לנו יש את רות סירקיס ולאמריקאים יש את ג'וליה צ'יילד - אישיות טלוויזיונית יוצאת דופן, שהכירה לאמריקאים בשנות ה-60 את המטבח הצרפתי בספרי הבישול שלה ובתוכניות הבישול על המסך הקטן.
כשהתוכנית של ג'וליה צ'יילד שודרה בטלוויזיה האמריקאית ב-1963 אמריקנים רבים עוד בישלו בבית אוכל משומר, קפוא או מעובד, והרעיון של צ'יילד להכין ארוחות מוקפדות מחומרי גלם טריים, היה אז מהפכני במיוחד.
4 צפייה בגלריה
ג'וליה צ'יילד: ויש גם פרודיות על הדמות
(צילום: Jim Scherer Courtesy of Sony Pictures Classics)
צ'יילד קיבלה תוכנית בישול בטלוויזיה והפכה בן יום לאחת הדמויות הפופולרית ביותר באמריקה, כשהיא מופיעה בתפקידי אורח בסדרות רבות. הדמות שלה אף הפכה למודל לחיקוי בתוכניות קומיות, ולא קשה להבין למה: גובהה היה 1.88 מטר, היה לה קול נמוך ומיוחד והיה משהו מנחם וסימפטי באישיות שלה. דן אקרויד גילם פרודיה על דמותה בסדרה "סאטרדיי נייט לייב" בשנת 1978; דמותה הופיעה גם במחזמר "!Bon Appétit" משנת 1989; ובשנת 2009 יצא לאקרנים הסרט "ג'ולי וג'וליה" בכיכובה של מריל סטריפ המתאר את השפעתה של ג'וליה על החברה האמריקנית. רק בחודש מרץ האחרון הושקה בשירות הסטרימינג HBO Max הסדרה העלילתית "ג'וליה" על חייה, וזה לא נגמר שם - מחר (א') מגיע לפסטיבל דוקאביב הסרט התיעודי "ג'וליה", המגולל את הביוגרפיה של האישה המיוחדת הזו שעשתה מהפכה במטבחים של האמריקאים.
הסרט התיעודי החדש על צ'יילד מתאר כיצד היא פרצה לחייהם של האמריקנים, בתקופה שאלה מילאו את המקררים שלהם באוכל מוכן וישבו מול הטלוויזיה עם מגשיות מחוממות במיקרו. צ'יילד הציעה להם להחליף את אלה, ולימדה אותם להכין מאכלים חדשים: קיש לורן, ביף בורגיניון, דג סול בשמנת, חזה עוף בתנור ומרק בויאבז. למרות פקפוקי מפיקי הטלוויזיה, היא הפכה בגיל 51 לכוכבת.
היום צ'יילד נחשבת לחלוצת תוכניות הבישול הטלוויזיוניות והשפית הידוענית הראשונה. כבת למשפחה עשירה היא זכתה להשכלה משובחת, אך סירבה להינשא בגיל צעיר. היא טיילה בעולם וגם התגייסה לצבא בזמן מלחמת העולם השנייה. סיפור אהבתה העמוקה לבישול, כולל ראיונות עם שפים מוכרים וחומר ארכיוני מרהיב, עולה בסרט התיעודי גם דמותה המורכבת של צ'יילד - על חולשותיה, שמתחבר לאופייה הכובש ולתשוקתה לאוכל.
סללה את הדרך לנשים בעולם הקולינריה
את הסרט התיעודי על חייה של ג'וליה צ'יילד ביימו הבמאיות בטסי ווסט וג'ולי כהן. השתיים יצרו בשנת 2018 סרט תיעודי שהיה מועמד לאוסקר - "RBG", על חייה של רות ביידר גינסבורג, השופטת השנייה של בית המשפט העליון של ארצות הברית.
הבימאיות יכלו לבחור דמויות אחרות, אולי מפורסמות יותר כיום, כמו מרתה סטיוארט או אנה אולסון, אבל הן בחרו דווקא בצ'יילד. "יש הרבה שפים אמריקנים מפורסמים, אבל אנחנו לא יכולות לחשוב על אף שף שהייתה לו השפעה כל כך עמוקה על התרבות הקולינרית האמריקנית", אומרת בטסי ווסט שמתארחת בארץ יחד עם ג'ולי כהן לכבוד הפסטיבל. "היא שינתה את הדרך שבה אנחנו חושבים על אוכל, והיא סללה את הדרך לנשים בעולם הקולינריה ובטלוויזיה. מעולם לא הייתה מישהי כמו ג'וליה, היא פתחה הרבה עיניים והרבה דלתות".
"חלק ממה שמשך אותנו לג'וליה כדמות היה האסוציאציות שלנו בעבר עם עבודתה", מחדדת כהן, "היא הייתה דמות בלתי נשכחת מילדותנו ונעורינו. שתינו אהבנו את התוכניות שלה, והיינו עדות בזמן אמת לדרך שבה היא שינתה את מערכת היחסים של אמריקנים עם אוכל. לפני ג'וליה, אמא שלי הגישה ספגטי עם קטשופ כארוחה - מאז שהתחלתי לדון בזה בפומבי למדתי שזו אסטרטגיית ארוחת ערב די פופולרית לאימהות אמריקאיות יהודיות. אבל ברגע שה"ג'ולימאניה" סחפה את האומה, אמא התעניינה פתאום בדברים חדשים, כמו ארטישוק, קרפים ומוס שוקולד. במובן מסוים הסרט הזה הוא התודה שלנו לג'וליה צ'יילד".
למה שאנשים יתייחסו היום ברצינות לג'וליה צ'יילד? אמנם הייתה לה גישה חינוכית של מורה בתיכון, אבל רוב האנשים צופים היום במתכונים ביו-טיוב, או אפילו בהילוך מהיר של מתכון באינסטגרם. האם היא אייקון אבוד?
ג'ולי כהן: "כל מי שיתחיל לצפות בצילומים הישנים של ג'וליה יבין למה גם היום היא רלוונטית: זו אישה בעלת ידע, אותנטית ומצחיקה, שאומרת מה שהיא חושבת ולא מפחדת לעשות טעויות".
בטסי ווסט: "ג'וליה אולי באמת דומה למורה בבית הספר, אבל מורה ממש מטורפת ומבדרת. לא היינו קוראים לג'וליה אייקון אבוד. מפדמה לקשמי, דרך חוזה אנדרס ועד שפים צעירים ומתקדמים בכל רחבי העולם - כולם מעריצים את ג'וליה. גם מי שלא מבשל אוכל צרפתי מסורתי מזהה את השפעתה על חשיבות האוכל והבישול בחיינו. אפילו הופתענו כמה בני דור המילניום מודעים לג'וליה צ'יילד, גם אם הם לא יודעים את כל הסיפור שלה, אולי בגלל הקטע המפורסם מ-"סאטרדיי נייט לייב". בהחלט יש קו ישיר מהעבודה של ג'וליה, לסגנון הבישול הצרפתי ולאובססיית האוכל של היום ברשתות החברתיות.
היא הייתה מאוד (מאוד) גבוהה - כמו שרואים בסרט התיעודי, והיה לה קול מאוד נמוך ומובחן. האם היא הייתה עוברת היום מסך - בלי קשר ליכולות הבישול שלה?
בטסי ווסט: "ג'וליה שברה את התבנית של אישה צעירה, קטנטנה וצנועה, כפי שנראתה בדרך כלל בטלוויזיה של שנות ה-60. התברר שהקהל מוכן לג'וליה - אישה אקסצנטרית בגיל העמידה שמסבירה בביטחון את מומחיותה. סוג זה של אותנטיות עדיין מוערך על המסכים של היום, מה שמסביר מדוע כל כך הרבה מן השפים בתקשורת של היום הם גם אישים משכנעים ויוצאי דופן.
במהלך הסרט, יש הרבה תקריבי בישול יפים - בעיקר על פי מה שמתואר בדיבור הרקע: בישול עוף, דגים עם חמאה. איך שחזרתן את התקריבים האלה, תוך כדי שימוש בידיים של נשים?
בטסי ווסט: "רצינו להראות את סוג האוכל המשגע והיפה שג'וליה אהבה ליצור, והתמזל מזלנו לעבוד עם שני צלמים מוכשרים, שותפות תכופות שלנו, הצלמת קלאודיה רשקה וצלמת האוכל ננדה ברדילארד. הידיים שייכות לסטייליסטית האוכל סוזן ספונגן, שהיא מומחית לג'וליה, והיא יעצה לנו אילו מנות יכולות לייצג את ההיבטים השונים של הסיפור של ג'וליה. בנינו העתק של המטבח של ג'וליה באולפן במנהטן, והצלמת שלנו בילתה שישה ימים בצילומים של סוזן מכינה את המנות שהיום רואים בסרט.
"במקביל, צלמת האוכל צילמה את אותן מנות שהוכנו במטבח פריזאי עם מצלמות מיוחדות שלוכדות את התקריבים המופשטים ואת צילומי ההילוך האיטי שמוציאים את העוצמה הרגשית של האוכל. אנחנו חושבים שהעורכת, קרלה גוטייר, עשתה עבודה מבריקה בעריכה של העוף העסיסי, ביף בורגיניון והאגסים הסקסיים, שצולמו משני צדי האוקיינוס האטלנטי".
רוב המרואיינים בסרט הן נשים - זה בכוונה?
ג'ולי כהן: "הכוח והאנרגיה בסדרת הסרטים האחרונה שלנו הם שסיפורי נשים זוכים לרוב לתת ייצוג או התעלמות מוחלטת, וקולן של נשים צריך להישמע במלוא הדרו. זה טבעי לשים דגש על נשים - שפיות, עיתונאיות ומומחיות קולינריות לאורך הסרט. השיחות שלנו עם דניאלה דלפוש - השפית לשעבר של נשיא צרפת פרנסוואה מיטראן, ואן ווילן - בשלנית ומורה בריטית, היו בין הראיונות האהובים עלינו".
צילומים תחת פרוטוקול קורונה
הבימאיות התחילו לעבוד על הסרט בתחילת 2019, רגע לפני שהתחילה הקורונה. כשהמגיפה כבר התפרצה הם היו אחרי שבוע צילומים בצרפת. "היה לנו מזל שצילמנו את רוב הראיונות שלנו לפני הקורונה, כולל שבוע נפלא של צילומים בצרפת", מספרת ווסט. "רק התחלנו את העריכה בתחילת 2020 כשהקורונה התרחשה. הודות לטכנולוגיה דיגיטלית הצלחנו לעבוד בצורה חלקית מהמשרדים הביתיים שלנו. נאלצנו לבצע צילומים אחרונים בקיץ 2020, כולל צילומי אוכל, תחת פרוטוקולי קורונה, שהיו מעט מרתיעים באותה תקופה. בסופו של דבר עמדנו בלוח הזמנים ואנחנו מרגישות אסירות תודה על כך שהיה לנו פרויקט כל כך מרתק שהעסיק אותנו בתקופה לחוצה".
הצילומים התחילו רגע לפני שנסגר העולם בשל מגפת הקורונה, לפחות הספקתן להיות בהרבה מסעדות לפני הסגר.
ג'ולי כהן: "גולת הכותרת של חווית הצילום שלנו הייתה ללכת בעקבותיה של ג'וליה בצרפת - ממסעדת לה קורון ההיסטורית בעיר רואן, שבה אכלה לראשונה את דג הסול מונייר, עד למסדרונות של לה קורדון בלו, ולאזור הכפרי שטוף השמש של פרובאנס, שם היא ובעלה נסעו להירגע. התחלנו לצלם באוקטובר 2019, זמן קצר לפני שהקורונה סגרה את העולם. כשהסתכלנו על החומרים רק כמה חודשים לאחר מכן, זה הרגיש כמו חלום טעים".
האם ג'וליה היא סמל? מריל סטריפ עשתה עליה סרט מפורסם, ל-HBO יש סדרה חדשה עליה עם שרה לנקשייר, ועכשיו גם הסרט התיעודי - איך זה שהיא שוב בכותרות?
ג'ולי כהן: "אין ספק שזה הרגע של ג'וליה צ'יילד. יש מספר גורמים שהחזירו אותה לכותרות. ראשית, אמריקה נמצאת בעיצומה של תנועה תרבותית, שאנו גאים להיות חלק ממנה, בהסתכלות נוספת על חשיבות התרומה של נשים לחברה. בנוסף, בשנים האחרונות האמריקנים אובססיביים יותר מתמיד לאוכל - אוכלים אותו, מכינים אותו ומצלמים אוכל - לטלוויזיה, לקולנוע ולמדיה החברתית. אז עכשיו זה הגיוני לחלוטין לחזור לאישה שמילאה תפקיד כל כך מרכזי באובססיה של האמריקאים".
איזו מנה של ג'וליה צ'יילד אהובה עלייך מכולן?
בטסי ווסט: "מנת דג סול מונייר. זאת המנה שהתחילה את הכל כי בזכותה ג'וליה התאהבה במטבח הצרפתי. זו מנה כל כך פשוטה, כל כך עדינה וכל כך חמאתית ולא מתנצלת. סלט ניסואז הפך להיות הארוחה הקבועה שלנו, זו מנה קלה יחסית להכנה, אלגנטית וטעימה. ברור שאף אחת מהמנות שלה לא הייתה מצליחה במטבחים של היום: הן שמנות מדי, מלוחות מדי, והן שייכות לאסכולה הישנה - וזה ישן אפילו בצרפת. אבל כמו שדור ה-Z היה אומר, המתכונים לא צמחוניים ולא ברי קיימא".
ג'ולי כהן: "הבישול של ג'וליה התפתח עם השנים והפך למתכונים פשוטים יותר. בעוד שהיא לא הייתה צמחונית, היא עשתה לשווקי הירקות הצרפתיים הרבה לפני שזה הפך לטרנד. אם היא הייתה כאן היום, יכול להיות שהיא הייתה סקרנית לגבי חידושי מזון ומחבקת את החידושים שהיא הייתה אוהבת".
הסרט התיעודי "ג'וליה" יוקרן בנוכחות היוצרות בפסטיבל דוקאביב, ביום ראשון 29 במאי בשעה 10:00 בסינמטק תל אביב; וביום שבת 04 ביוני בשעה 14:45 במוזיאון תל אביב
