על פי התיאוריה האדלריאנית, האדם נולד עם שאיפה טבעית להגשים, להתנסות ולהתפתח. בהיותו תינוק צעיר, הוא זוכה להתפעלות מתמדת של הוריו וסביבתו מכל דבר קטן שהוא עושה, ואז הוא גדל וככל שהמסוגלות שלו גדלה, כך מתחילה הסביבה, ובעיקר אנחנו ההורים, לשדר לו מסר שמהווה יותר מחסום מאשר עידוד.
הכוונות שלנו טובות. באמת. רק שאיכשהו, כשהילדים גדלים להיות פאסיביים ופחות עצמאיים ממה שציפינו, אנחנו תוהים איך זה קרה? את עצמאות המדינה אנו חוגגים אחת לשנה, אבל כהורים תפקידנו לגדל ילדים עצמאיים בכל יום בשנה.
למרות שאנחנו רוצים לחסוך מהילדים שלנו מאמץ, סבל ותסכול מיותר, אנחנו חייבים לזכור שבד בבד, אנו עלולים למנוע מילדינו את היכולת לפתח עצמאות, סקרנות, אמונה ביכולותיהם, ואת שאיפה להמשיך להתאמץ ללא קשר לנסיבות.
איך נעזור לילדים שלנו לפתח עצמאות? לפניכם חמישה טיפים חשובים, שגם אם תיישמו רק חלק מהם, אתם בדרך הנכונה.
"כל התנסות פותחת עוד טיפה את ה"דלת" של הילד אל עבר נתיב העצמאות שלו, ומגדילה את שאיפתו לגלות מה עוד אפשרי"
1. הרשו להם להתנסות
בכל פעם שילד ינסה משהו חדש, הוא יפגוש את גרסת המסוגלות של עצמו. כל התנסות פותחת עוד טיפה את ה"דלת" שלו אל עבר נתיב העצמאות שלו, ומגדילה את שאיפתו לגלות מה עוד אפשרי עבורו.
אם תרשו לעצמכם לבדוק את הנושא, כנראה שתופתעו לטובה מכמות הדברים שלא ידעתם שילדכם מסוגל לבצע (ואתם חשבתם שעוד מוקדם). בפעם הבאה שאתם מכינים ארוחת ערב, הציעו להם לעזור בחיתוך סלט הירקות. התחילו בהדרגה כמובן.
הציעו סכין חד פעמית ובמקום כל הירקות התחילו במלפפון בלבד. אם אתם לא בטוחים, חשבו מה היה עושה ילדכם אם היה בגן עכשיו. הרי ברור לכולנו שכשהם בגן, הילדים שלנו מגלם הרבה יותר עצמאות מאשר בבית, וזה מוביל אותי לטיפ הבא שנשמע קצת כמו ההיפך הגמור, אבל לא באמת.
קראו עוד:
2. ציפיות מותאמות
לא פחות חשוב, לדעת למה לא לצפות מהילדים שלנו. עצמאות היא תהליך שבו לא נרצה לייצר התנגדות. הרבה פעמים הילדים הבכורים שלנו הופכים בן לילה ל"גדולים". דברים שלא ציפינו מהם קודם, הופכים להיות משהו מובן מאליו עם ההצטרפות של תינוק חדש למשפחה.
בואו לא נשכח שעצמאות נלמדת בהדרגה. לא נצפה מהם לעצמאות רק בגלל שיש תינוק/ת שדורשים יותר תשומת לב. שם המשחק הוא ציפייה מותאמת גיל ויכולת.
3. תסכימו לזה שלא יסכימו אתכם
תשאלו כל גננת והיא תספר לכם שאחד הסימנים המובהקים של ילד ששואף לעצמאות הוא כאשר הוא "עומד על שלו", וזה (לרוב), מנוגד לדעה שלכם. השאיפה לעצמאות היא מבורכת, גם אם לא תמיד קל לנו, כהורים, לקבל אותה.
המושג "גיל שנתיים האיום" הומצא בעיקר על ידי הורים שחוו את השאיפה של הילדים שלהם לעצמאות. האם העובדה שהם לא מסכימים איתנו היא לא סימן למשהו טוב שקורה?
קפצו בדמיון כמה שנים קדימה. אנחנו הרי רוצים לעודד חשיבה עצמאית, גם כשהיא לא תמיד תואמת את הנוחות שלנו. אין זה אומר שלא נציב גבול ונהיה אסרטיביים לעיתים, לגבי המסר שלנו. יחד עם זאת, לא נשכח להיות אדיבים לרגשותיהם, ולראות בעין טובה את השאיפה שלהם לעצמאות.
4. הכילו את התסכול שלהם כשהוא צץ
בכל פעם שילד ניסה משהו ולא הצליח, הוא ככל הנראה חש תסכול. עזרו להם לקבל את המציאות המאכזבת, אל תמהרו לחסוך מהם רגש שלילי של תסכול. במקום זאת, נסו לומר משהו כמו: "זה באמת יכול להיות מאכזב, גם לי לא תמיד מצליח מיד כשאני רוצה".
אל תנסו לטשטש את האכזבה, ובעיקר, הימנעו מלפצות על כך. רגש שלילי יכול להפוך למנוע משמעותי, כאשר הוא עטוף בהכלה ובאמונה שלנו ביכולות של הילדים שלנו.
"אם תרשו לעצמכם לבדוק את הנושא, כנראה שתופתעו לטובה מכמות הדברים שלא ידעתם שילדכם מסוגל לבצע"
5. בדקו במה הם גאים ושקפו להם
נסו לחשוב מה בעבר הילד שלכם לא ידע לעשות וכיום הוא יודע. יותר מזה, שאלו אותם את השאלה הזו. אין דבר מעצים יותר ומעורר מוטיבציה, מאשר להתעמת עם עובדות מסוג זה.
נסו להיזכר יחד עם הילדים בכל אותם הדברים והפעולות שלפני שנה ממש לא היו מסוגלים לבצע, ועכשיו הפכו דבר שבשגרה. הרכיבו רשימה מכל היכולות שנצברו בשנה האחרונה. לצד זו, הכינו רשימה נוספת, הכוללת את הדברים שהיו רוצים לדעת לעשות בשנה הבאה, וכעת עדיין לא מסוגלים.
בואו נשאל את עצמנו מה חשוב לנו באמת לשדר לילדים שלנו בדרכם אל עבר העצמאות.
הכותבת היא מרצה ומנחת קבוצות הורים, מכון אדלר
