אחד מכל שניים מאמין ששתיית בירה יכולה לעזור למנוע אבנים בכליות. שיעור דומה סומך על פטרוזיליה. אלא שמתברר שרבים מהמטופלים תולים תקוות בשיטות שלא הוכחו כיעילות, ובחלק מהמקרים אף עלולות להזיק במקום להועיל. כך עולה ממחקר חדש בקרב אנשים שכבר סבלו מאבנים בדרכי השתן. המחקר, שנערך בידי ד"ר דור גולומב, ד"ר אמיר קופר וד"ר אורית רז מבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, והתפרסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי World Journal of Urology, חושף עד כמה תרופות סבתא ממשיכות לעצב את האופן שבו מטופלים מנסים למנוע את האבן הבאה.
אבנים בכליות הן משקעים קשים שנוצרים כאשר מינרלים ומלחים הנמצאים בשתן מתגבשים ומצטברים בכליה. הן יכולות להיות קטנות מאוד, אך גם לגדול עם הזמן, ולעיתים להישאר בכליה מבלי לגרום לתסמינים במשך תקופה ארוכה.
"אותה אבן יושבת לה בכליה וגדלה בסבלנות", מסביר ד"ר דור גולומב, מנהל השירות לאבנים בדרכי השתן באסותא אשדוד. "אבן שנמצאת בכליה יכולה לעשות שלושה דברים: להישאר במקומה באותו גודל, להישאר במקומה ולגדול, או להתחיל לזוז ולגרום לכאבים משמעותיים שמביאים אנשים למיון, מה שנקרא עווית כליה. כל עוד האבן נמצאת בכליה, לרוב היא לא כואבת. רק כשהיא מתחילה להשתחרר ולרדת במורד השופכן לכיוון השלפוחית מופיעים הכאבים המשמעותיים. למעשה, זו אבן לכל עניין ודבר. היא נראית ומרגישה כמו אבן".
כוחה של אמונה
להיווצרות אבנים בכליות מגוון סיבות. "הסיבה העיקרית היא שתייה לא מספקת, מה שמוביל לשתן מרוכז. המלחים שנמצאים בשתן עולים בריכוז שלהם ויוצרים קריסטלים שיוצרים בתורם את האבנים", מסביר ד"ר גולומב. לדבריו, קיימות גם סיבות נוספות, ובהן "עודף סידן בשתן, עודף נתרן בשתן, חוסר מגנזיום בשתן, חוסר בציטרט ועודף של חומצה אורית בשתן, שקשורה בעיקר לתסמונת המטבולית ולהשמנת יתר".
הבעיה היא שאירוע של אבן בכליה אינו בהכרח אירוע חד-פעמי. "מחלת אבנים היא מחלה כרונית שתוקפת בין עשרה לחמישה עשר אחוז מהאוכלוסייה, ואנחנו כן רואים אחוזים עולים וגדלים עם השנים מסיבות שונות", אומר ד"ר גולומב. "אני קורא לזה מחלה כרונית כי הסיכוי ליצור אבן נוספת הוא חמישים אחוז בעשר שנים הבאות לאחר האירוע הראשון, ולכן החשיבות הגדולה היא לא רק בטיפול באבן בזמן הכאבים או במקרה שמוצאים אבן בכליה, היא באמת למנוע את האבן הבאה".
מכאן גם נובע הרצון למצוא פתרון שימנע את הישנות הבעיה. "מכיוון שזו מחלה שיודעת לחזור על עצמה, רבים חוששים מהחזרה ומנסים כל מיני שיטות שמוכרות לאורך השנים, אבל למעשה הן לא הוכחו מדעית, ועל זה למעשה מבוסס המחקר".
את הפער הזה בין הרצון למנוע את האבן הבאה לבין הדרכים שבהן מטופלים מנסים לעשות זאת, ד"ר גולומב פוגש גם בעבודה היומיומית. "כשחזרתי מההשתלמות עמיתים שלי בקנדה ב-2021, פתחתי בבית החולים באשדוד את המרפאה למניעה וטיפול באבנים בדרכי השתן, שבה מטופלים שסובלים מאבנים פוגשים אותי, נפרולוג ודיאטנית, במטרה למנוע יצירת אבנים", הוא מספר. "אנחנו נתקלים בהמון אמונות תפלות או אמונות לא מבוססות על איך למנוע אבנים. כל מיני תרופות סבתא למיניהן, כמו שתיית בירה, למשל".
ד"ר דור גולומבצילום: דוברות אסותא אשדודלדבריו, זהו אחד המיתוסים השכיחים ביותר. "אני שומע מדי יום במרפאה: 'אני שותה הרבה בירה, אמרו לי לשתות בירה, זה עוזר למנוע אבנים'. ההפך הוא הנכון", הוא מדגיש. ומי עוד מככב ברשימת העצות? פטרוזיליה. "בדקו בכל מיני מחקרים אם היא יכולה לעזור, והוכח שלא. היא מכילה חומר שנקרא אוקסלט, ודווקא עודף אוקסלט בשתן יכול לגרום ליצירת אבנים". גם חומץ תפוחים, לדבריו, זוכה למעמד דומה. "זו גם אמונה לא מבוססת שהוכחה כלא נכונה", הוא מאשר.
כשמיתוסים פוגשים מחקר
כדי להבין עד כמה המיתוסים האלה אכן נטועים בקרב מי שכבר חוו אבנים בכליות, עברו החוקרים מהתרשמות בחדר המרפאה לבדיקה מסודרת. "המחקר התבצע בעזרת שאלון שבו שאלנו 100 מטופלים שסבלו מאבנים לגבי ההבנה שלהם, או המחשבות שלהם כיצד למנוע יצירת אבנים", מסביר ד"ר גולומב. מעבר לשכיחות של כל אמונה, החוקרים בדקו גם אילו מאפיינים של המשתתפים נקשרו אליהן, והאם הן היו קשורות לאופן שבו הם נענו להמלצות רפואיות למניעת אבנים.
הממצאים הראו שהמיתוסים שבהם נתקלים הרופאים במרפאה רחוקים מלהיות שוליים. מחצית מהמשתתפים, 50%, האמינו ששתיית בירה יכולה לסייע במניעת אבנים בכליות, ו-52% סברו שפטרוזיליה עשויה לעשות זאת. חומץ תפוחים זכה לאמון נמוך יותר, אך עדיין 17% מהמשיבים ראו גם בו אמצעי מניעה.
אבנים בכליות
(צילום: shutterstock)
כאשר בחנו החוקרים יחד את האמונה בבירה או בפטרוזיליה, הם מצאו כי היא נטתה להיות נפוצה יותר בקרב צעירים, אם כי הקשר לא הגיע למובהקות סטטיסטית. לא נמצא קשר מובהק למין, להשמנה, להיסטוריה משפחתית של אבנים או לניתוחים קודמים. גם ההיענות לטיפול תרופתי ולהשלמת בירור מטבולי הייתה מעט נמוכה יותר בקרב מי שהחזיקו באמונות הללו, אך גם הפערים האלה לא היו מובהקים סטטיסטית.
הממצאים מצביעים על בעיה רחבה יותר: גם אחרי אירוע של אבנים בכליות, לא תמיד ברור למטופלים מה באמת כדאי לעשות כדי להפחית את הסיכון לפעם הבאה. "קודם כול, לנו כרופאים חשוב להבין שיש הרבה מאוד פערי מידע בקרב האוכלוסייה לגבי האופן שבו אפשר למנוע אבנים", אומר ד"ר גולומב. "יש אנשים שלא יודעים בכלל שמדובר בבעיה שיכולה לחזור על עצמה. ושנית, גם כשהם מודעים לכך ורוצים למנוע את יצירת האבן הבאה, הם משתמשים בכלים הלא נכונים כדי לעשות את זה. הם מנסים למנוע את הבעיה בדרכים שלא טובות עבורם, ובחלק מהמקרים הוכח מדעית שהן אפילו יכולות להזיק להם".
אז איך באמת מונעים את האבן הבאה?
הטיפול, מבחינתו, אינו אמור להסתיים ברגע שהאבן יצאה או טופלה. "החשיבות לאחר אירוע של אבן היא להגיע לאורולוג או לנפרולוג שמתעסק באבנים בדרכי השתן, לנסות להבין מדוע נוצרה האבן ולמנוע את יצירת האבן הבאה", הוא מסביר. "יש תהליך שנקרא בירור מטבולי, שכולל בדיקות דם ואיסוף שתן של 24 שעות. באמצעותו מנסים להבין אם יש עודף או חסר של חומר מסוים שעלול להוביל ליצירת אבנים, ועל ידי כך למקד את הטיפול באותה בעיה שהובילה ליצירת האבן מלכתחילה".
ההדגשה כאן היא לא למתוח ביקורת, אלא לעורר מודעות לכך שלא צריך לפנות לתרופות סבתא, אלא לאיש מקצוע ולהשלים בירור מסודר כדי לנסות להבין את המקור לבעיה ולטפל בו נקודתית
ועדיין, הוא מדגיש, המטרה אינה לבקר מטופלים שנעזרים בשיטות שעוברות מפה לאוזן. "ההדגשה כאן היא לא למתוח ביקורת, אלא לעורר מודעות לכך שלא צריך לפנות לתרופות סבתא, אלא לאיש מקצוע ולהשלים בירור מסודר כדי לנסות להבין את המקור לבעיה ולטפל בו נקודתית".
זו גם אחת הסיבות להקמת המרפאה למניעה וטיפול באבנים בדרכי השתן באסותא אשדוד. "המטרה היא לתת מענה כולל, מולטי-דיסציפלינרי, למחלת האבנים ולמקד את הטיפול, ולא לתת המלצות כלליות כמו להגיד לכל מטופל רק לשתות הרבה", אומר ד"ר גולומב. "בחלק מהמקרים אפשר למקד את הטיפול באמצעות שינוי בתזונה, ובמקרים אחרים בעזרת תרופות".
