כשנכנסים לאמבר, מסעדת הבשרים החדשה המשקיפה על ברכת רם ברמת הגולן, הנשימה נעתקת והלב מתרחב מהנוף המהפנט. המסעדה המהודרת והמושקעת שפתח רביע אבו-סאלח מקווה להחזיר את המטיילים לכפרי הדרוזים, אחרי שהמלחמה המתמשכת פגעה גם בתיירות ברמה.
אמבר ממוקמת באתר שבו שכן בית קפה של הקצינים הסורים, בימי טרום מלחמת ששת הימים. לתפריט אחראי השף שאדי סבאג, המעיד שהמסעדה שואבת השראה מ"היופי של האגם". ואכן, ברכת רם וסביבתה פותחות את התיאבון, שאותו אנו מרגיעים עם סלטים דרוזיים טעימים, סטייקים ושיפודים איכותיים, כיאה לרמת הגולן, ואלכוהול. העובדה שאת המסעדה מנהל יזן חאטר, שחזר למחוזות ילדותו אחרי שביסס קריירה של אושיית יין בארץ ובעולם, מבהירה שכדאי להשתקע גם באגף הזה.
יזן החייכן ממג'דל שמס הוא דוגמה מובהקת למודרניזציה של צעירים דרוזים רבים בימינו – הוא מתוכשט, מקועקע, לבוש באלגנטיות. וגם הוא, כמו דרוזים רבים, מתעמק בסוגיות זהות. "כמו משפחות דרוזיות רבות, גם המשפחה שלנו חצויה. סבתא שלי חיה בסוריה, וכך כל הדודות שלי מצד אמא. אמא לא ראתה את אחותה 40 שנה, ורק לאחרונה הן נפגשו. קשה לשנות את הדעות של האנשים המבוגרים אצלנו בכפר. אצל הצעירים זה משתנה".
טבח הדרוזים במחוז א-סווידא ב-2025 ופגיעת הרקטה הקטלנית של חיזבאללה ב-2024, שהרגה 12 ילדים ובני נוער במג'דל שמס, חוללו שינוי בהלכי הרוח. "הרבה שנים היו בעיות עם ההגדרה שלנו. נחשבנו לפרו-סורים", אומר סאלח נחלה, בעל מתחם צימרים. "כיום אנחנו ישראלים לכל דבר".
והמורה ואיש הגבינות ראבח ספדי מחזק: "אבא שלי שירת בסוריה וגדלתי בבית פרו-סורי. במהלך השנים היו חששות של הדור שלי, שהרמה תוחזר לסוריה, ולכן היינו צריכים לשמר נאמנות לצד ההוא. אבל אחרי כל הבעיות בצד הסורי, פתאום האמת עלתה – והמקום היחידי שאנחנו רוצים לחיות בו זו מדינת ישראל. גם אם יעתיקו את ישראל לאמריקה, אני אלך איתה".
קרוב לאדמה ולמשפחה
כדי להתוודע טוב יותר להוויית הדרוזים ב-2026, יצאתי למסע בן יומיים עם מיקה שמעונוב, בעלת מותג סיורי האוכל מיקה פודארט, במַסְעַדֶה — הכפר הצעיר ביותר מבין כפרי הדרוזים בגולן. אחרי יומיים במחיצת אנשי הכפר המקסימים, הבנתי למה מיקה מתכוונת כשהיא מדברת על "נדיבות שקטה שמאפיינת כל כך את המקום הזה. ואולי זאת הסיבה שהאוכל כאן טעים כל כך. הכול עדיין קרוב לאדמה, לעונות השנה, למשפחה ולזיכרון".
אחרי שאוכלים את האוכל המופלא של ספאא איברהים, שוכחים מכל מה שיודעים וחושבים על אוכל דרוזי. המטעמים שהיא מערימה על השולחן רחוקים שנות אור מהקלישאות שמוכרות לנו מהירידים ומשוקי האוכל בקניונים, של פיתה דרוזית ועלי גפן. תחת השם "המטבח הקטן", ספאא מארחת קבוצות (בתיאום מראש, מחמישה אנשים ועד 30) בביתה המצוחצח, ומדגימה את ההשפעות של המטבח הלבנוני והסורי על הקוויזין הדרוזי של הרמה. "אמי, שמתה לפני שנתיים והייתה הבשלנית של הכפר בחתונות, תמיד התגאתה בי ואמרה לאנשים: 'הבת שלי שפית'", היא מספרת.
התפריט כולל בין היתר תבשיל עלי גפן ובשר, מנסף, סלטים, מג'דרה בורגול, תשוה – אורז עם בשר טחון ושקדים, באשא ועסאקרה – מנה המשלבת קובות ושישברק. בחורף היא מוזגת מרק קישק מחמם, סמיך ונפלא. מחיר ארוחה: 200-180 שקל לאדם.
גם ראבח ספדי משמר את המסורת הקולינרית מבית אמא. הוא למד אמנם הנדסת תוכנה ועובד כמורה בתיכון, אבל חשוב לו לשמר את מורשת ייצור הגבינה המשפחתית תחת המותג שלו, גבינות האלה. הוא מוכר את המוצרים (ברינזה, ריקוטה, חלומי, יוגורט עם נענע ושום) במשכנו במרכז הכפר. "מסורת מסמלת את השורשים", אומר ראבח. "הרבה מנהגים אצלנו כבר השתנו, וצריך מצד אחד לשמר דברים חשובים, ומצד שני להביא דברים חדשים ויצירתיים שיתאימו לעידן בו אנו חיים".
גבינות האלה
((צילום: מיקה פודארט))
ראבח הוא דור שלישי בתחום. סבתו הנחילה לאמו המנוחה את רזי הכנת הגבינות המעודנות. "לגבינות של אמא יצא שם טוב בכל הכפרים. כשלמדתי בטכניון כולם ביקשו שאביא את הלאבנה שלה. אחרי שהיא מתה – לא היה טעם לדברים. רעייתי רואידה הציעה שנעשה את הגבינות של אמא", אומר ראבח ומשגר את חיוכו המקסים.
רואידה, רעייתו הנאווה של ראבח, עובדת כגננת בחינוך המיוחד ומסייעת במלאכת הגבנות. "אנחנו קונים את חלב העיזים והפרות מחקלאי הכפר, כדי לתמוך בהם", היא אומרת. "אנחנו לא שמים בגבינות חומרים משמרים ותוספים, ולכן אתה מרגיש את הטעם המקורי".
לעשות את הגבינות של אמא
(צילום: מיקה פודארט)
מאמינים בגלגול נשמות
התיירנים במסעדה לא עוסקים רק בקולינריה. לפני 16 שנה עביר מסעוד ואחותה הלכו למג'דל שמס לערוך קניות. במהלך השופינג, חלפו האחיות על פני סטודיו לקרמיקה, שם אישה עמלה על האובניים שלה. "המשכנו ללכת לכיוון שלנו, אבל הרגשתי שהנשמה שלי עצרה ונכנסה לסטודיו של האישה הזאת", משחזרת עביר. "כאילו רק הגוף שלי עדיין על הכביש, אבל כל כולי אצלה. הייתי חייבת לחזור אחורה ולהיכנס אליה. אנחנו, הדרוזים, מאמינים בגלגול נשמות, ואני הרגשתי אולי שבאחד הגלגולים הקודמים התעסקתי בקרמיקה".
עביר נכנסה לחנות, ו"אמרתי לאישה: 'אני רוצה להיות כמוך'. ביקשתי שהיא תלמד אותי. הייתי אז כבר אמא לילדים. התחלתי לחסוך כסף והלכתי ללמוד אצלה". לפני תשע שנים עביר פתחה את החנות-סטודיו שלה ברחוב הראשי של מסעדה, שם היא מציגה ומוכרת את היצירות היפהפיות שלה: כוסות, חמסות, פעמוני רוח, כלים, קישוטים נגד עין הרע, קנקנים. "הנשים השתלטו על הקרמיקה", מגלה עביר. "פעם זאת הייתה עבודה של גברים. אני גם מעבירה סדנאות".
אחד המוצרים המבוקשים ביותר של עביר הוא סט כלים מקרמיקה הנדרש לטקס המאטה, המשקה השליט בחייהם של הדרוזים. הדרוזים אוהבים ללגום את הקפה שלהם שחור, חזק ומר, ללא תוספת סוכר ותבלינים. אבל עם כל הכבוד לקפה, המשקה הדומיננטי הוא מאטה, חליטת עלים פופולרית באמריקה הדרומית.
"אצלנו המאטה הוא כמו לחם וחמאה", מעידה עביר, בעודה מלמדת אותי את כללי הטקס ומוזגת את המשקה. "זה משקה לכל גיל. אומרים שהוא מרגיע ובריא. אם תעשה ארוחה נהדרת ולא תגיש בסוף מאטה, אז לא נתת לאורח את הכבוד. אומרים אצלנו: 'את באה למאטה?'"
אז מה לדרוזים ולמשקה המזוהה עם אמריקה הדרומית? "הדרוזים שמאמינים בדת סודית נאלצו לברוח לא אחת מאויבים ומכובשים", מסבירה מיקה. "הם גלו בין היתר לאמריקה הדרומית – ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה". חלק מהגולים בחרו בהמשך לחזור לסוריה, ללבנון ולירדן, והביאו איתם את מנהג שתיית המאטה, שהשתלב היטב באקלים ההררי הקר.
פחמימות מנחמות
בדוכן קטן בפאתי מסעדה, בדרך למג'דל שמס, עומדות שתי גיסות יפות ומקסימות, מדיחה ורדניה, ומתקינות פאטייר (מאפה בצק שמרים ממולא) ומנקיש (מאפה בצק דק ופריך) נהדרים. "אנחנו עושות אותם מבצק מיוחד", הן מדווחות. השתיים חנכו את המקום, שלו הן קראו "מהסאג' באהבה", לפני שלושה חודשים בלבד, בתור השלמת הכנסה, וכבר יש לתוצרת המעולה שלהן ביקוש. "בעונת הקטיף באים אלינו ולוקחים את המאפים למטעים", הן מספרות. "גם התיירים עוברים וקונים".
מנקיש של "מהסאג' באהבה"
(צילום: מיקה פודארט)
אהבתי במיוחד את פאטיר תפוחי האדמה ופאטיר הלאבנה וכמובן את מאפה העשבים. גם המנקישים שלהן (זעתר, סומאק, פלפל חריף) מספקים פחמימות מנחמות.
לתושבי מסעדה חשוב לשמר את החקלאות מתוך אידיאל. "כולם כאן דוקטורים, פרופסורים, מהנדסים, מקצועות חופשיים, ועדיין הם שומרים על החקלאות ומטפלים בחלקות ובמטעי התפוחים והדובדבנים", מספרת מיקה. "הם עושים זאת לא בגלל שמרוויחים מיליונים מחקלאות, אלא בגלל שחשוב להם להיות קרובים לאדמה, למשפחה".
הביקור באזור הוא הזדמנות טובה לרכוש ירקות משובחים אצל אכרם מחמוד, שהחממות שלו משגשגות בין מסעדה למג'דל שמס. מחמוד, קבלן בניין לשעבר, הקים את החממות במקום מטע תפוחים, שגרר הפסדים. "ראיתי שמחירי העגבניות עולים, אז החלטתי להקים חממה. אנשים מבוגרים אמרו לי: "השתגעת? אתה הורס מטע תפוחים לטובת ירקות?' ההתחלה הייתה קשה".
מחמוד מגדל בעיקר מלפפונים ועגבניות ולצידם פטרוזיליה, פלפל חריף ופלפל ירוק. "בחורף אי-אפשר לגדל עגבניות. אז אני מגדל כרוב ועולש". ואחרי שתרכשו את התוצרת האיכותית, תבקשו ממחמוד שיחלוק איתכם את מתכון השקשוקה המפורסם שלו.
מי שעשה את הדרך ההפוכה הוא איש העסקים סאלח נחלה שעבר מחקלאות לאירוח. לפני 13 שנה, כשעקר מטע דובדבנים במרחק עשר דקות מהחרמון, והקים במקומו מתחם אירוח חלוצי ומפנק, אנשים מסביבו הרימו גבה. "התקשרו לאשתי ואמרו: 'בעלך השתגע. למה הוא עוקר דובדבנים לטובת צימרים?'". המתחם היפהפה שלו, White Suites, עם הנוף המרהיב ושדרת הברושים הננסית המעוצבת, הפך לסיפור הצלחה ומאובזר בבריכה, ג'קוזי וסאונה (1,200 שקל לזוג ללילה כולל ארוחת בוקר). נחלה מעיד שעבורו מדובר היה לא רק בעסקים, אלא גם בשליחות. "אנחנו חיים יחד ורציתי לעודד דו-קיום, ושיותר ישראלים יגיעו אלינו".
רוצים לבקר במקומות שהוזכרו בכתבה?
• מסעדת אמבר: 052-4588922.
• המטבח הקטן של ספאא איברהים: 050-4488279.
• גבינות האלה: 052-6347983.
• סטודיו קרמיקה עביר: 050-3379094.
• מהסאג' באהבה: 052-2690819.
• החממות של אכרם: 050-5956885.
• White Suites: 050-5200222.
מיקה שמעונוב
(צילום: אנטולי קרינצקי)
סיור בעקבות הטעמים
למיקה שמעונוב, ירושלמית בדימוס, יש חולשה לטיולים, אנשים ואוכל. במסגרת מיזם הסיורים הקולינריים שלה, מיקה פודארט, היא מציעה סיורים מחכימים וטעימים בארץ ובחו"ל. לפני שלוש שנים נפרדה מדירתה היפואית והחלה לנדוד. לאחרונה בחרה להשתקע בכפר הדרוזי מסעדה ("הגשמתי חלום ישן לגור ברמת הגולן") ותושבי הכפר אימצו אותה לחיקם. היא מעבירה במקום סיור להכרת התרבות והמאכלים הדרוזיים. "מדובר בשיטוט טעים, נוסטלגי ושונה, שמספר את המסורת של אנשי ההר", היא מסכמת.
• מחיר סיור: 390 שקל לאדם, טלפון: 050-8432843.
