על כביש מספר 1 לכיוון ירושלים קשה למצוא מסעדה טובה באמת. כזאת שתעשה קצת נחת בבטן בדרך לעיר הבירה או בחזרה ממנה. יש חומוסיות לרוב באבו גוש, יש גם עגלות קפה, מאפיות מעולות ויקבים, אבל בשביל מסעדה עדכנית - צריך לרוב להגיע עד ירושלים.
גם המטבח של רמה, שהייתה פעם אבן שואבת לחובבי אוכל, שקט ואוויר הרים צלול, כבר לא עובדת במתכונת של מסעדה. הניסיון לבנות קולינריה איכותית במקומות שמבוססים על תיירות ולא נמצאים באחת מהערים הגדולות – תל אביב או ירושלים – הוא לרוב קשוח. ואז, באמצע הדרך בין שתי הערים, בכניסה לקריית ענבים במתחם שהיה בעבר רפת, נמצאה התשובה לתשוקה לביס שיעיף.
קוראים לה מסעדת נורה. היא נפתחה לפני כשנתיים וידעה טלטלות לרוב בשנותיה הקצרות. היא התחילה כמסעדת שף אבל עברה שינוי מאז, ובחודשים האחרונים עברה מהלך שהוא לא פחות ממהפך: הצטרפותו של השף רפי כהן, שבנה את התפריט ומלווה קולינרית את המקום. המהלך הוא חלק מהחיבור שלו לקבוצת הרים (המפעילה מספר מסעדות באזור) שבבעלותה גם כרם בר יין, הנמצא לא רחוק משם במבנה סילו עתיק, משוחזר ויפהפה.
בשנים האחרונות כהן מעניק ייעוץ ללא מעט מסעדות, אך מקפיד תמיד לפעול מאחורי הקלעים. בנורה ובכרם בר יין הוא עושה בדיוק ההפך: הוא מככב בארוחות שף קונספטואליות, ולצדן מוגש תפריט בהשראתו המבוסס על חומרי גלם משובחים ומנות מינימליסטיות, פשוטות וטובות.
אף על פי שכהן מככב בארוחות הקונספטואליות, ביומיום לא מדובר במסעדת שף או בקאמבק של כהן. מדובר בתפריט שהוא ניסח בסגנון ביסטרו המבוסס על דגים, בשר והרבה ירקות. תמצאו שם בשר מיושן על העצם, דגים בטאבון, ירקות עונתיים, ועכשיו, כשעוד אביב, תפסנו שם מנות עם עלי גפן טריים וחובזה.
בין המנות בתפריט יש קבב דג צלוי על פחמים עם טחינה, פילה סלמון עם שעועית ירוקה, פסטה לימון עם דג, פיש אנד צ'יפס, פסטה שורט ריבס, שניצל, המבורגר וספגטי עגבניות. בעסקית צהריים, במחיר המנה העיקרית (110-68 שקלים), מקבלים גם מנה ראשונה לבחירה.
הסיפור האמיתי של המקום נמצא על האש במטבח הפתוח. יש שם טאבון וגריל עצום שיוצר באנגליה ועובד על פחמים של עצי אלון והדרים. המטבח פתוח ואפשר לבהות בעבודת הטבחים, והם גם אלו שנותנים שירות ומגישים בעצמם חלק מהמנות למי שיושב על הבר. אהבנו שיש בראנץ' בשישי עד הצהריים, בר שלא דורש הזמנה מראש וחניה בחינם.
