איך אתם מרגישים היום? קצת עייפים? הגב נתפס שוב? אולי אתם מצוננים כבר בפעם השלישית החודש, אבל ממשיכים הלאה כי "למי יש זמן להיות חולים?". אתם כבר מכירים את זה - תסמינים קטנים, יומיומיים, כאלה שקל להדחיק או להאשים בהם את העומס בעבודה, מזג האוויר או סתם את הגיל. מתברר שמדובר בהרבה יותר מזה.
מחקרים עדכניים מעלים שמתחת לפני השטח, בגוף של כל אחת ואחד מאיתנו, עלולה לפעול "להבה שקטה" של דלקת כרונית בדרגה נמוכה. התהליך הזה, שמכונה inflammaging, הוא לא רק תופעת לוואי שמאיצה את תהליך ההזדקנות, אלא אחד הגורמים המרכזיים למחלות לב, סוכרת, סרטן, הידרדרות קוגניטיבית ופגיעה ברזרבות של הגוף. וגרוע מזה – לרוב, לא מרגישים אותו בכלל.
הדלקת שמתחת לפני השטח
לדברי פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת מרכז הלונג'ביטי בבית החולים שיבא, מה שמכונה דלקת כרונית שקטה הוא לא תהליך פתולוגי קלאסי כמו זיהום או חום, אלא תהליך דלקתי מתמשך בדרגה נמוכה, שפועל בעומק הגוף ומערער את האיזון הטבעי.
"באופן עקרוני, מדובר בתהליכים אינפלמטוריים שמשחררים חומרים שמעודדים דלקת", היא מסבירה. "במצב תקין, הגוף שומר על איזון בין חומרים שמייצרים דלקת לבין כאלה שמרסנים אותה. אבל באיזשהו שלב, האיזון הזה מופר, ויש יותר חומרים 'בעד דלקת', שגורמים לנזק מצטבר. הרי בכל מחלה עם חום, למשל, מתפתחת דלקת, וזה דווקא תהליך טוב. זו הדרך של הגוף להילחם בחיידק או באיום חיצוני", היא מוסיפה, "אך כשהתגובה הזו נמשכת גם כשאין סכנה מיידית, היא הופכת למזיקה".
פרופ' ציפי שטראוס: "אדם לאו דווקא ירגיש שיש לו דלקת כרונית. לפעמים אפשר לזהות את זה בבדיקות דם, למשל CRP קצת גבוה, שקיעת דם מעט מוגברת או שינויים קלים במערכת המשלים c3,c4 – מדדים מאוד מינוריים שרופא משפחה עלול להגיד עליהם: 'זה לא מאוד ספציפי'"
עד כמה מזיקה? יותר ממה שחשבתם, כנראה. הדלקת אמנם מכונה "דלקת שקטה", אך לדבריה של פרופ' שטראוס, היא משפיעה על הגוף בכל הרמות - החל מהתא הבודד ועד לרמת מערכות שלמות. "התהליכים האלה פוגעים במיטוכונדריה, בדנ"א, באנדותל של כלי הדם, וזה מה שגורם ליתר לחץ דם, להאצת תהליכים קרדיו־וסקולריים, לפגיעה באיזון המטבולי ולנטייה מוגברת לסוכרת. יש גם עבודות שמראות קשר ישיר לקיצור טלומרים, שהם אחד הסמנים של הזדקנות תאית", היא אומרת.
ויש גם שחקנים נוספים בזירה הזאת – תאים מסוג מסוים, המכונים גם 'תאי זומבי', שתורמים להתלקחות של הדלקת הזו. "למעשה, כל תא בגוף שלנו מתחלק כ-50 פעם, וכשהוא מסיים את מחזור החלוקה - הוא מפסיק לתפקד והופך לתא 'זומבי'," היא מסבירה. "לתאים האלה יש תפקיד. הם יכולים, למשל, למנוע התפתחות של סרטן - ולכן אנחנו לא בהכרח רוצים להיפטר מהם לגמרי. אבל כשיש מהם עודף, הם הופכים לבעיה: הם מפרישים חומרים פרו-דלקתיים, כמו ציטוקינים, מעלים את כמות הרדיקלים החופשיים ומגבירים את הפעילות הדלקתית בגוף. הגיל הוא אחד הגורמים שמעלים את מספרם".
תסמינים קטנים, נזק מצטבר
חלק מהתחכום של הדלקת הכרונית השקטה טמון דווקא בעובדה שהיא איננה מרעישה. אין לה תסמינים בולטים, אין כאב חד או חום גבוה, בכל זאת, היא פועלת מתחת לפני השטח. לעיתים במשך שנים באין מפריע. "זה יכול להיות אדם שלאו דווקא ירגיש שיש לו דלקת כרונית", אומרת פרופ' שטראוס. "לפעמים אפשר לזהות את זה בבדיקות דם, למשל CRP קצת גבוה, שקיעת דם מעט מוגברת או שינויים קלים במערכת המשלים c3 ,c4 - מדדים מאוד מינוריים שרופא משפחה עלול להגיד עליהם: 'זה לא מאוד ספציפי'. אלה מדדים שאנו בודקים במרכז הלונג'ביטי".
עם זאת, עם הזמן הגוף מתחיל לשלוח רמזים. לפעמים האותות מגיעים פתאום, כמו מחלה אוטואימונית שמתפרצת או פריצת דיסק שמופיעה בלי התרעה מוקדמת. פעמים אחרות, הם מתגלים כרצף תקלות קטנות שהולכות ומצטברות. לדברי פרופ' שטראוס, הגוף לרוב מנסה להתריע, אבל אנחנו לא תמיד מקשיבים.
"אנחנו רואים את זה אצל אנשים שנמצאים בסטרס כרוני: הם עייפים, שחוקים, ישנים פחות טוב. לחץ הדם שלהם עולה, הסוכר לא יציב. אלה יכולים להיות סימנים מוקדמים למצב דלקתי שקט שמתחולל בגוף", היא אומרת. "אני קוראת לזה: הגוף מרים דגל. לא תמיד אנחנו שמים לב לזה מיד. צריך להיות מאוד ערניים למה שקורה. למה פתאום לא ישנים טוב? למה חולים כל הזמן? למה שפעות חוזרות שוב ושוב, כשבעבר היינו עמידים יותר? כל מיני דברים קטנים שמתחילים להפריע לבריאות ולתפקוד היומיומי - כאבי גב, כאבי גרון, עייפות מתמשכת, אלה לא תמיד סימנים חולפים. לפעמים זה הגוף שאומר: 'רגע, תנוח שנייה. קח הפסקה מהעומס'. אנחנו לא תמיד שומעים אותו בזמן".
פרופ' ציפי שטראוסצילום: שיבאולדבר הזה, על אף שאינו מורגש, יש השלכות. אחד המושגים ה"חמים' כיום בעולם הביוהאקינג והלונג'ביטי הוא Inflamaging - שילוב של דלקת והזדקנות - מונח שמככב לא רק במאמרים רפואיים, אלא גם בשיח העולמי על רפואה מונעת ואריכות ימים. במילים אחרות: סטרס כרוני ממושך, בין אם גופני או נפשי, לא רק שוחק את איכות החיים, אלא עלול להוביל לנזקים שאין להקל בהם ראש. "יש עבודות ומטה-אנליזות שמראות קשר בין דלקת כרונית לבין איבוד זיכרון וירידה בנפח ההיפוקמפוס", מציינת פרופ' שטראוס. "סטרס לאורך שנים מאיץ את תהליכי ההזדקנות - וזו לא תיאוריה. אנחנו ממש רואים את זה בשטח".
פרופ' ציפי שטראוס: "הסטרס הנפשי גורם לסטרס אינפלמטורי. מדדי הדלקת עולים אצל אנשים שעובדים בסביבות מאוד לחוצות, גם אם מדובר במדדים מינימליים. לאורך זמן, זה שוחק את הגוף. הרעיון הוא לא לחכות לשם. המטרה היא לזהות את הדלקת השקטה כשהיא עוד מדברת בלחש – ולא רק כשהיא כבר צועקת"
והסיכון לא עוצר במוח. מחקרים נוספים, כולל מטה-אנליזה שפורסמה במגזין Human Nature ב-2019 ועודכנה שוב ב-2024 מצאו קשר ישיר בין סטרס כרוני לעלייה בסיכון למחלות לב. "הם הראו שאנשים שסובלים מסטרס כרוני - בין אם בעבודה ובין אם בחיים האישיים - מצויים בסיכון גבוה פי 1.6-1 לאירועי לב או לשבץ", אומרת פרופ' שטראוס. "זה נכון גם לגבי סטרס נפשי וגם לגבי סטרס גופני - שניהם עלולים לעורר תגובה דלקתית בגוף.
"סטרס נפשי גורם לסטרס אינפלמטורי. מדדי הדלקת עולים אצל אנשים שעובדים בסביבות מאוד לחוצות, גם אם מדובר במדדים מינימליים. לאורך זמן, זה שוחק את הגוף: לא ישנים טוב, הקורטיזול עולה, לחץ הדם מטפס ובסוף זה גובה מחיר. כמובן שאם יש ערכים מאוד גבוהים, אנחנו עושים בירור מורחב. אבל הרעיון הוא לא לחכות לשם. המטרה היא לזהות את הדלקת השקטה כשהיא עוד מדברת בלחש – ולא רק כשהיא כבר צועקת".
להשתיק את הדלקת השקטה
אחרי שהבנו עד כמה דלקת כרונית שקטה יכולה להיות מסוכנת, השאלה המתבקשת היא: האם אפשר לעצור אותה? או לכל הפחות להאט את התהליך? לדבריה של פרופ’ שטראוס, החדשות הטובות הן שבהחלט אפשר - אבל זה דורש הקשבה, מודעות ובעיקר ניהול נכון של אורח החיים.
"בסופו של דבר, הכול מתחיל בניהול סטרס", היא אומרת. "צריך להבין שהגוף מאותת לנו, ואם כל הזמן חולים, אם פתאום מופיעה דלקת חדשה, כאבי מפרקים, גב שנתפס, עייפות לא מוסברת, זה לא תמיד 'סתם'. צריך לעצור רגע ולחשוב: אולי זו התחלה של תהליך שדורש תשומת לב? האייג'ינג קורה, לא נימלט ממנו. אבל צריך לנהל אותו. זה לא רק עניין של גנטיקה, אלא של בחירות יומיומיות. וכשאנחנו מנהלים סטרס - אנחנו גם מאטים את הקצב שבו הדלקת השקטה פועלת".
אחד הכלים החזקים ביותר בניהול סטרס הוא פעילות גופנית. "אני לא מכירה מישהו שחזר מריצה של 10 ק"מ ועדיין נשאר בסטרס", אומרת פרופ' שטראוס בחיוך. "תמיד יש תחושת שחרור, סיפוק, שמחה. וזו לא רק תחושת בטן: פעילות גופנית מורידה בהמשך היום את רמות הקורטיזול, מעלה מדדים אנטי-דלקתיים, ומשפיעה באופן ישיר על הוויסות של התגובה הדלקתית בגוף".
אלמנט מרכזי נוסף, שלעתים קרובות מוזנח, הוא שינה. "שינה היא קריטית. כשאנחנו לא ישנים מספיק, הגוף נכנס לסטרס. עייפות מתמשכת היא בעצמה טריגר לדלקת. 8-7 שעות שינה בלילה זה לא מותרות, זו בריאות". גם כלים כמו מדיטציה, נשימות, מיינדפולנס וקשרים חברתיים תומכים יכולים לתרום תרומה של ממש. "לא להיכנס לבדידות או לדיכאון. לצחוק. להיות עם אנשים. אלה לא רק קלישאות, אלה מנגנונים טבעיים שעוזרים לגוף שלנו להוריד סטרס, ובכך גם לצמצם את רמות הדלקת", מוסיפה פרופ' שטראוס.
ויש גם את מרכיב התזונה, כמובן, שמהווה רכיב מפתח נוסף. "נכון שלא כל הגישות בתחום מגובות באותה רמת הוכחה מחקרית, אבל כן אפשר לזהות מגמות ברורות", אומרת פרופ’ שטראוס. "תזונה ים־תיכונית נחשבת לאחת הטובות בתחום הזה. היא לא קיצונית, מבוססת על פירות וירקות, שמן זית, פוליפנולים, תה ירוק. כל אלה יכולים לעזור באיזון הדלקת השקטה ולמנוע ממנה להתפשט או להחריף. וגם - לא להעלות במשקל. זה משפיע על הכול".
ויש גם את תאי הזומבי, אותם תאים שמפסיקים לתפקד אך ממשיכים להפריש חומרים פרו-דלקתיים, ומהווים, כאמור את אחד ממקורות הדלקת השקטה בגוף. כיום מתנהל מחקר פעיל שמנסה להבין כיצד לצמצם את נוכחותם או לשנות את פעילותם.
"התחום הזה נקרא סנוליטיקס – כלומר, טיפולים שמטרתם לסלק או לנטרל תאי זומבי", מסבירה פרופ’ שטראוס. "יש כבר מחקרים ראשוניים שמראים תוצאות מבטיחות, למשל עם פיסטין וקוורצטין - פלבנואידים טבעיים שנחקרים במעבדות, בעיקר על עכברים. זה עדיין ניסיוני, כמובן, אבל זה בהחלט פותח פתח עתידי מרתק. כמובן ששאר הדברים שציינתי כמו פעילות גופנית, תזונה, פוליפנולים, שינה ומדיטציה, משפיעים גם על הפעילות של התאים האלו".
בסופו של דבר, הדלקת השקטה אולי פועלת בלי שנרגיש, אך לא מדובר בגזרת גורל. ניהול מתון של סטרס ושינויים קטנים באורח החיים יכולים להפוך לכלים רבי עוצמה בהאטת תהליכי ההזדקנות. לפעמים, כל מה שצריך זה פשוט לעצור, ופשוט להקשיב לגוף.
