועד איפה למצוא טריאקי. אחרי מספר פעמים, הסבים והסבתות ואנשים א-טכנולוגיים כבר עושים את הכול לבד".
התפריט שרקח השף וסילי סרגה כולל 45 מנות, ומתוכן נמליץ על סושי בוריטו, מנות נודלס ומרקי ראמן. "הסושי שלנו הוא בחוד החנית", מתגאה רזמוביץ'.
• מוג'ו סאן, מתחם צים אורבן, גני תקווה.
בייקרי בסגנון איטלקי
קבוצת פומו של שימי שוורץ, המתמחה באוכל איטלקי, זיהתה כבר לפני שלוש שנים את הפוטנציאל של בקעת אונו, והקימה במתחם הדובדבן בקריית-אונו את קפה נאפו – מסעדה מסוגננת וטעימה, שהפכה לסיפור הצלחה. שוורץ החליט להרחיב את עסקיו במתחם ופתח בספטמבר האחרון מול קפה נאפו את מילאנו. "זהו בייקרי שהוא הרבה מעבר לקפה ומאפה", מעיד שחר ברנע, השף של הקבוצה. "יש באזור הזה צורך בכזה מקום. האנשים רוצים יותר פיין, בסטנדרט של ת"א. אנחנו מקפידים על איכויות, המבחר גדול והכל מיוצר פה".
ברנע עושה לי סיבוב בין האגפים השונים וההיצע המגוון והמרהיב מסחרר אותי ומעורר חשק לדגום את הכול. "זה בייקרי קצת שונה. יותר בסגנון של איטליה. הוויטרינה שטוחה ולא בקומות. הדברים מוצגים לא בערימות, אלא כמו בקופסאות תכשיטים. הלכנו על מאפים מתוקים ומלוחים, כריכים משודרגים מלחמים שאנחנו מייצרים, למשל כריך סביח וכריך סיציליאני. כדאי גם ללכת על הפוקצ'ות, בורקסים עם גבינת מנצ'גו, פנקוטה ומאפה פולנטה. וכמובן על מבחר הקרואסונים, כולל עם ביצה מקושקשת וכמהין".
בין היתר ניתן לרכוש את העוגות, כדורי השוקולד והטירמיסו של טל ממליה, השף קונדיטור של מילאנו. וגם יינות, שמן זית וכלים מצודדים. הישיבה בחוץ וכיאה למקום שכולו שיר אהבה לארץ המגף, קיימת הקפדה בכל מה שנוגע לקפה.
• מילאנו, מתחם הדובדבן, קריית-אונו, כשר בלי תעודה.
