הניו יורק טיימס פרסם את רשימת "50 המסעדות האהובות באמריקה" לשנת 2026 ויש בה מאפייה ארמנית בפרברי לוס אנג'לס, מסעדה פיליפינית בארקנסו, דוכנים עממיים וחדרי אוכל במנהטן, שבהם ארוחה עולה כמה אלפי דולרים.
הרשימה של הטיימס אינה מדורגת. 16 כתבים ומבקרים נסעו ברחבי ארצות הברית, הזמינו מקומות, עמדו בתורים ושילמו על הארוחות. מסעדות שכבר נבחרו בשנים קודמות נשארו הפעם בחוץ, לכן לצד מוסדות ותיקים נכנסו גם מקומות חדשים.
בין המסעדות, נמצאות שתיים מעניינות במיוחד, שמכניסות לרשימה ספרי תורה ממצרים, טופו עם קוויאר לצלילי הסמאשינג פאמפקינס, כאפייה, מחמוד דרוויש, תמרים מיריחו על גחלים, ויותר מ-6,000 דולר על קייטרינג לחברות הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ורשידה טליב.
30 סועדים, 12 מנות ומוזיקת אינדי ברקע: המסעדה של זוג היהודים ההוליוודי
הראשונה היא ג'קרנדה (Jacaranda) - מסעדה צעירה שקיימת ארבעה חודשים בלבד בהוליווד. מאחוריה עומדים הזוג היהודי, השף דניאל פטרסון, נצר לפליטים רוסים שנמלטו מהפוגרומים, ואשתו שומרת המצוות, שרה לויטין. שרה היא בתם של יהודים שנאלצו לעזוב את מצרים, ומי שהייתה פעם אחת הדמויות המשפיעות בסצנת המוזיקה של ניו-יורק.
בג'קרנדה יש מקום רק ל-30 סועדים. לויטין מסתובבת בין השולחנות בשמלת נשף, מתבדחת עם הסועדים ומגלה להם סודות מהמטבח. ברקע מתחלפים ביורק, נירוונה, הסמאשינג פאמפקינס ומוזיקת אינדי משנות ה-90. בעלה, דניאל פטרסון, נמנה עם השפים הבולטים שיצאו מסן פרנסיסקו. מסעדת קוי שלו החזיקה בשני כוכבי מישלן בתקופה שבה עמד בראשה, אבל לפני כעשור הוא עזב את מסלול ארוחות הטעימות.
אחרי שחיקה ודיכאון מקצועי, כפי שתיאר זאת בריאיונות, עבר ללוס אנג'לס והקים עם השף וכוכב נטפליקס רוי צ'וי את LocoL (משחק מילים על local ו-loco) - מיזם מזון מהיר בשכונת ווטס שנועד להציע אוכל זול וטוב יותר וגם לייצר מקומות עבודה. ג'קרנדה היא החזרה שלו למגרש שממנו התרחק.
החזרה הזאת התחילה בסלון. שנתיים וחצי אחרי שהכירו, פטרסון בישל ללויטין לראשונה את האוכל שהוא עצמו באמת רצה לבשל. היא פרצה בבכי ואמרה שהרגישה כאילו גילתה שהיא חיה עם צייר שמעולם לא הראה לה את ציוריו. בני הזוג הפעילו במשך ארבעה וחצי חודשים מועדון ארוחות בן 12 מקומות בביתם, ואז עברו למסעדה. תפריט 12 המנות עולה כיום 295 דולר לאדם, תפריט מקוצר בן שש מנות עולה 185 דולר, והתאמת יינות מוסיפה 145 דולר. ארוחה מלאה נמשכת כשעתיים וחצי.
מבקרת הטיימס טג'אל ראו כתבה כי נדיר שכל מנה בתפריט בן 12 מנות תהיה גם מובחנת לגמרי וגם טעימה לגמרי. היא תיארה ארוחה שעוברת מפלא אחד לאחר, כשהמנות כוללות קרקר אורז חום עם צנוניות דקיקות, טופו רך עם אצות וקוויאר, פרח קישוא ממולא בשרימפס וברווז כמעט נא עם אוכמניות. מבקרים נוספים התרשמו מהדיוק ומהשליטה הטכנית, אך תהו אם המסעדה היקרה והאינטימית תצליח להחזיק מעמד לאורך זמן.
לויטין הייתה שנים רבות בלוגרית מוזיקה, די-ג'יי ואשת חברת תקליטים, תמכה בלהקת The Killers וסייעה ל-My Chemical Romance עוד לפני שהפכה ללהקת ענק. לזמן קצר גם ניהלה את הלהקה. ב-2006 קבע מגזין ניו יורק שיש לה השפעה גדולה מזו של כל מבקר מוזיקה בדפוס. היא הגדירה את עצמה יהודייה אורתודוקסית מודרנית, צמחונית שומרת כשרות שחוזרת הביתה לשבת. מסעדת ג'קרנדה דווקא לא כשרה, כי התפריט כולל פירות ים וקוויאר.
דרוויש, יין מבית לחם וצדפות מושרות בערק
כ-3,700 קילומטרים מזרחה, שוכבת אלבי (Albi) מוושינגטון, מסעדה פלסטינית עטורת פרסים שהשף שלה מקדיש את זכיותיו לפלסטין. באתר המסעדה מצטטים את דרוויש, ובתפריט יש יינות מבית לחם, תחת הסיווג "הגדה המערבית, פלסטין", ללא בקבוקים המסווגים כישראלים.
אלבי פועלת בנייבי יארד, אזור המספנות והמחסנים לשעבר של וושינגטון הבירה, שהפך לשכונת מגורים ובילוי מבוקשת. בחדר האוכל החשוך יש 65 מקומות ואח עצים באורך כשלושה מטרים, ורוב המנות פוגשות אש בשלב כלשהו. השף מייקל רפידי, גדל במרילנד במשפחה פלסטינית ששורשיה ברמאללה, שם משפחתו מפעילה מאפייה בת יותר ממאה שנה.
הוא פתח את המסעדה בפברואר 2020, שבועות לפני סגרי הקורונה. ב-2022 הגיע כוכב מישלן, ב-2024 זכה רפידי בפרס ג'יימס בירד לשף המצטיין בארצות הברית. השנה דורגה אלבי במקום השישי ברשימת "50 המסעדות הטובות בצפון אמריקה".
אחרי שיפוץ ממושך בשנה שעברה, רפידי שינה גם את ההגדרה: מסעדה שהוצגה בעבר כלבנטינית מגדירה את עצמה כעת פלסטינית. תפריט "סופרה" בן חמש מנות עולה 185 דולר, והתאמת יינות מהלבנט עולה 95 דולר. אפשר להזמין תמרים מיריחו שנצרבו על גחלים ב-16 דולר, עראייס ב-18 דולר, קובה נייה מטונה צהובת סנפיר ועלי ורדים כתושים ב-32 דולר, צדפות מושרות בערק, קרואסון זעתר, חומוס עם סרטן כחול שנאסף בעבר במימי עזה ב-26 דולר, או מקלובה עם סרטן רך שריון ב-85 דולר.
מבקרת הטיימס, ליגאיה מישאן, תיארה שולחנות שנראים כמו "איים פרטיים המעוגנים על שטיחים ארוגים", ושירות "ללא דופי, אבל גם נדיב וחם". ביוני היא העניקה לאלבי את הדירוג המקסימלי של ארבעה כוכבים, וסיכמה את החוויה, שנפתחה במגבת חמה בניחוח ורדים, במשפט: "כאן המטרה היא הנשמה". מוזיקה המוגדרת כ"פאנק פסיכדלי מהלבנט והמגרב" משלימה את האווירה במקום, לצד קוקטיילים הכוללים נגיעות של זעתר ועמבה.
הזהות הפלסטינית אינה נשארת ברקע. באתר הרשמי של אלבי מתואר האוכל כגשר לרמאללה, פלסטין, רוב הבשר חלאל, ומופיע ציטוט של מחמוד דרוויש, המשורר הלאומי הפלסטיני שהיה גם חבר הוועד הפועל של אש"ף, שהתפטר במחאה על הסכמי אוסלו.
רפידי עלה לבמת פרסי ג'יימס בירד בכאפייה שחור-לבן והקדיש את הזכייה לפלסטין ולפלסטינים. בהמשך כתב על "הזוועות שאין לתאר" בעזה ועל שימוש במזון כנשק כדי להרעיב בני אדם ולשלול את זכויותיהם. הוא הצהיר כי העלאת המודעות למתרחש בעזה ובגדה המערבית היא חלק ממשימת המסעדה.
גם רשימת היין, 38 עמודים אורכה, מנוסחת בהתאם. יינות מבית ג'אלה ומבית לחם מופיעים תחת "הגדה המערבית, פלסטין", והמילה "ישראל" אינה מופיעה בה כסיווג מוצא. יש בה גם יינות מבקעת הבקאע בלבנון, שגופי תקשורת אמריקאים שמרנים מכנים בכותרת "יינות ממעוז חיזבאללה”, למרות שהם נפוצים בכל רחבי העולם.
דיווחי ועדת הבחירות הפדרלית מראים שאלבי הפכה לחביבה על הפוליטיקאים של וושינגטון. הקמפיינים של אוקסיו-קורטז וטליב שילמו למסעדה יחד יותר מ-6,000 דולר על קייטרינג וארוחות, אך ברשומות מופיעים גם הקמפיינים של הרפובליקנים סטיב סקאליס, מאט גייטס, ואף הוועדה הרפובליקנית הארצית. אפילו גורדון רמזי קפץ לביקור ושיבח את חומוס הסרטן הכחול של רפידי.
אחד הפריטים הנמכרים במסעדה הוא בקבוק "Grapes of Wrath" (ענבי זעם), של יקב פילוקאליה והיינן הפלסטיני סארי חורי, במחיר 158 דולר. חורי מספר שהיין מופק מגפנים בנות 90 שנה, הגדלות על שורשיהן המקוריים בחלקה סמוך לבית לחם.
לדבריו, חלק מהכרם נהרס בעת סלילת כביש להתנחלות ישראלית. סלעים בגובה של עד שני מטרים הושלכו על השטח, ריסקו גפנים וכיסו חלקים ממנו. הגפנים שנותרו צמחו מחדש בין הסלעים. היין שלהן נמזג כעת בבירת ארצות הברית תחת הסיווג "הגדה המערבית, פלסטין".
