מיכאל בן 65. אדם עובד, אבא וסבא. לפני זמן לא רב אובחן בסרטן ריאות. הוא אינו יוצא דופן. הדבר שמבדיל אותו מרבים אחרים הוא שאין לו ביטוח בריאות פרטי. לכן, למרות שהרפואה האונקולוגית נמצאת כיום בשיאה, הוא לא יוכל לקבל את הטיפולים החדישים ביותר. לא משום שהם אינם קיימים או אינם יעילים, אלא משום שאינם כלולים בסל הבריאות.
בעשור האחרון התחוללה מהפכה דרמטית בטיפול בסרטן. מחקר מתקדם וטיפולים תרופתיים חכמים הפכו מחלות שבעבר נחשבו חשוכות מרפא למחלות כרוניות, ולעיתים אף לברות ריפוי. חולים חיים שנים רבות יותר, ובאיכות חיים טובה יותר. אבל מיכאל לא נהנה מהמהפכה הזו.
3 צפייה בגלריה
בישראל אין תוכנית שיקום לאומית למחלימי סרטן, ואין הכשרה מספקת של אנשי מקצוע
(צילום: Shutterstock)
מה השתבש במערכת הציבורית
יום הסרטן הבינלאומי, שצוין בשבוע שעבר, היה הזדמנות לעצור ולהתריע. דווקא על רקע ההתקדמות המסחררת, המציאות בישראל מדאיגה במיוחד. במשך שנים נחשבה ישראל לחזית עולמית בהנגשת טיפולים אונקולוגיים מתקדמים במימון ציבורי, ללא קשר להכנסה או לביטוח פרטי. גם חברות התרופות ראו בישראל מדינה חדשנית, והביאו לכאן מחקרים וטיפולים מתקדמים במהירות.
פרופ' עידו וולף צילום: מירי גטניו, דוברות איכילובאלא שהתמונה הזו הולכת ומתערערת. תקציב סל התרופות לא עודכן כבר שלוש שנים. האוכלוסייה גדלה ומזדקנת, מספר הטיפולים החדשניים ועלותם מזנקים, והתקציב קפוא. זה אינו קיפאון תמים אלא נסיגה, ברפואה, במחקר ובחדשנות. מתוך כ-70 תרופות וטכנולוגיות שהוגשו השנה לסל הבריאות, התקציב יאפשר הכללה של כעשר בלבד. עשרות טיפולים מצילי חיים יישארו מחוץ למערכת הציבורית. זו אינה גזירת גורל, זו החלטה.
המשמעות עבור החולים ברורה וכואבת. מי שיש לו ביטוח פרטי או יכולת כלכלית יוכל לעיתים לממן טיפול בעצמו. אך עבור רוב האוכלוסייה זו אינה אפשרות. ממדינה שהתגאתה בשוויון בטיפול הרפואי הפכנו למדינה שבה הסיכוי לקבל טיפול מציל חיים נקבע לפי חשבון הבנק. הנפגעים העיקריים הם תושבי הפריפריה ואזרחים משכבות מוחלשות.
3 צפייה בגלריה
"זה אינו קיפאון תמים אלא נסיגה". תקציב סל התרופות לא עודכן כבר שלוש שנים
(צילום: Shutterstock)
קשה להתעלם מכך שמקבלי ההחלטות עצמם מחזיקים כמעט תמיד בביטוח פרטי. אי אפשר שלא לתהות אם ההחלטה על תקציב סל התרופות הייתה שונה אילו המחליטים ובני משפחותיהם היו חסרי ביטוח פרטי בעצמם.
טיפולים מצילי חיים שנשארים בחוץ
מבין הטכנולוגיות שעלולות שלא להיכנס לסל השנה נכללות תרופה נגד מוטציה ייחודית, שמאטה בשנים את התקדמותם של גידולי מוח ומאפשרת למטופלים להמשיך באורח חיים פעיל; תרופה בעלת מנגנון פעילות ייחודי ויעילות יוצאת דופן נגד אחד הסרטנים הקטלניים ביותר, סרטן מסוג תאים קטנים; ותרופה למניעת גלי חום ולשיפור איכות החיים בחולות הסובלות מהפסקת מחזור מוקדמת בעקבות טיפולים נגד סרטן, ועוד.
הפגיעה אינה נעצרת כאן. קצב החדשנות באונקולוגיה מסחרר: טיפולים ממוקדים, נוגדנים חכמים, חיסונים מותאמים אישית, ושימוש גובר בבינה מלאכותית שמקצרת את הדרך מהמעבדה אל המטופל. אבל מיכאל אינו יכול להשתלב במחקרים החדישים, משום שלא קיבל את הטיפול השגרתי המקובל בעולם. כך מתקבלת בחברת תרופות בינלאומית החלטה שישראל לא תיכלל בגל הראשון של מחקרים ותרופות. הבעיה האישית של מיכאל הופכת לבעיה לאומית, והרפואה הישראלית נשארת מאחור.
3 צפייה בגלריה
במשך שנים נחשבה ישראל לחזית עולמית בהנגשת טיפולים אונקולוגיים מתקדמים במימון ציבורי
(צילום: Shutterstock)
הכשל המערכתי אינו מסתיים בטיפול התרופתי. יותר ויותר אנשים מחלימים מסרטן או חיים שנים רבות לאחר המחלה, וזקוקים לשיקום פיזי, נפשי ותפקודי. זהו אינטרס אישי ולאומי גם יחד. אלא שבישראל אין תוכנית שיקום לאומית למחלימי סרטן, ואין הכשרה מספקת של אנשי מקצוע. כיום יש בארץ רופאה אחת בלבד שעברה השתלמות ייעודית בתחום בחו"ל. המשמעות היא שמאות אלפי אנשים שחייהם ניצלו נותרים ללא ליווי בשלב הקריטי של החזרה לחיים.
השאלה איננה אם יש פתרונות, אלא אם מערכת הבריאות הציבורית בישראל תבחר להדביק מחדש את הקצב, או להשלים עם מציאות שבה ההתקדמות הרפואית קיימת, אבל לא לכולם.
ומיכאל? הסיפור שלו אמיתי לגמרי. והוא לא היחיד.
הכותב הוא פרופסור לאונקולוגיה, מנהל המערך האונקולוגי בבית החולים איכילוב וראש בית הספר לרפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב
