הבעיה הזו נוכחת בחייהם של גברים רבים שחצו את גיל 50. עבורם, ערמונית מוגדלת היא הרבה יותר מאי-נוחות קטנה: היא יכולה להפוך כל יציאה מהבית לחיפוש אחר שירותים, לקטוע את שנת הלילה ולהקשות על פעולה בסיסית כמו מתן שתן.
התרופות אינן עוזרות לכולם, והשלב הבא כולל לא פעם הליך שמתבצע דרך השופכה, אפשרות שמרתיעה מטופלים רבים. כעת מסתמנת תקווה לפתרון חדש: פיתוח ישראלי שמיושם בבית החולים רמב"ם מנסה לעקוף את הנתיב הזה באמצעות גלי אולטרסאונד ממוקדים, המגיעים אל הערמונית מבחוץ וצורבים באופן מבוקר את הרקמה החוסמת ועד כה הספיק לרשום הצלחה.
טכנולוגיה חדשה לטיפול בערמונית מוגדלת
הערמונית היא בלוטה השייכת למערכת הרבייה הגברית. היא נמצאת מתחת לשלפוחית השתן, מקיפה את חלקה הראשון של השופכה ומייצרת חלק ניכר מהנוזל המרכיב את נוזל הזרע. עם השנים נוטה רקמת הערמונית לגדול, בתהליך שאינו סרטני ומכונה הגדלה שפירה של הערמונית. עצם ההגדלה אינה בהכרח גורמת לבעיה, ויש גברים שהערמונית שלהם מוגדלת אך הם אינם סובלים מתסמינים כלל.
"הקושי מתחיל כאשר הבלוטה הגדלה לוחצת על השופכה ומצרה את המעבר, ולכן שלפוחית השתן נדרשת להתאמץ יותר כדי להזרים את השתן החוצה", אומר ד"ר אלכסנדר קרבצוב, רופא בכיר במחלקה האורולוגית בקריה הרפואית רמב"ם. "ככל שהחסימה מתגברת, עלולים להופיע זרם חלש או מקוטע, קושי במתן שתן, תחושה שהשלפוחית לא התרוקנה לחלוטין, תכיפות ודחיפות במתן שתן ויקיצות חוזרות במהלך הלילה".
חומרת התסמינים משתנה מאוד מגבר לגבר. "הם יכולים להיות מינוריים, ולפעמים מסתדרים בלי טיפול נוסף, רק עם הרגלי שתייה", אומר ד"ר קרבצוב. במקרים קלים אפשר לעיתים להסתפק בצמצום השתייה לפני השינה ובהפחתת משקאות שעלולים להגביר את הדחיפות והתכיפות במתן שתן".
אלא שלא תמיד מדובר רק באי נוחות קלה. "תכיפות במתן שתן עלולה להגביל יציאות מהבית, והצורך לקום שוב ושוב בלילה פוגע בשינה ובתפקוד ביום שלמחרת. במצב מתקדם עלולה השלפוחית שלא להתרוקן לחלוטין, כך שכמות מסוימת של שתן נותרת בתוכה לאחר ההשתנה. הצטברות כזו עלולה להגביר את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן, לאבנים בשלפוחית ולאצירת שתן, ובמקרים חמורים וממושכים גם לפגיעה בשלפוחית או בכליות", מציין ד"ר קרבצוב.
הטיפולים: מתרופות ועד ניתוח
כאשר שינוי ההרגלים אינו מספק הקלה, ניתן לעבור לטיפול תרופתי. "הטיפול הראשון נועד להפחית את הלחץ של הפרוסטטה על השופכה", מסביר ד"ר קרבצוב. "הוא לא משנה את הגודל או את האנטומיה של הפרוסטטה, אלא פשוט מוריד את הלחץ". מדובר בתרופות ממשפחת חוסמי אלפא, שמרפות את השרירים באזור הערמונית וצוואר שלפוחית השתן, ובדרך כלל מקלות על התסמינים בתוך זמן קצר יחסית.
אפשרות נוספת היא טיפול בתרופות שמעכבות את האנזים 5 אלפא רדוקטאז. אנזים זה אחראי להפיכת טסטוסטרון לדיהידרוטסטוסטרון, הורמון המעודד את גדילת רקמת הערמונית. הפחתת רמתו עשויה להביא בהדרגה להצטמקות הבלוטה ולהפחתת החסימה, אך בניגוד לחוסמי אלפא, ההשפעה אינה מיידית ולעיתים חולפים כמה חודשים עד שמורגש שיפור.
הערמונית. לא כל מצב של הגדלה דורש התערבות
(צילום: shutterstock)
"אלה תרופות שיכולות לשנות את גודל הערמונית", אומר ד"ר קרבצוב. "אבל כמו בכל טיפול תרופתי, גם כאן עלולות להיות תופעות לוואי, ובהן בעיות בתפקוד המיני, באחוז לא מבוטל מהמטופלים". במקרים מסוימים משלבים בין שתי משפחות התרופות, כדי להשיג גם הקלה מהירה יחסית בתסמינים וגם השפעה ארוכת טווח על גודל הערמונית.
כאשר הטיפול התרופתי אינו מספק הקלה, או כאשר מתפתחים סיבוכים כמו אצירת שתן, זיהומים חוזרים ופגיעה בשלפוחית או בתפקוד הכליות, עשוי להתעורר צורך בהתערבות פולשנית. "כשיש חסימה שאי אפשר לפתור בטיפול תרופתי, צריך לפנות אותה, קצת כמו באינסטלציה", מסביר ד"ר קרבצוב.
ד"ר קרבצוב, על הרתיעה מפנייה לניתוח פולשני: "בן אדם חושב שבסוף הניתוח הוא סיים את כל הדרך, אבל דווקא אז הוא מתחיל אותה. הוא הגיע עם גוף שהוא מכי במשך 60-50 שנה, ואחרי הניתוח אנחנו משנים את המציאות שלו והוא צריך להתרגל אליה מחדש. זה לא מצב שבו פשוט קמים והולכים"
"רוב הניתוחים מתבצעים בכניסה דרך השופכה, וכל הטיפול נעשה מבפנים. המטרה היא להוציא את הרקמה שחוסמת את המעבר ולאפשר לשתן לצאת בקלות רבה יותר". בהתאם לסוג ההליך, המכשור המוחדר דרך השופכה משמש לחיתוך, להסרה, לאידוי או להרס מבוקר של הרקמה המוגדלת, ללא צורך בחתך חיצוני.
עם זאת, במקרים שבהם הערמונית גדולה במיוחד, לא תמיד ניתן להסיר די רקמה דרך השופכה. במצבים כאלה ניתן להגיע אליה דרך הבטן ולהוציא את הרקמה החוסמת בניתוח פתוח או בגישה רובוטית. "זה כבר הקיצון", אומר ד"ר קרבצוב. "לאט-לאט הפופולריות של הניתוחים הפתוחים האלה יורדת, אבל הם עדיין קיימים בשימוש".
מימין: אלכס וולוביק, מייסד שותף ומנהל מדעי, ד"ר אלכסנדר קרבצוב, רופא בכיר במחלקה האורולוגית ברמב"ם ושמואל בן עזרא, מנכ"ל נינה מדיקל
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
החשש מההליך הפולשני
למרות היכולת של ההליכים הקיימים להקל על החסימה, עצם החדירה דרך השופכה מרתיעה לא מעט מטופלים. "כל המעבר הזה רגיש מאוד", אומר ד"ר קרבצוב, "מישהו שמגיע לטיפול כירורגי רוצה לטפל בבעיה, אבל כמו כל אדם הוא לא רוצה לעבור פעולה פולשנית. גם אני, גם אתה וגם מישהו אחר לא רוצים להיות מאושפזים בבתי חולים".
לכך מצטרפות ההשלכות האפשריות של ההליך ושל תקופת ההחלמה. ההליכים עלולים להיות כרוכים בהרדמה, באשפוז, בדימום ובסיכון לזיהום. במקרים רבים נשאר לאחר הפעולה קטטר למשך פרק זמן מסוים, וגם לאחר הוצאתו עלולים להופיע דם בשתן ואי נוחות.
אחד הסיבוכים האפשריים הוא סטריקטורה, היצרות של השופכה בעקבות היווצרות רקמת צלקת באזור שבו עבר המכשור. "אנחנו רוצים לפתוח את המעבר, אבל לפעמים עלולים לגרום למשהו הפוך, לחסימה בהמשך", מסביר ד"ר קרבצוב. "בנוסף, בן אדם חושב שבסוף הניתוח הוא סיים את כל הדרך, אבל דווקא אז הוא מתחיל אותה. הוא הגיע לניתוח עם גוף שהוא מכיר ושהתרגל אליו במשך 50 או 60 שנה, ואחרי הניתוח אנחנו משנים את המציאות שלו והוא צריך להתרגל אליה מחדש. זה לא מצב שבו פשוט קמים והולכים. לפעמים צריך ללמוד מחדש איך לתת שתן ולהתאים את החיים למה שקרה אחרי הניתוח".
כך פועלת הטכנולוגיה החדשה:
רמב"ם - טכנולוגיה לטיפול בערמונית מוגדלת
צריבה מבוקרת, בלי חדירה לגוף
אלא שכעת, כאמור, נכנס לתמונה פתרון חדש. הטכנולוגיה, פרי פיתוחה של חברת "נינה מדיקל", נועדה להשיג את אותה מטרה, פתיחת מעבר השתן, אך בלי להחדיר מכשור דרך השופכה ובלי לבצע חתך. המערכת, שנבחנת בימים אלה במסגרת ניסוי ראשוני בבני אדם ברמב"ם, מוצמדת לעור באזור הפרינאום, בין פי הטבעת לבסיס שק האשכים, ומשם מעבירה אל הערמונית גלי אולטרסאונד ממוקדים.
"המטרה היא להעביר אל תוך הערמונית אנרגיה שיוצרת אבלציה, כלומר צריבה מבוקרת, בלי חדירה לגוף", מסביר ד"ר קרבצוב. "אפשר לרכז את גלי הקול בנקודה ספציפית וליצור בה שינוי בטמפרטורה. לאחר מכן האזור המטופל מצטמק, וההצטמקות אמורה לפתוח את מעבר השתן".
ד"ר קרבצוב: ""לא נדרשת החדרה של גוף זר לתוך המטופל, ולאחר הפעולה הוא מתלבש והולך הביתה. מדובר בהליך אמבולטורי שאינו מחייב אשפוז וניתן לחזור עליו במקרה הצורך"
לדברי ד"ר קרבצוב, ההליך כולו, לרבות ההכנה, נמשך כ-20 עד 30 דקות ומתבצע כשהמטופל יושב על כיסא טיפולים. "לא נדרשת החדרה של גוף זר לתוך המטופל, ולאחר הפעולה הוא מתלבש והולך הביתה. מדובר בהליך אמבולטורי שאינו מחייב אשפוז וניתן לחזור עליו במקרה הצורך".
"אנחנו משתמשים ב-High Intensity Focused Ultrasound – אולטרסאונד רב עוצמה ממוקד", מסביר שמואל בן-עזרא, מייסד שותף ומנכ"ל נינה מדיקל. "זו טכנולוגיה ידועה ומוכרת לצריבה של רקמה בעומק הגוף". לדבריו, אחד האתגרים ביישומים רפואיים הוא לדעת היכן נמצא המוקד של הקרן ולהביא אותו בדיוק אל המטרה. "החידוש שפיתחה החברה הוא היכולת לראות את הקרן הטיפולית ואת מוקד האנרגיה לפני ביצוע הצריבה", הוא אומר. "אנחנו עושים זאת תחילה בעוצמה נמוכה, וכך מקבלים משוב חזותי שמאפשר לכוון את הטיפול ולשפר את הבטיחות והיעילות שלו".
הקלה באיכות החיים
(צילום: shutterstock)
הראש הטיפולי כולל למעשה שלוש יכולות המופעלות מאותו מתמר. הראשונה היא הדמיית אולטרסאונד רגילה, שמאפשרת לצוות לראות את מבנה הערמונית ואת הרקמות הסמוכות. השנייה היא שיגור האולטרסאונד רב העוצמה אל נקודה נבחרת בעומק הגוף, שבה נוצרת האבלציה התרמית.
לדברי בן-עזרא, בכל הפעלה ניתן לטפל באזור שגודלו נע בין גרגיר אפונה לזית, בתוך כדקה. היכולת השלישית, שעליה מבוסס הקניין הרוחני של החברה, היא הצגת מסלול הקרן ומיקומו של המוקד לפני הפעלת האנרגיה הטיפולית המלאה. עד כה טופלו ברמב"ם שלושה מטופלים, שנמצאים במעקב של כשלושה חודשים. "זה לא מסתכם בכך שהמטופלים אומרים שהם מרוצים", מדגיש ד"ר קרבצוב. "אנחנו עוקבים גם באמצעות בדיקות אובייקטיביות של מתן השתן ואיכות החיים".
עם זאת, מדובר עדיין בניסוי ראשוני ומצומצם, שמטרתו המרכזית היא לבחון את בטיחות המערכת. מספר המטופלים קטן ותקופת המעקב קצרה, ולכן התוצאות הראשונות עדיין אינן מוכיחות שהטיפול יעיל לאורך זמן או שהוא יכול להחליף את ההליכים הקיימים. "בשלב הראשון אנחנו צריכים להוכיח שהטיפול בטוח לשימוש, ובשלב השני להראות שהוא גם יעיל", מסכם בן-עזרא. "נכון לעכשיו אנחנו רואים שהציפיות שלנו מתממשות".
