בין אזעקות ליירוטים מצאו את עצמם כמה מבתי האוכל והבילוי במרכז הארץ במוקד ההדף של מתקפת הטילים מאיראן. לא מדובר ביעדים אסטרטגיים אלא במקומות יומיומיים לגמרי כמו בר שכונתי, בית קפה קטן, מסעדה כשרה. בשביל אותם מקומות האירועים הביטחוניים התגלגלו בסופו של דבר אל תוך המטבח.
מלבד קפה גרציאני בתל אביב, שנהרס מפגיעת טיל איראני בשבת, אחד המקומות הנוספים שנפגעו מההדף הוא בר הפלור בתל אביב, בר יין קטן יחסית, כזה שמבוסס על מדפים עמוסים בבקבוקים. דווקא הפרטים האלה הפכו אותו לפגיע במיוחד. גל ההדף מהפגיעה באזור לא השאיר הרבה סיכוי לבקבוקים שעמדו על המדפים: רובם התנפצו. הרצפה התמלאה בזכוכית, יין ונוזלים שנשפכו, והחלל האינטימי הפך תוך רגע לכאוס של שברים. גם חלונות הזכוכית של המקום נסדקו והתנפצו, ורק אחרי שהתפזר האבק אפשר היה להבין את ממדי הנזק.
בית הקפה גרציאני נהרס מפגיעת טיל
(צילום: יניב גרציאני)
כמה מטרים משם נפגע גם בית קפה התחתית. במקרה הזה לא מדובר בהרס דרמטי של כל החלל, אבל מספיק כדי להשבית את הפעילות. חלון גדול של המקום נשבר לחלוטין, ורסיסי זכוכית התפזרו גם בתוך בית הקפה וגם על המדרכה בחוץ. עבור מקום קטן שמבוסס על פעילות יומיומית, גם פגיעה נקודתית כזו מחייבת טיפול מיידי: ניקוי, בדיקת בטיחות והחלפת חלונות - כל זה לפני שניתן יהיה לפתוח שוב.
"בבוקר קניתי במאפייה דברים לי ולבנות", מספרת שרון, תושבת מרכז תל אביב, על הפגיעה בבית הקפה גרציאני, "ובערב המקום נהרס. עברתי שם בלילה בטיול עם הכלב ולא האמנתי שעמדתי לפני כמה שעות מול הדלפק שלא נשאר ממנו זכר".
פגיעה קשה נוספת קרתה מחוץ לתל אביב - בקריית אונו נהרסה כליל מסעדת סיונרה, לאחר שהמבנה שבו פעלה נפגע משברי יירוט. במקרה הזה לא מדובר בשברים ובתיקונים נקודתיים אלא בהרס מוחלט של המקום. מה שהיה עד לפני שעות ספורות מטבח פעיל עם ציוד, מקררים, שולחנות וכיסאות, הפך לערימה של הריסות וחלקי מבנה, וכמעט שום דבר מהציוד לא נשאר שלם.
"ברגע אחד של אימה, כל מה שבנינו בסיונרה, הוכחד", כתבו בעלי המסעדה הכשרה. "פגיעה של רסיס הפכה את הבית השני שלנו, המקום שבו רקחנו חלומות וטעמים במשך שני עשורים, לאתר הרס. אנחנו מסתכלים על השברים וקשה להאמין. קשה לעכל שמוסד שהיה שוקק חיים במשך 20 שנים נראה עכשיו ככה. מקום שבו במשך 20 שנה כל דג שנחתך, כל רול שגולגל וכל טעם ייחודי שיצרנו הפכו לחלק מהזכרונות ומהשמחות של אלפי אנשים – הכול נעלם ברגע... הטעמים המוכרים שלנו, הריחות מהמטבח והחיוך שלווה כל מנה שהגשנו לכם במשך שני דורות – זה הנכס האמיתי שלנו, ואת זה שום רסיס לא יכול להרוס".
"התקף חרדה אחד גדול"
ענף המסעדנות בישראל פועל בעשור האחרון בשולי רווח צרים. וכשהצרות מגיעות גם בתקופה שבה ממילא קיימת אי ודאות ביטחונית וכלכלית, המשמעות מורגשת מיד, גם בלי טיל או רסיס שייפול לך על העסק. אחרי יותר משנתיים של חוסר יציבות מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נדמה היה שהענף מתחיל לחזור לנשום, ובעלי מסעדות סיפרו על חזרה איטית לשגרה, כולל כמה פתיחות של מסעדות וברים.
אבל ההתאוששות הזו הייתה שברירית. ההסלמה הביטחונית והירי מאיראן החזירו את הענף, כמעט בן רגע, לאותה נקודת אי ודאות, שמוכרת היטב לבעלי מסעדות בישראל, שמספרים שהתחושה היא של ריצה ממלחמה למלחמה. רגע אחד מנסים לחזור לשגרה, להשקיע בתפריט חדש או בשיפוץ, וברגע הבא שוב מתמודדים עם מציאות ביטחונית שמערערת הכול.
"לסגור דלת של מסעדה בלי תזרים זה כמו מטוס סילון בלי דלק. זו התרסקות. החיים של מסעדנים נראים ורודים מבחוץ, אבל זה רחוק מזה", אומר המסעדן הוותיק איציק חנגל, הבעלים של כמה מסעדות ומקומות בילוי בתל אביב ובהם צ׳אקולי, הלנה, פאסטל ובקרוב גם מאנטה ריי. "מאז הקורונה והמלחמות שאחריה, התחיל גל מטורף של סגירות ואחריו הענף עבר לשלב של מסעדות מדויקות יותר ואטרקטיביות יותר. יש בתחום חבר'ה מטורפים שיכלו להיות בהייטק ובחרו במסעדנות, התחום התחיל לפרוח שוב ומאז יש עדנה והתחום ממש עבר פאזה. אז פתחנו מסעדות חדשות ויש התעוררות, אבל אז פתאום מגיעה עוד מלחמה שגודעת את הכול".
נדמה שמאז הקורונה כולם מתורגלים כבר בסגירות.
"למדתי שבענף הזה, כשהכסף לא שלך ואתה משלם הכול בשוטף, אם סוגרים לך פתאום את הדלתות, זה אסון. חייבים עתודה לעובדים, כי הם רוצים לדעת שהמשכורת שלהם בחשבון. יש לי 600 עובדים, ועד שהמעסיק מקבל מענה מהממשלה עובר זמן וצריך בינתים להבין איך משלמים לעובדים. יש גם מסעדנים שפתוחים מול הספקים במיליונים, וכשנפסק התזרים - זה התקף חרדה אחד גדול. מבחוץ עולם המסעדנות נראה רומנטי וסקסי, אבל זה לא. זו עבודה קשה. אתה לא יודע כמה אנשים יבואו וכמה כסף תכניס".
מה צריך כדי לשרוד בענף הזה בתקופה כזאת?
"צריך שלכל מסעדה תהיה עתודה כספית. אם אתה לא יכול לעשות את זה, אל תפתח מסעדה. צריך בשביל זה עצבים מברזל".
אחרי כל הרכישות האחרונות של עסקי מזון יש תחושה שמסעדנות היא עסק רווחי.
"כולם רואים את הרכישות והמחשבות על הנפקה ואת קניית עסקי האוכל במיליונים, אבל מעט מאוד מסעדות נמצאות שם. טעות אחת יכולה לעלות ביוקר למסעדן. אם אתה לא יודע לנהל את העסק כמו שצריך אתה בבעיה. זה עסק של פירורים. אם אתה לא אוסף את הפירורים, אין לך לחם. כשיש לך השקעה של כמה מיליונים, ואז ביום שחור של מלחמה אתה פתאום סוגר ואז הסחורה נזרקת, הספקים מתקשרים, ואם במצב כזה אין לך תוכנית - אתה בצרות צרורות. אני ממשך לפתוח מסעדות כי אני רומנטיקן שמאמין בתחום הזה. לקח לי 20 שנה להבין איך לא לשקוע כשהים סוער. זה לא מתאים לכל אחד".
מה קורה עכשיו במסעדות שלך?
"הכול סגור. רובן נמצאות סביב הקריה וזה יעד מבוקש, אז אני לא רוצה לקחת על עצמי אם משהו יקרה לספקים, לעובדים, ללקוחות ולאנשי וולט שיגיעו לאסוף משלוחים, אז כרגע הכול סגור. בקיץ האחרון במלחמת חרבות ברזל צ’אקולי היה בחיתוליו ונכנסנו לסחרחורת. זו דוגמה קלאסית להשקעה של מיליונים, ועד שהתחלנו לנשום התחילה המלחמה הזאת. השקענו שם שמונה מיליון שקל ואז סגרנו את הדלת לשבועיים. והנה עכשיו חזרנו לכל זה שוב".
