"התהליך להגשמת חלום ההורות היה הכול חוץ ממובן מאליו", מספר רועי יולדוס-רייס (39) מקריית אונו. "בעצם, רוב גיל ההתבגרות הייתי בידיעה כמעט מוחלטת שבסוף אשאר לבד. איזו אפשרות אחרת הייתה להומו שגדל והתעצב בשנות ה-90? ההומואים היחידים שכיכבו בתקשורת היו חולים, מסכנים ואומללים.
"לא היו מפורסמים גאים מחוץ לארון ובטוח שלא הייתה כל אפשרות להקמת משפחה בזוגיות אוהבת וכנה. באותן שנים ידעתי שאם ארצה להקים משפחה, המשמעות תהיה לחיות חיים שלמים בתוך ארון".
מסע פונדקאות רצוף אכזבות
הוא גדל בחולון, סיים תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בתקשורת ומנהל עסקים, וכיום הוא נשוי לאור, אב לתאומות אליה ולירי (שש וחצי) וסמנכ"ל "משפחת תמוז פונדקאות". "מסע הפונדקאות שחווינו היה ארוך ומורכב, רצוף אכזבות, הריונות שלא צלחו, ציפיות ואי-ודאות - עד שחיבקנו את אליה ולירי", מספר יולדוס-רייס. "עד היום אנחנו שומרים על קשר עם הפונדקאית באמצעות הפייסבוק, ובכל יום הולדת של הבנות, אנחנו שולחים לה ברכות ואיחולים. בזכותה השתנו לנו החיים".
עגלה מקושטת בדגלי גאווה
כשבנותיו היו בנות חצי שנה הוא צעד איתן לראשונה במצעד הגאווה. "כשמיהרנו לחגיגות עם עגלה מקושטת בדגלי גאווה, זה היה אחד הרגעים המרגשים והמשמחים של חיי. הרגשתי שזהו סיבוב הניצחון הגדול שלי, אחרי שנים שבהן אמרו לי שאני לא מספיק טוב ולא מספיק שווה ולא מספיק ראוי, ששמעתי אינספור רבנים, ח"כים, אנשי ציבור ומובילי דעה שחושבים שאני מסוכן וחולה. הנה, אני צועד גאה ושלם עם בן זוגי ובנותיי. אלו היו רגעים מופלאים שחיכיתי להם כל חיי.
"בזמן שרקדנו בין אלפי החוגגים המזיעים, ידעתי שיום אחד ארצה להסביר להן מדוע כולם צועדים ומהי בכלל גאווה? התפלאתי לגלות, שלמרות אלפי המשפחות הלהט"ביות שנולדו כאן בישראל בעשור האחרון, עדיין אין ולו ספר ילדים אחד בעברית על מצעד הגאווה".
באותו היום הוא כבר התחיל לכתוב את הספר "יום של גאווה" אבל רק השנה, אחרי שש שנים, הצליח לסיים אותו, ובימים אלו, בתחילת חודש הגאווה, הספר יוצא לאור (הוצאת ניב, מאייר: יוסי מדר). "בכל זאת, הרבה משימות יש לאבא לתאומות", הוא אומר, "לכן לקח זמן".
"המסר העיקרי בסיפור הוא שלכל אדם הזכות והחובה להיות גאה בעצמו, כי כולנו שונים אבל כולנו שווים", אומר יולדוס-רייס. "היה לי חשוב מאוד לשלב בסיפור דמויות לא רק מהקשת הלהט"בית, ובאיורים בסיפור מופיעות דמויות רבות ומגוונות, בכל הגילים, הצורות והצבעים".
עדיין צריך הסברה על הנושא או שכבר עשינו דרך?
"נכון שמעמדה של הקהילה הגאה השתפר לאין שיעור בעשורים האחרונים, אבל אנשים רבים עדיין רואים בלהט"בים דבר שלילי, אסור, מזיק ומאיים. די להיכנס ולקרוא את הטוקבקים באחת הכתבות ב-ynet או בכל אתר אחר ולהיתקל בכמות ההומופוביה והשנאה.
"אבל השנאה לא נמצאת רק ברשת או מאחורי המקלדת. אנחנו עדים לפשעי שנאה, אלימות נגד להט"ב, הורים שמנתקים את הקשר עם הילד הגאה, ח"כים, שרים ורבנים שקוראים ללהט"בים חזירים, חולים ומסכנים.
"מעבר לכך, עדיין אין שוויון זכויות ללהט"ב, וחברי הקהילה הגאה מופלים בחוק בתחומים שונים, כמו נישואים ופונדקאות. אנחנו צריכים לדאוג לדור הבא. בעשור האחרון הצטרפו למאבק הלהט"בי אלפי ילדים שנולדו למשפחות גאות או לתאים משפחתיים מגוונים".
כהורה גאה יש לך אתגרים שונים מהורה סטרייט?
"מרבית האתגרים דומים ומתרכזים ברגשות האשמה עקב העומס הבלתי הגיוני שבו אנו חיים וג'ינגול בין עבודה, זוגיות ומשפחה. יחד עם זאת, בהחלט יש אתגרים ספציפיים להורה גאה, כמו לגור בעיר ידידותית לגייז, דרך להתאים את הטפסים בגן ובעירייה כדי שיתאימו לכל סוגי המשפחות ועד לצורך להכין את הבנות לעולם בחוץ, שכמו שאנחנו יודעים עדיין סובל מהומופוביה וחשדנות רבים".
קראו עוד:
מה לדעתך אנשים עדיין לא מבינים על משפחות גאות?
"אנשים לא מבינים שבסופו של דבר משפחות גאות הן כמו כל המשפחות. לכל משפחה יש את האתגרים המיוחדים שלה ואת רגעי האושר המיוחדים שלה. ילד צריך מישהו שיאהב אותו ויראה אותו, וגברים יכולים לעשות עבודה טובה לא פחות מנשים.
"כל המחקרים בשנים האחרונים מוכיחים שילדים שגדלים במשפחות גאות מאושרים כמו ילדים הגדלים במשפחות מסורתיות, אם לא יותר. חשוב גם לזכור שמקרי ההתעללות וההזנחה בקרב משפחות גאות הם נמוכים בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית, וזה מובן כי הומואים ולסביות מביאים ילדים לעולם אחרי מחשבה ארוכה ומאמץ אדיר, ולרוב הם מגיעים אל ההורות הכי מוכנים שאפשר".
האם היו שאלות של בנותיך או חברות שלהן על המשפחה שלכם?
"השבוע הגיעה חברה לביקור ואמרה לבתי שהיא היחידה בגן בלי אמא. הייתי דרוך באותם רגעים, אבל בתי הסבירה בפשטות ובקלילות לחברה שכיף לה לגדול עם אבא ואבא, כי אבא ואבא אוהבים אותה, מפנקים אותה ודואגים לה. ניצלתי את ההזדמנות והסברתי לילדה שיש סוגים שונים של אנשים ומשפחות ושלכולנו יש מקום בעולם"
מה החלום שלך?
"שהבנות שלי יגשימו את כל החלומות שלהן".
