"תודה, אמא. תודה שטיפלת בי". אלה היו המילים האחרונות שאמרה ניב חיה חזן (29) ז"ל לאמה גלי שגיא. לא מילות פרידה, לא שיחת סיכום - רק תודה. "אני לא יודעת אם היא באמת הבינה שזה הסוף", אומרת שגיא בריאיון ראשון ל-ynet. "היא אף פעם לא דיברה על מה יקרה אם לא תהיה בחיים. מבחינתנו, תמיד היה 'אחרי'. תמיד היה עוד טיפול, עוד תקווה, עוד מחר. ואני לא יודעת אם היא חשבה שהיא פשוט נרדמת ועוד מעט מתעוררת".
ניב חיה חזן, מדריכת פילאטיס, שמאבקה במחלת הסרטן העניק תקווה והשראה לחולים רבים וגם לעשרות אלפי העוקבים ברשתות החברתיות, נפטרה לפני ימים אחדים לאחר יותר משלוש שנות מאבק בסרטן צוואר הרחם מסוג נדיר ואגרסיבי. לאורך כל הדרך בחרה לשתף את עוקביה ברגעי התקווה לצד הכאב, בטיפולים לצד הספקות, באמונה שלא כבתה גם כשהמחלה שבה פעם אחר פעם. כעת, לאחר מותה, מספרת אמה על מה שעברה ניב ומה שחוותה המשפחה עד הסוף המר.
3 צפייה בגלריה
"היא אף פעם לא דיברה על מה יקרה אם לא תהיה בחיים". ניב חיה חזן ז"ל
(צילום: מתוך האינסטגרם של ים מיכאל אביטן)
"ניב הייתה אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי בחיים", אומרת שגיא, תושבת כרכור. "היה לה טוב לב אינסופי, רגישות לאחרים ויכולת לראות את מי שעומד מולה באמת. אנשים פשוט התאהבו בה. וגם בתוך שלוש שנים של מלחמה במחלה, בתוך כאבים וסבל שאף אדם לא אמור לעבור, היא נשארה ניב - עם החיוך העדין שלה, עם חוש ההומור שלה, עם האצילות שלה ועם הדאגה לאחרים, אפילו כשהיא עצמה הייתה זו שסבלה".
רצון אחד - לחיות
המחלה התגלתה במאי 2023. ניב הייתה אז בת 26, בריאה, עם חיים שלמים לפניה. "היא פשוט לא הבינה מאיפה זה נחת עליה", מספרת שגיא. "בהתחלה היה הלם גדול, פחד, בכי והמון שאלות. אבל לאט לאט, כשאתה מתחיל לעכל את המציאות שנכפתה עליך, אתה מבין שאין ברירה ויוצאים למלחמה. וזה בדיוק מה שניב עשתה. היא לא ויתרה על עצמה לרגע. עברה כל טיפול, כל ניתוח, כל כאב וכל משבר עם רצון אחד - לחיות".
גלי שגיא: "בהתחלה היה הלם גדול, פחד, בכי והמון שאלות. אבל לאט לאט, כשאתה מתחיל לעכל את המציאות שנכפתה עליך, אתה מבין שאין ברירה ויוצאים למלחמה. וזה בדיוק מה שניב עשתה. היא לא ויתרה על עצמה לרגע. עברה כל טיפול, כל ניתוח, כל כאב וכל משבר עם רצון אחד - לחיות"
עבור שגיא, הבשורה הייתה מהלומה כואבת במיוחד. "אמא שלי נפטרה מסרטן בגיל 62, ומעולם לא האמנתי שהמחלה הארורה הזאת תיכנס אליי הביתה שוב, ועוד דרך הבת שלי. הסתכלתי על ניב שלי ושאלתי את עצמי: למה היא? למה הילדה שלי?". גלי הפסיקה לעבוד, הפסיקה את חייה כמו שהכירה אותם: "העבודה היחידה שלי הייתה ניב", היא מספרת.
באוקטובר 2024 התחתנה ניב עם ים מיכאל אביטן. "הם לא זכו לחיי נישואים רגילים", אומרת שגיא. "המחלה גזלה מהם כל כך הרבה רגעים, חלומות ותוכניות. אבל גם בתוך כל הכאב, היה ברור לכולם איזו אישה היא. היא תמיד חשבה עליו, דאגה לו, רצתה שיהיה לו טוב - גם ברגעים שבהם היא עצמה נלחמה וסבלה".
3 צפייה בגלריה
חלומות גדולים על זוגיות ומשפחה נמוגו לתוך טיפולים ותקווה נואשת. ניב וים לפני נישואיהם
(צילום: האינסטגרם של ים מיכאל אביטן)
כל פעם שנראה היה שאפשר לנשום, המחלה חזרה. "כל חזרה כזאת הייתה כמו לקבל את הבשורה מחדש", אומרת שגיא. "היינו צריכות לאסוף את עצמנו ולצאת לעוד מלחמה. לשבת ליד ניב ולראות אותה סובלת, עם הכאבים, עם הסיבוכים, ולפעמים לראות איך הדברים מסתבכים למרות כל המאמץ - זה הגיהינום הכי גדול שאמא יכולה לעבור".
המאבק למימון התרופה
מה שהכביד עוד יותר היה האלרגיה הקשה שפיתחה ניב לכימותרפיה. כשחזרה מיוסטון עם גידול חדש, הומלץ לה על תרופה בשם Tivdak - אך קופת החולים ומשרד הבריאות סירבו לממנה. "מצאנו את עצמנו נלחמות גם על הזכות לקבל את התרופה", מספרת שגיא. "פניתי לוועדות חריגים, למשרד הבריאות, לכללית - ופעם אחר פעם קיבלנו סירובים. לא יכולתי להבין איך בזמן שהבת שלי נלחמת על החיים שלה, היא הופכת לעוד תיק שעובר מוועדה לוועדה". בסופו של דבר מימנו את הטיפול דרך גיוס המונים. גם לאחר שהרופאים בתל השומר אישרו שיש תגובה לטיפול ושהגידול נעצר - נאלצו להמשיך ולהיאבק על מימון המשך הטיפול.
לניב היה חשוב לשתף את מה שעוברת עליה ברשתות החברתיות. "היא רצתה ליצור מודעות, לחזק נשים, לחזק גברים, לחזק כל אדם שמתמודד עם קושי", אומרת שגיא. "היא דיברה על הכאב, על הפחדים, על הטיפולים - אבל גם על תקווה, על אמונה, על אהבה ועל בחירה בחיים. וכשאני קוראת היום הודעות מאלפי אנשים שהיא נגעה בהם, אני מבינה כמה גדולה הייתה הנשמה שלה. כי גם כשהיא עצמה נלחמה על החיים שלה, היא עדיין חשבה איך לתת כוח לאחרים".
3 צפייה בגלריה
"המחלה גזלה מהם כל כך הרבה רגעים, חלומות ותוכניות". ניב חיה חזן ז"ל לצד בעלה ים מיכאל אביטן
(צילום: האינסטגרם של ים מיכאל אביטן)
"הלב שלי מרוסק. שבור. יש בי געגוע שלא נגמר, חוסר אונים, כעס וכאב שאי אפשר להסביר במילים", אומרת שגיא. "לא הגיע לבת שלי לסיים את הסיפור שלה בגיל 29. אני אפילו לא יודעת איך ממשיכים. אני רק יודעת שיש לי בן שצריך את אמא שלו, ואני יודעת שניב הייתה רוצה שאמשיך להיות אמא גם בשבילו".
כעת, היא מבקשת דבר אחד מהציבור שעקב בדאגה ובתקווה אחר בתה: "הייתי רוצה שיזכרו את ניב, ולא את המחלה. ניב הפכה לסמל של תקווה, לא רק בישראל אלא גם עבור אנשים רבים בעולם שליוו אותה והתפללו עבורה. אבל מבחינתי, זה לא קרה במקרה. היה משפט אחד שניב חיה לפיו, משפט שהפך להיות חלק ממנה". היא עוצרת לרגע. "ובחרת בחיים. המשפט ייחקק על המצבה שלה ועל הלב של כולנו, הוא יישאר לנצח המשפט שכל כך אפיין אותה. ניב לא הפסיקה להילחם ולקוות. עד הרגע האחרון".
