לאחרונה הפך המראה הזה לשכיח יותר במגרשי המונדיאל: שחקנים שעולים לשחק כשמסכת מגן מכסה חלק מפניהם. במונדיאל 2026 נראו כך ג'ד ספנס מאנגליה, שטפן פוש מאוסטריה ושוער נבחרת אלג'יריה לוקה זידאן, לאחר שסבלו מפגיעות בלסת או בעצמות הפנים. קדמו להם גם קיליאן אמבפה, ששיחק עם מסכה ביורו 2024 לאחר ששבר את אפו, ויושקו גברדיול הקרואטי, שעלה עם מסכת מגן במונדיאל 2022.
המראה הבולט הזה מפנה זרקור לסוג של פציעה שבדרך כלל נותר מחוץ לשיח על הסכנות בכדורגל: חבלות ושברים בעצמות הפנים. הן אולי זוכות לפחות תשומת לב מקרעים ברצועה הצולבת או פציעות שריר, אך עלולות להסתיר נזק משמעותי ואף להוביל לצורך בניתוח חודשים לאחר הפגיעה.
גלריה
המטרה: להגן על השחקנים לאחר פציעה. שוער נבחרת אלג'יריה לוקה זידאן לובש מסכת פנים
(צילום: JUAN MABROMATA / AFP)
"פציעות פנים וראש הן לא הפציעות הכי שכיחות בכדורגל, אבל הן בהחלט קורות", אומר ד"ר ליאור לבר, הרופא הראשי של ההתאחדות לכדורגל ומנהל השירות לפציעות ספורט וארתרוסקופיה במרכז הרפואי הלל יפה. בניגוד למה שאולי נדמה, הכדור עצמו הוא רק לעיתים רחוקות הגורם לפגיעה. "האירועים השכיחים יותר הם מפגשים בין שני שחקנים שעולים לכדור גובה, התנגשות בין שחקן לשוער, שני ראשים שמתנגשים או מרפק שפוגע בפנים", מסביר ד"ר לבר. "לפעמים שחקן קופץ לכדור גובה, שחקן אחר נכנס מתחתיו, הוא מאבד את היכולת לנחות על הרגליים ונוחת על הראש, אבל מנגנון זה פחות שכיח".
ד"ר ליאור לברצילום: הלל יפההסיכון אינו מתחלק באופן שווה בין השחקנים. "בכדורי קרן או בכדורים שמוגבהים לרחבה נוצר ריכוז גדול של שחקנים שקופצים יחד", אומר ד"ר לבר. "שוערים ובלמים נמצאים בסיכון גבוה יותר משחקנים אחרים שכן הם מעורבים בסיטואציות שבהן הם קופצים לכדורי גובה עם עוד שחקנים בתדירות גבוהה יותר וגם נוטים להשתטח לכיוון רגלי שחקני יריב בתדירות גבוהה יותר - אם בתיקול או גליץ', ואם בזינוק במקרה של שוער".
הפציעה המפורסמת של פטר צ'ך במדי צ'לסי ב-2006
(צילום: Ben Radford/Getty Images)
פטר צ'ך והקסדה
(צילום: Jamie McDonald/Getty Images)
הפגיעות עשויות לערב כמעט כל אזור בפנים. "אנחנו נתקלים בשברים בארובת העין, בשברים באזור הלסת ובפגיעות במפרק הלסת, שעלול לעבור פריקה או תת פריקה", מפרט ד"ר לבר. "יש גם שברים בשיניים, וכמובן פגיעות באזור האף, שהן אולי השכיחות ביותר. האף הוא איבר שבולט מהפנים, ולכן קל יותר לפגוע בו בהתנגשות ראש בראש, במרפק או בחבטה אחרת".
סוג המסכה מותאם לאזור שנפגע ולמידת ההגנה שהשחקן זקוק לה. "יש מסכות שמגינות יותר על אזור האף, יש כאלה שמגינות על אזורים אחרים בפנים, ויש שמגינות יותר על אזור הלסת והחלק התחתון של עצמות הפנים", אומר ד"ר לבר. לדבריו, ברוב המוחלט של המקרים השימוש במסכה מגיע לאחר פציעה. לעיתים השחקן כבר החלים, אך עדיין חושש מפגיעה חוזרת ואינו מרגיש בטוח מספיק לחזור לשחק ללא הגנה.
ד"ר ליאור לבר: "בפגיעות ראש לא לוקחים סיכון. מאפשרים לרופא הקבוצה לבצע הערכה ולשלול במקום זעזוע מוח, ולפעמים זה לוקח שתיים עד שלוש דקות ואף יותר. גם אם יש ספק, ההנחיות כיום נוקשות מאוד ומחייבות להוציא את השחקן מהמשחק לחלוטין"
אחת הדוגמאות המוכרות לסיכון המוגבר של שוערים לפגיעות ראש היא פטר צ'ך, שוערה לשעבר של נבחרת צ'כיה ושל צ'לסי, שנפגע בראשו בשלב יחסית מוקדם בקריירה עם שבר בגולגולת שהצריך ניתוח ושיחק במשך שנים עם קסדה. "הוא שיחק עם קסדה רכה, בדומה לקסדה שמשתמשים בה ברוגבי, שהגנה עליו לפחות באופן חלקי מפגיעות נוספות".
אלא שבמקרה של חבלה בפנים, השבר עצמו אינו תמיד הסכנה המיידית ביותר. בשל הקרבה לראש והמנגנון האלים של ההתנגשות, הצוות הרפואי חייב לשלול בשלב מוקדם גם זעזוע מוח. "זה אחד הדברים החשובים ביותר שצריכים להתבצע על המגרש", מדגיש ד"ר לבר, "מעבר לשאלה אם יש שבר כזה או אחר ולעצירת דימום אם קיים".
לדבריו, כאשר קיימת אפשרות לפגיעת ראש, אין להסתפק בתחושתו של השחקן או ברצונו להמשיך לשחק. "בפגיעות ראש לא לוקחים סיכון. מאפשרים לרופא הקבוצה לבצע הערכה ולשלול במקום זעזוע מוח, ולפעמים זה לוקח שתיים עד שלוש דקות ואף יותר. רופאים עוברים הכשרות כדי לבצע את תהליך האבחון בצורה מהירה ויעילה. גם פיפ"א שמה על כך דגש וישנה הנחיה לשופטים לאפשר את תהליך הבדיקה הראשוני במגרש".
אם לא ניתן לשלול זעזוע מוח, השחקן אינו חוזר למגרש. "גם אם יש ספק, ההנחיות כיום נוקשות מאוד ומחייבות להוציא את השחקן מהמשחק לחלוטין", אומר ד"ר לבר. "לאחר מכן יש פרוטוקולים מסודרים שאנחנו מפעילים לפני שמאפשרים לו לחזור לשחק".
הפגיעה שלא תמיד רואים מבחוץ
פגיעות הפנים אינן רק מראה דרמטי על הדשא. הן עלולות להסתיר שבר, פגיעה במחיצה ונזק מתמשך. האף, שבולט במרכז הפנים, הוא, כאמור ברוב המקרים הראשון לספוג את המכה, וגם חבלה שאינה נראית חמורה במיוחד עלולה לגרום לדימום משמעותי ולנזק פנימי.
"האף מורכב מעצמות קטנות שמחוברות ביניהן, מסחוסים, מרקמה עם אספקת דם עשירה מאוד ומהרבה עצבים", מסביר ד"ר שניר בר, רופא אף אוזן גרון במכבי שירותי בריאות. "הדברים האלה עלולים לגרום לשברים בקלות יחסית, גם אצל שחקנים מאוד גדולים ומאוד חזקים, ולדימום בקלות רבה יחסית לאיברים אחרים.
ד״ר שניר ברצילום: מורן ניסים"יכולות להיות פציעות גפיים קשות מאוד, אבל כמעט שלא נראה דם. לעומת זאת, באף גם מכה קטנה יכולה להיות מאוד מדממת". גם תנאי מזג האוויר עשויים להשפיע על עוצמת הדימום, בוודאי במונדיאל הנוכחי, שבו החום הכבד ותנאי המשחק הקיצוניים עלו לא פעם לכותרות. "אנחנו רואים נטייה לדימום רב יותר מהאף במזג אוויר חם ויבש", אומר ד"ר בר.
פציעה שכיחה. פול אוקון-אנגסטלר מאוסטרליה מול אלכס פרימן מארה"ב לאחר התנגשות ראשים
(AP Photo/Maddy Grassy)
אלא שכמות הדם אינה מעידה בהכרח על חומרת הפגיעה. מבחוץ אפשר לראות נפיחות, דימום או עקמומיות, אבל לא פעם עיקר הנזק מסתתר דווקא בתוך האף. מחיצת האף, קיר סחוסי שמפריד בין שני הנחיריים, ממלאת תפקיד מרכזי במעבר האוויר, וכל פגיעה בה עלולה לשנות את אופן הנשימה גם זמן רב לאחר שהחבלה עצמה חלפה.
"אנשים בריאים נושמים מהאף בצורה מחזורית", מסביר ד"ר בר. "בכל פעם נושמים בעיקר מנחיר אחד, והנחיר השני עובר סוג של תחזוקה. אנשים בריאים לא שמים לב לזה. אני יכול לשאול אדם מאיזה צד הוא נושם, והוא לא בהכרח יידע לומר. אם המחיצה סוטה לכיוון מסוים, היא עלולה ליצור חסימה של נחיר אחד", הוא אומר. "אדם עם סטייה לצד אחד יכול להרגיש לפעמים חסימה בשני הצדדים או דווקא בצד מסוים".
ד"ר שניר בר: "יכול להיות שבר שכמעט אינו משנה את מראה האף, אבל יוצר עקמומיות פנימית במחיצה וגורם לקושי בנשימה. נשימה היא דבר חשוב לכל אדם, אבל בוודאי לספורטאי עילית"
גם אז, ההפרעה אינה תמיד מורגשת מיד לאחר הפגיעה. "לפעמים אנשים מקבלים מכה במחיצה ובהתחלה הם לא מרגישים דבר", אומר ד"ר בר. "רק אחרי תקופה נוצר אצלם קושי בנשימה אפית, והם לא כל כך מבינים למה זה קורה. לפעמים התלונות אפילו אינן תואמות את מיקום החבלה או את הצד שאליו המחיצה סטתה".
מראהו החיצוני של האף, ואפילו עצם קיומו של שבר, פציעה אפשרית נוספת, אינם מעידים בהכרח על חומרת הפגיעה. "שברים באף יכולים להיות חסרי משמעות קלינית", אומר ד"ר בר. "אפשר לראות בצילום שיש שבר, אבל אם האף נותר ישר, המחיצה אינה חוסמת את מעבר האוויר והאדם נושם היטב, יכול מאוד להיות שאין צורך בטיפול".
אך גם המצב ההפוך אפשרי. "יכול להיות שבר שכמעט אינו משנה את מראה האף, אבל יוצר עקמומיות פנימית במחיצה וגורם לקושי בנשימה", הוא מסביר. "נשימה היא דבר חשוב לכל אדם, אבל בוודאי לספורטאי עילית. מנגד, יכול להיות עיוות חיצוני ללא פגיעה בתפקוד, ויכול להיות גם שילוב של השניים".
האיבר הבולט בפנים וזה שהכי חשוף לפציעות
(צילום: shutterstock)
גם שחקן שאינו חש עדיין בקושי משמעותי עלול להיות פגיע למכה נוספת שתחריף את הנזק. זו אחת הסיבות לשימוש במסכות מגן בתקופת ההחלמה. "אם הוא יקבל אפילו מכה קטנה, זה עלול להחמיר את הבעיה, למרות שהוא לא בהכרח מרגיש דבר בימים הראשונים", מסביר ד"ר בר. "לכן נוטים להגן על השחקנים ולשים אביזר שינסה לשכך מכות נוספות או חבלות קטנות שעלולות להחמיר את המצב".
הפגיעות שעלולות לשנות את מבנה הפנים
אלא שפגיעה חוזרת אינה הסכנה היחידה שעלולה להסתתר בימים שלאחר המכה. אחד הסיבוכים החשובים והדחופים ביותר שיש לשלול הוא המטומה במחיצת האף, הצטברות דם סביב סחוס המחיצה שעלולה לפגוע באספקת הדם שלו ולהוביל לנזק בלתי הפיך.
"זו תופעה שבה יש פגיעה באחד מכלי הדם שקרובים למחיצה, ונוצר אזור שמלא בדם ומקיף את הסחוס", מסביר ד"ר בר. "הסחוס לא ניזון מאספקת דם ישירה משלו, והצטברות הדם עלולה לפגוע בו ולפרק אותו". חבלות מהסוג הזה הן בעייתיות משום שהן לא תמיד מתבטאות מיד. אם מפספסים את זה והסחוס נשאר עטוף בחלל מלא בדם, הוא עלול להתפרק ולהרוס את הצורה של האף", אומר ד"ר בר. אחד העיוותים האפשריים הוא "אף אוכף", מצב שבו גשר האף שוקע ולעיתים מחייב בהמשך ניתוח שחזור.
האף אמנם נמצא בקו הראשון של ההתנגשות, אך מכות חזקות לפנים ולראש עלולות לפגוע גם באוזניים, ובמקרים נדירים יותר אפילו במבנים באזור הגרון. באפרכסת עלולה להיווצר אוטוהמטומה, הצטברות דם סביב הסחוס שמזכירה במנגנון שלה את ההמטומה במחיצת האף.
שוערים ובלמים יותר מועדים לפציעות
(צילום: shutterstock)
"זו חבלה שנפוצה יותר אצל מתאבקים ולוחמי MMA, אבל היא יכולה להתרחש גם בעקבות מכה חזקה בענפי ספורט אחרים", מסביר ד"ר בר. "הסחוס של האפרכסת מוקף בדם, ולאט לאט עלול לעבור נמק. האוזן מתקפלת פנימה, העור והרקמות מתקפלים איתה, והאפרכסת מאבדת את הצורה המוכרת. יש חלון זמן מוגבל יחסית, של כשבוע עד שבועיים", הוא אומר. "אם לא מטפלים, היא יכולה לקבל מראה של מעין פרח כרובית מעוך".
חבלה חזקה עלולה להגיע גם עמוק יותר אל תוך האוזן. "יצא לי לראות כמה פעמים נקב בעור התוף שנגרם כתוצאה ממכה", מספר ד"ר בר. "זה יכול לפגוע בשמיעה ולגרום בהמשך גם לדלקות באוזן. ברוב המקרים הנקב נסגר מעצמו, אבל צריך להישאר במעקב". פגיעות בגרון נדירות בהרבה, אך גם הן אפשריות. "יש באזור הגרון עצם, סחוסים ומבנים שמחוברים לקנה הנשימה ולשרירים הקשורים בדיבור", מסביר ד"ר בר. "שברים באזור הזה נדירים מאוד בספורט, אבל יש מקרים בודדים".
בסופו של דבר, המסכה שעל פניו של שחקן אולי משדרת נחישות ורצון לחזור במהירות למגרש, אך היא גם תזכורת לכך שמאחורי הדימום והנפיחות עלול להסתתר נזק מורכב. דווקא משום שחלק מהפגיעות אינן מורגשות או נראות מיד, אבחון מדויק, מעקב והגנה מפני מכה נוספת עשויים לקבוע אם החבלה תחלוף ללא השלכות, או תמשיך ללוות את השחקן הרבה אחרי שריקת הסיום.
