אחת השאיפות הגדולות ביותר של ההורים היא שהילדים שלהם, יהיו חברים טובים. לא בכל המשפחות זה קורה, ויש לא מעט דוגמאות שבהן יש מתחים, ריבים וסכסוכים בין האחים בילדותם ואף בבגרותם, אך אפשר גם לעשות את זה אחרת.

מה הורים חושבים?

מרבית ההורים חושבים שנדרשת הוגנות שווה ביחס הנתינה לילדים, מה שנקרא, לתת "שווה בשווה" לכולם. כדי לעשות זאת, הם מעניקים כסף, מתנות או בגדים לכל אחד מהילדים באותה מידה בדיוק, אך מה לגבי הצורך האמיתי של הילד? האם כל אחד מהילדים צריך בדיוק אותו דבר? לא בהכרח.
יש ילד שצריך תחלופה גבוהה יותר של בגדים בשל צמיחה מואצת לגובה, יש ילד שצריך שיעורים פרטיים, יש ילדה שצריכה חוג ספציפי ויקר יותר ממה שאחיה צורכים ויש ילד שמשחק בנבחרת כדורגל ובכל שבת ההורים יוצאים לראות משחק שלו.
לכל ילד יש צרכים אחריםלכל ילד יש צרכים אחרים
לכל ילד יש צרכים אחרים
(צילום: shuttersock)
אם ההורים יחיו עם ייסורי מצפון וינסו כל הזמן להשוות את הנתינה בין הילדים כדי למנוע קנאה הם יחטיאו את המטרה. מה עושים? בירור ושיח משפחתי פתוח יעניק להורים מידע חשוב על הצורך האמיתי של כל אחד מהילדים, וכך יוכלו להתאים לכל ילד את "החליפה" המתאימה לו.
קנאה והשוואות מעסיקות את ההורים והילדים תמיד ויעסיקו גם בעתיד, אך ככל שמדברים בפתיחות על הנושא בבית בגילים הצעירים, כך הצורך בהשוואה ילך ויפחת, מפני שהדבר החשוב יותר הוא המסר - איך ההורה מעניק לכל ילד את מה שהוא באמת צריך.

מה ילדים חושבים?

התחרות על אהבת ההורים היא טבעית וכנראה גם אין סופית. אחים תמיד ישוו את היחס של ההורים אליהם לעומת אחיהם, את תשומת הלב, השיח, המבט וכן, גם את הדברים החומריים יותר כגון מתנות או השקעה כספית. עם זאת, שיתוף הילדים בתהליך קבלת ההחלטות והיכרות עמוקה של ההורים בצורך הפרטי של כל ילד, יביאו להבנה גדולה יותר ולהפחתת התחרות בין האחים באופן משמעותי.
קראו עוד:
כאשר ההורים לא מדברים על כך עם הילדים, מתעוררת בעיה, שבהמשך גדלה ועלולה לפגוע ביחסים. ילד שחושב שאח שלו מקבל יותר ממנו ולא מסבירים לו מדוע, עלול לפרש את זה כאילו שהוריו אינם מתייחסים אליו או שהוא פחות אהוב וחשוב.
הורה שיתווך את העניין כבר בתחילתו, יסביר לאחד על הצורך של אחיו, יידע למצוא מה הייחודיות והצורך של הילד השני ויאפשר לו את תשומת הלב שהוא צריך, ישיג שתי תוצאות חשובות: המתח בין האחים יפתח ויהיה פרגון הדדי. במקביל, הם יכירו את הייחוד שיש בילד השני וידעו להתאים לו את תשומת הלב האישית שלהם לדברים שחשובים לו.

השפעת הקנאה על העתיד

במשפחות שבהן ההורה לא מתווך את הצרכים של כל אחד מהאחים בשיח משפחתי פתוח, תמיד יהיה ברקע נושא ההשוואה: "למה הוא כן ואני לא?" או "אתם תמיד לטובתו". אלו משפטים שמביעים את מה שילד יכול לחשוב, והוא ירגיש שהוא לא מספיק מוצלח.
ילד שירגיש פחות טוב מאחיו עלול לחשוש מלפעול ולהצליח בהמשך, מפני שבחוויה שלו, שכל דבר שיעשה, לא יהיה מספיק טוב כמו אחיו או אחותו. זה יכול ללוות אותו גם בהמשך החיים, לא רק כילד, אלא כבוגר - הוא עלול לחשוש להתקבל ללימודים או לעבודה שהוא רוצה, יעמיד רף נמוך יותר לחיים ובכך ייתכן ויקטין את הסיכוי שלו להצליח במישורים שונים בחייו.
ילדה עצובה עם קוקיות ילדה עצובה עם קוקיות
"אתם תמיד לטובתו"
(צילום: shutterstock)
לעומת זאת, ילד שקיבל "תדלוק" באמצעות חיזוקים חיוביים ותשומת לב כנה מההורים והאחים בבית, יחווה פחות קנאה ותסכול. חיזוקים כגון "אני מאמינה בך, אתה תצליח" יעניקו לו כוח לקראת פעולה מסוימת, או "ראיתי איך עזרת היום בבית, כל הכבוד". אך לא רק העידוד חשוב אלא עצם תשומת הלב.
חיזוק יכול להיות גם במעשים: הורה שישתתף בדברים שהילד אוהב ("אולי נבנה יחד היום בלגו? אני מאוד רוצה לשחק איתך") ותוך כדי כך יחזק אותו על היצירתיות, המחשבה, יכולת הריכוז, יוכיח לילד שיש לו מקום זהה במשפחה, בדיוק כמו לאחים שלו, וכך הוא גם לא יעשה דרמה מיותרת כאשר בפעם אחרת ההורה ישב עם אח אחר.
חיזוקים חשובים גם לילדים שנחשבים למוצלחים בעיני ההורים ומודעים ליכולות שלהם. המטרה היא לא להתמקד בכמות הזמן שהשקענו בילדים, אלא היכולת לעצור רגע ולראות איך הדברים מתנהלים, מי צריך מה, איזה דגש על תשומת לב לשים לכל ילד.

כך תעודדו קשר טוב בין האחים

1. לא מתערבים ב"מלחמות" בין האחים - הורה לא צריך לתפוס צד בוויכוח או לשפוט מי מהם צודק. למעשה, חשוב שההורה יהיה מי שמנהל את הסיטואציה ובעל יכולת להתבונן מהצד בנעשה ו"ללחוש באוזן" לאחד הילדים משפט קטן שיאפשר לו להתנתק לרגע מהכעס ולראות את הצד השני.
אם שתי אחיות בגיל ההתבגרות רבות על בגדים, לעיתים, הבגד הוא רק הסממן לקנאה (אולי אחת מהן מקובלת יותר חברתית מאחותה או שמבנה הגוף שלהן שונה?) הורה שידע לצפות מהצד בוויכוח מבלי להתערב, ולתווך באוזנה של אחת מהן בשקט את הקושי של האחות הקטנה, יש סיכוי גדול שהאחות תירגע מהר יותר מהכעס, ותפעל בהתאם.
2. לא יוצרים אפליה – לפעמים, בלי לשים לב, ההורים הם אלה שמייצרים מתח או אפליה דרך ההתערבות שלהם. "למה לקחת לו את הצעצוע?" או "תחזיר לו, זה לא שלך" – דברים אלו יוצרים תחושה של הבדלים בין האחים. מומלץ כבר בגיל צעיר, החל מגיל שנתיים, ללמד את הילדים איך להתאפק, איך לחלוק משחק ואיך להתמודד עם כעס.
אל תתערבואל תתערבו
אל תתערבו
(צילום: shutterstock)
3. לעודד לעזרה הדדית - עם ילדים קטנים יותר, ככל שיש שפה משותפת בה מדברים בפתיחות על הקושי, כך יש יותר עזרה ופחות ויכוחים. אח קטן שלא יודע לשרוך שרוכים בנעל או לרכב על אופניים, במקום שההורה יעזור, אפשר להציע לאח הגדול יותר לעזור לקטן. כך הבן הגדול נהנה מתחושה של אמון ביכולותיו והקטן נהנה מהנוכחות של האח הגדול בחייו, וכך גם הקשר ביניהם יתחזק בהווה ובעתיד.
4. שיתוף בחוויות - לפעמים ילדים נוטים לשתף בדברים מסוימים רק את ההורים או רק אחד מהם. אם הילד מספר על חוויה מהגן, בית הספר או הצבא, עודדו אותו לספר גם לשאר האחים, לשבת יחד ולשמוע את החוויה שלו, לצחוק ולשמוח איתו, ובכך לעודד אותם לחיבור וקשר טוב יותר.
5. הקניית הרגלים - חשוב להקנות הרגלים של קשר מגיל מאוד צעיר בבית – יותר פתיחות בשיח, יותר שיתוף עם כולם, חשיפת רגשות בשעת קושי ויצירת חוויות משותפות, גם אם הן קטנות ופשוטות, יותר עזרה והדדיות בין האחים – כל אלו יתרמו לקשר חזק יותר שיבנה לאורך השנים, כך שגם בהמשך, בבגרותם הם יהיו לא רק אחים, אלא גם החברים הכי טובים.
תפקיד ההורים הוא קשה ונמשך כל החיים זה נכון, אך בסופו של עניין, הורים רוצים לראות נחת בקשר הטוב בין הילדים שלהם – קשר של חברות, הדדיות ועזרה, מפגשים שמחים ומלאים בצחוק וכמובן, את האהבה.
כמו בכל קשר שרוצים להצליח בו, צריך לעבוד בו כדי לחזק אותו, כל הזמן, ולאפשר לו להתפתח ולצמוח, כי זו המשמעות של בית ומשפחה, זה המקום הכי בטוח של הילדים וההורים, זה לא משחק ולא צריך להרשים אף אחד, אלא להיות אמיתיים ופתוחים, מפני שזו המשמעות של "להרגיש בבית".
הכותבת היא מומחית להורות, מנהלת מרכזי הורות ומשפחה בחברה למתנ"סים הארצית.